כל אחר הצהריים זה מתחיל לתסוס מחדש, כבר בדרך לאסוף אותם ממוסדות החינוך, כך קוראים לזה. סרט קצר נכתב, מבוים ומתוסרט לי בראש, איך נעבור את אחר הצהריים. סדנאות יצירה, שעת סיפור, תיאטרון בובות, בקיצור, דברים שמרכיבים גם לכם את הפנטזיה על הורות משקיענית. הורים משקיעים זה תו התקן של התקופה.
כרגיל, ברגע שהגענו פנימה, ונסגרת הדלת סוף סוף, בהנחה שהקטנה מסכימה להיכנס הביתה, כל מגדל ההזיות המתוק קורס לתוך עצמו. המציאות, יש לה דרך לסטור לך כשאת מטפסת לגבהים. ולרוב אנחנו מתנהלים בין האיים הקטנים של המציאות הזו או החלופית, של המסכים, של הכנת האוכל, הגשתו, מקלחות, אתם מכירים את הרוטינה.
אבל שוב ושוב אני מגלה שדווקא מתוך הכלום, מתוך האין כוונה, האלתור, נולדים רגעים שיש בהם מן המופלא.
הערב סיפק לי כמה וכמה כאלו מר גארי ניומן. כאן המקום לבקש סליחה ומחילה מהשכנים הנאים. השיר דורש ווליום רצחני. תדמיינו את זה. שני ילדים עירומים לפני המקלחת, משליכים עלי ואחד על השני כריות, רוקדים ומקפצים באושר משכר עם השיר המעיף הזה, וגם אני. כן, גם אני. הרגל עמדה בזה. אני מנסה לומר שזה כמו נס, שקסם כזה מגיע לעתים רחוקות אבל כשהוא שם, את מרגישה ששום סדנת יצירה מלאכותית ומתקתקה לא תביא לך רגעים כאלו של אינטימיות. שהיינו ברגעים האלו יחידה אחת בלתי חדירה, אבל גם פגיעים להחריד.
ואי אפשר לשחזר את זה, זה לא עובד בקופי פייסט.
450 אלף צופים בקליפ לא טועים, מהמנוני האייטיז המעולים שיש. גארי ניומן, עם CARS.
כל כך מזדהה עם תיאור האחרי צהריימים. בעיקר עכשיו כשאין גינה, איך שאנחנו מגיעות הביתה אני שומעת "משעמם לי בבית" או "לא כיף לי בבית." (ומציעה – אז תצאי. הצעה שמשום מה נענית בשלילה תמיד. עדיין.)
ולאחרונה אחד התחביבים של הגדולה, כדי להעביר את הזמן הוא לשמוע שירים ביו טיוב. אני ממש מעבירה אותה סדנאות שלמות של מוזיקה שאני אוהבת (וגם אורי, מצדו), והכי כיף זה לראות בתהליך הזה את הטעם המוזיקלי שלה.
שכחתי לכתוב את זה. הייתי מבסוטית מאוד הערב, הוא ביקש שאעזור לו לחפש ביו טיוב, והקשיב לשלמה ארצי הישן, "פתאום קם אדם", כי אבא שלו נוהג לשמוע את השיר. ופתאום גיליתי איזה מילים נהדרות יש לשיר הזה .
גם שלמה ארצי, גם גארי ניומן, טובים בעיני.
תמונה מעולה על הבוקר
🙂
http://www.haaretz.co.il/captain/spages/1032032.html
אין על להינות ביחד עם הילדים מאיזה שיר קופצני
אחלה שיר זה, למרות שהשיר האחר, הלהיט שלו השני, are friends electric, יותר טוב לטעמי
חקיין מתכתי של בואי, אבל אחלה יוצר, שלא מוערך מספיק, הנה גם אני יורד עליו סתם
יו טיוב בהחלט מספק רגעים של הורים וילדים ביחד, זה כייף, לפני שבוע הראיתי לבן שלי את פופאי ביו טיוב כי לא ניתן לראות או להשיג פופאי במקום אחר, כנראה בגלל שהוא מעשן וזקן ושברוטוס מרביץ לכולם
פתאום קם אדם של ארצי שיר מעולה, מזכיר לי מאוד את שנות השבעים
התמונה לא טובה בעיני, כי לא התלבשתי כמו שצריך.
שרון, אם יש לך המלצות יו טיוב, אל תשמור בבטן 🙂
את נראית מצוין בתמונה. מאוד אלגנטי מתלבשים בהרצליה!
הנה 2 שאנחנו (אני, בן 6.5 ובן 5) אוהבים בזמן האחרון. (זה יכול להיות רעיון לפינה קבועה.)
http://uk.youtube.com/watch?v=9IOBglx2X3I
http://uk.youtube.com/watch?v=m8R9GiLImSw
רגעים מצויינים ואמיתיים, ילדים תמיד יודעים לייצר עשייה ומשחק ושמחה, צריך רק לתת לזה זמן לקרות…
ודוקא טוב שאי אפשר לעשות לזה קופי פייסט, למרות שמפתה לשמוח יחד אתכם, כי החיים האמיתיים יותר חשובים מאלה הוירטואליים.
והמלצת יוטיוב עם ילדים "(לא שלי, אבל כמעט…) מהזמן האחרון- שירלי טמפל. תעשי חיפוש ותמצאו יחד המון קטעים מקסימים, שירים, סטפס, סצנות שלמות, האנגלית לא הפריעה להם ולי להתענג.
אין כמו מלחמת כריות!!! 🙂
תודה עופר, ודווקא פה מתלבשים בעיקר נוח 🙂
תראו כמה היו טיוב הזה מדגים שמה שיש בו צורך אמיתי עובד באינטרנט. אני מכורה לאתר הזה. וזה בהחלט יכול להיות רעיון לפינה, תודה רבה.
טלי, מסכימה לגמרי. עדיין הייתי שמחה כל כך לצלם אותם ברגעים האלו, אם כי את יודעת איך זה, ברגע שנכנסת המצלמה, הסצינה מתקלקלת. אני אחפש את שירלי, תודה.
מלוכסנת, ברור 🙂
אלא שאני מפנטזת על סדנאות יצירה שאינן מלאכותיות ומתקתקות.
יום יבוא.
נמסה בערך כמוך, כשמתישהו בשנות השלושים שלי גיליתי את המוזיקה המדהימה של הקומידיאן הרמוניסטס, הרכב ג'אז ווקלי שפעל בגרמניה בשנות השלושים והיה חביב להפליא על הוריה…
נדמה לי שאפשר להסיק מזה שגם מוזיקה היא דרך נפלאה לתקשר – מין אוטוסטרדת סנטימנטים עוקפת מילוליות.
http://tinyurl.com/695d8k