בתי מתערסלת אל גב אביה במיטת ההורים
עורה העירום
נמוך בטון בהיר אחד ממנו;
תום הבעתה
מביס כל דבר שיש בו מין ועצב,
שגרה והשלמה מזדככות דרכה.
היא מדקלמת: "חיפושיתי קטנטנה ומסכנה
היא כל כך רוצה לברוח,
אין לה כוח!"
וקולה גבוה אוקטבה אחת
בתדר התקווה הצרופה.
זוהי הרמוניה
הכי אהבתי את השורה "מביס כל דבר שיש בו מין ועצב" ונהדר השפגט המבני שעשית בין בית לבית, ככה שהמשפט החזק הזה מקבל את הפוקוס הראוי לו
פחות אהבתי את המתערסלת בפתיח. זו מילה שמתה משימוש יתר בשירים. במקום ליצור בי גלים של רכות היא יצרה בי גלים של התנגדות, אבל אולי זה רק אצלי
יפה משחק הטונים בצבעים ובצלילים, יצרת גשר של צבעים וקולות, כך שהשיר הזה מבצע פעולת איחוי בין הדמויות הנוכחות בשיר לבין הדמות הנעדרת מהשיר עצמו אבל נמצאת ברקע, כצופה וככותבת, ובשיר נוכחת בעקיפין דרך פעולת השיוך – ביתי,
אחד הבוגרים שלך, לדעתי.
השאר במייל
זו גם השורה שהכי אהובה עלי. מהדהד לי בראש "ואל תרצה ממני מה שאין בו מין", וכנראה משם זה בא.
המתערסלת היה פשרה, גם אני לא הייתי בטוחה בה, חשבתי על מתקמרת, אבל זה לא מדויק וטכנית לא אפשרי. חשבתי על כפיות אבל זה סוטה.
הניתוחים שלך, כמו הכתיבה, הם מתנה. תודה
גם אני חשבתי על השורה הזו מ'זה הגשם', ואפילו חיפשתי את השיר לפני שניסחתי את התגובה כדי לבדוק אם שתלת עוד רמזים מתוכו
איך אני אוהבת חפיפת אסוציאציות!
מירי :))
מאוד אוהבת את המילה שפגט לתיאור רווח.
בשל ומורכב, כמו שאמנות אמורה להיות. יפה ריקי
היי ריקי
שיר יפה, מאוחד בבשלות אמהית ובשלות יוצרת.
אהבתי את החפיפה בין המקצב הלא אחיד לתוכן שמבטא תנודה וטלטלה לצד רגיעה.
גמני לא מתה על ה"מתערסלת" (: מילה שעברה שימוש יתר ונשחקה. יש מצב למצוא לה מחליפה?
אני הייתי משתמשת במשהו מהשורש ד.ב.ק ושיחקתי עם זה קצת וחשבתי שהכי הייתי כותבת
….." הצעה חלופית
בתי בדבקות אל גב אביה במיטת ההורים
עורה העירום
נמוך בטון אחד ממנו
תום הבעתה
נדמה לי שהשורש ד.ב.ק בשימוש לא שגרתי תואם את רוח השיר כפי שאת כתבת אותו , שיר יפיפיה ובשל
שבת שלום,
חמוטל
תודה עומר וחמוטל.
אני רוצה תנועה במילה, ונכון שמתערסל זו תנועה שחוקה, אני אנסה למצוא את הפועל המדויק. בכל זאת, גב מבוגר ועייף אינו מקום להתערסל בו, להידבק כן, אבל הפועל לא מסתדר, וכאמור אני רוצה תנועה.
מי צריך אתר שירה בנפרד?
כל מציעי המילים החלופיות מדגישים את מירעו של האינטרנט והתגובות
במדיום האינטרנטי התגובות הן חלק אינטגרלי מהפוסט. מי שלא מבין את זה לא מבין מה זה אינטרנט. יש כאן דו-שיח, לכן המדיום הזה נושם וחי.
כלומר, זה המדיום האינטרנטי, אבל ההנחה הסמוייה כאן היא שהמדיום הולם את השירה, וכאן יש לי ספקות.
נניח שריקי כתבה את השיר במשך כמה חודשים, הוא שכב אצלה במגירה והיא מחקה והוסיפה וגרעה ותיקנה והזיזה מילים מצד לצד כמו שתכשיטן משבץ יהלום בטבעת – בזהירות רבה.
והנה, שעתיים אחרי פרסום השיר כבר יש הסתייגויות והצעות לסדר ומילים נמחקות ומוחלפות כלאחר יד .
זה פשוט לא מתאים, לדעתי, לצורה האמנותית הזו – שירה .
השיר לא טוב. דומה לטקסט חקייני.
.המהללות לא מבינות שירה
קשקושי חברות קרובות לא הפכו אף אחת למשוררת.
גם אני א. אוהבת
וב. חושבת ומרגישה שלהציע למישהו לשנות מילה בשיר …..זה דבר שעדיף שלא יעשה…
דומה לטקסט חקייני? מה זה אומר?
ואם את מבינה שירה, בואי תנמקי למה קבעת שהשיר לא טוב.
קראתי – חדר התקווה הגדולה, במקום תדר. חשבתי על כיף התקווה הטובה, אין לי מושג איפה זה, איפשהו בלב ים. זה משנה את הגיאוגרפיה של חדר השינה
התגובות מאוד ענייניות. מאחר שהיא כותבת כל כך מצוינת, יצא שהתגבשה סביבה קהילה של קוראים שבאמת קוראים ובאמת מגיבים, ולא צ'ירלידרס – כמו שמרמזת פה איזו תגובה מזלזלת.
וריקי – אני מאוד אוהבת את היכולת שלך ללכוד רגעים שחולפים במהירות המצמוץ. וגם את יושר המבט.
יום פחות חם לכולם
וגם בעד השיר בכלל ותדר התקווה שהוא פותח בפרט.