כתיבה היא זין

הוא משתמש בכתיבה כמו שגבר משתמש בזקפה

מכאן שכתיבה היא הזין שלו.

הוא מרוקן את כיסיו מדימויים מחוממים

והם חוזרים אליו לפּנים,

אתה מדהים.

כך מחזיר עטרה ליושנה, לטעמה,  לערוותה

לרגע הקדום שבו היה ילד ואמא שלו אמרה,

ואוו!

 

 

 

 

 

 

17 תגובות

  1. "וכשאני אגמור לסדר את כל העניינים
    היא תעשה לי ביד והיא תגיד לי "וואו!, אתה מדהים!"

    (שרון בן עזר, "פוליאנה פראנק", 1989)

    הגב

  3. שדומה יותר לביטוי 'איזה זין'

    על כל פנים, אני מניחה שגם לבנות יש רגעים קדומים שכאלו. מעניין מהם הכלים של המין הנשי, ועד כמה יש הבדל מגדרי.

    וגם, אני חושבת, לא רק כתיבה – כל הפקה שהיא. ואם זה רק כדי להחזיר את ההילה והתהילה, זה לא יהיה זה, לא?

    ועכשיו, אחרי התוכן של השיר הזה, קשה להחמיא… למרות שמגיע 🙂

    הגב

  5. יא מצחיקה
    וברור שיש – התכוונתי לכלים שבהם משתמשים, למשל הופעה חיצונית ככלי, מעמד כלכלי ככלי, השכלה ככלי ועוד.
    אפשר לראות את הכל כנוצות טווס, אלא אם יש מתחת לזה משהו שקשור לתחום הספציפי, שהוא חזק יותר מהרצון לואוו

    הגב

  6. יש שיר שבו הוא פושט את בגדיו ואז גם את העור ואת אבריו הפנימיים ונשאר רק זין ליד מכונת כתיבה, וכותב שירים על תשוקה ומוות.

    שיר נהדר. ואת מזכירה לי אותו לעתים, את קולינס האהוב עלי כל כך, משום שיש לך גם את הראיה הזו האחרת לגמרי של הטריוויאלי – במין גרסה נשית אחרת. מצויינת.

    הגב

  7. מעומק ליבי. אני אחפש את קולינס.
    מיכל, ברור, אבל יש משהו בכתיבה שמתקשרת לכוחנות של הזין. לפחות בדוגמה הזו.

    הגב

  9. ארבע האותיות שהייתי צריכה להקליד למטה הן
    PNIS.
    מיד חשבתי על רשימה זו שלך ובאתי.
    בכלל אני מחכה שתכתבי איזה שיר על ההייקו של הקודים פה למטה.

    הגב

  15. והשיר שלך נשמע לי כמו אותה כיפה אדומה שבגרה והתפכחה, כותבת על הזאב. כתבתי לך גם שם –
    "הכיתי בגרזן את הזאב כשנם, מכה אחת, מהאשכים לגרון"
    גם היא מקשרת את השניים.
    אני זיהיתי עצמי היטב בכיפה אדומה הצעירה.
    אולי גם את בצעירותך נמשכת אל זאבים כאלו?

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *