את מכירה את הייאוש הזה מאז נולד בדמך
בטח ברגע שפקחת עין והכרה
את יודעת שהוא שחיין שקט במערכת
כל הכדוריות הן שלו במשחק הזה
והוא מווסת אותך בין אוטם להזדקקות 
הלעולם תברחי מהדף הריק ?

***

בתור לגלידה הסיציליאנית

גל חום

כשבני הצעיר, יונתן, שואל אותי

אמא, האם כדאי לי שיהיו לי ילדים?

 

18 תגובות

  1. מדבר אלי מאד, למרות שהבן שלי עדיין לא שאל אותי את השאלה הזאת. מקווה שיבין לבד שכדאי, למרות שהוא רואה שלא קל לנו.

  2. למה לא להגיד פשוט: "כשתהיה גדול תוכל להחליט לעצמך אם כדאי לך או לא"?

    לא צריך לשקר, וגם לא לייאש אותו.

  3. אמרתי לו, לדעתי בטח שכדאי. הוא שאל, אבל זה קשה, אמרתי לו, נכון, אבל הקושי עובר והוא שולי מול השמחה בהם, ושאם הם לא היו הילדים שלי, הייתי בטח מאוד עצובה.

  4. אבל בטח שצריך לשקר להם. ילדים קטנים (ושש זה קטן, לא יעזור לך כלום), לא תמיד יכולים להכיל את המורכבות של העולם שלנו וההחלטות שלנו, ועלולים להישאר רק עם חלק מהתשובה. ובמחשבה שניה אני לא בטוחה שהילד שלי רואה שלא קל לי. כלומר הוא רואה, אבל לא מקשר את זה אליו. הוא רק חווה את התוצאה של זה שלא קל לי. חובה עלי כמבוגרת (או טוענת לכתר הזה) לסנן את הרגשות שלי, לעבד לבד את הקושי, ולא להוציא אותו עליו. ילדים יכולים פשוט להרגיש אשמים על זה, והם לא אמורים לשאת את העול של קושי גידולם שלהם על כתפיהם. אנחנו אמורים לשאת ולהכיל את זה.
    אני זוכרת מדיונים קודמים שאת בעד לדבר איתם ולא לשקר להם, אבל צריך לזכור שאלו ילדים. חכמים ורואים ומבחינים, אבל ילדים.

  5. זו לא שאלה שכיחה לילד בן שש
    הוא כנראה חכם במיוחד
    בכל אופן מצא לו את מי לשאול…
    האמת היא שענית אינסטינקטיבית מוצלח מאוד ויפה
    וואחאד שאלה הביא, באמת, וגם אחר כך כשדיברת איתו על עניין הקושי, מרשים

  6. ילד ששואל כזו שאלה לא בוטח בהוריו. חי בעולם פנימי לא פשוט ומגיע לשאלות כאלה. ואם את לא מאמינה לכי תבדקי את זה אצל פסיכולוג, מאיפה מגיעה השאלה, זו בטח לא השאלה היחידה שלו
    "המוזרה" לכאורה.

    תבדקי.

  7. אתה מכיר את הבן שלי? את היחסים בינינו? אני כל כך שמחה שהוא שאל שאלה כזו, משום שבעיני, ילדים זה לא אוטומטי. אלא אם כאן אתה חיה, ולא בן אדם. זו שאלה נבונה מאוד, ואני שמחה שאני מגדלת ילד שבגיל הזה כבר מגיע אליה. כל כך הרבה הורים מביאים ילדים כי ככה עושים, ולא כי הם שואלים את עצמם האם זה מתאים לי. וככה זה גם נראה.

    שרון, מסכימה. תודה.

  8. גם הבת שלי שואלת את השאלה הזאת
    וברור לי לגמרי שזה בגלל שהיא רואה את הקשיים שלי ובגלל שיש בה איזה חוסר בטחון לגבי, לגבי האמהות שלי, לגבי היכולת שלי לעמוד בזה, ומעט נחמץ ליבי בגלל זה.
    אני עונה לה שברור שכדאי לה לעשות ילדים. ואז היא גם אומרת "אבל זה קשה", ואני עונה שזה לא קשה עם ילדה כמוה, שילדה כמוה זה הכי נהדר.
    בעצם זה שקר, אבל אין צורך כרגע בתשובה פמיניסטית על זה שלא חייבים לעשות ילדים. זה לא מה שהיא רוצה ממני. אני מבינה שהיא רוצה שאגיד לה שילדים זה הכי נהדר, וברור לי גם שמגיע לה שאגיד לה את זה. ואני אומרת ונחמץ ליבי שהיא קוראת את הקשיים שלי ואת חוסר היכולת שלי ואת העובדה שאני חצויהבאופן כל כך ברור.
    היא מאוד שמחה כשאני אומרת לה שעם ילדה כמוה כדאי מאוד לעשות ילדים

  9. שלא מכחישה, מדחיקה וכולאת את הקושי. את יודעת למה? כי כשילד חש בזה, והם חשים בזה כי הם סייסמוגרפים, זה הרבה יותר מפחיד. אמהות סטייל זותי מעקרות בית נואשות שמשחקת את המושלמת ובעצם היא פקעת נוירוזות מזמינות הרבה יותר קומפלקסים נפשיים לטעמי. אז הילד יודע שקשה לי – הוא כבר בן שש, והוא חכם. הוא גם יודע היטב שאני כל כך שמחה בהם, וזה בסדר גמור. ואני חושבת שנתת לה תשובה נהדרת.

  10. אני חושבת שזו גם מחמאה לך כאמא חושבת, שמשתדלת לעשות דברים מתוך בחירה ומסבירה את עצמה ללא מסכות

    לגבי היאוש בשיר, לא כל כך מכירה, אולי בגלל הדחקה.. או שלפעמים פשוט עדיף להיות טפשה ואופטימית..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *