1. כשעוזבים בית, ועוברים לאחר, האם ליבו נשבר?

 

2.  ולאן מסלקים הדיירים החדשים את כל הרסיסים?

 

3. היכן נמצאת עליית הגג הסודית שבה נועלים את כל הזכרונות?

 

4. איזה מהרגשות לא נכנסים לארגזים, אפילו הגדולים ביותר?

 

5. איזה צבעים וריח היו לשטיח הזה, כשמשכו לי אותו מתחת לרגליים?

 

6. האם מכשירים חשמליים חושבים? אם לא, מדוע הם מתקלקלים אחד אחרי השני דווקא לקראת הפרידה?

 

7. היכן טומנים את המפתחות הישנים לשבע שנים מהחיים?

 

8. כשאהבה גדולה נעלמת, האם היא פשוט מתאדה מחלל אחד עד שהיא מוצאת בעבוע במקום אחר?

 

9. כריכות הספרים שעומדים להיאסף ולהידחק אחד לשני באפילת הארגז, האם ילחץ להן?

 

10. איך אומרים שלום לכל זה, לכל הרוחות?

 

22 תגובות

  1. רק רוצה להבהיר, כל המשפחה עוברת דירה, זו רק אני שמרגישה כמו פרידה, גם עם בית אתה מנהל מערכת יחסים.

  2. זו עובדה ידועה.

    (אצלנו בבית אני אחראית על תודעת המכשירים אחרי שמכונת כביסה התקלקלה בעקבות מעבר ואני הודעתי חגיגית שהיא רק צריכה זמן להתרגל וביום ראשון היא תעבוד. נו מה, לא עבדה? ברור שכן.)

    מעבר קל ונעים.

  3. חלק מפוסט שפירסמתי פעם:

    ביום שני אחד לפני ארבעים ושתיים שנה הגיעה לחזית ביתנו משאית קטנה.

    הרהיטים וחפצי הבית הועמסו על המשאית בזריזות, אימי ואחי הקטן הוכנסו לקבינה שליד הנהג, ואבי ואני הועמסנו על גב המשאית מאחור.

    הדרך הקופצנית הרקידה את הרהיטים. המקרר איים למעוך את בבת עיני – את האופניים.

    יצאנו לדרך חדשה.

    לעולם לעולם לא אשכח את היום העצוב הזה. הבית שכל כך אהבתי, הגדר החיה, עצי הפרי. ומאז אני לא מפסיק להתגעגע.

    אני מתגעגע למראות ולקולות ולריחות ולשקט. אבל יש נחמה קטנה בלב. הבית עוד שם, עץ הפיקוס כבר זקן, הרעפים האדומים כבר ירוקים. אבל הבית על תלו עומד. הזיכרון מרחף בין קירותיו.
    הבית החליף מן הסתם כבר כמה ידיים.

    מי גר שם? אני לא יודע וגם לא אכפת לי. הוא שלי.

  4. וזה בית ילדותו.
    תודה. יוסי, מה שכתבת דרדר אותי במדרון של עצב. אני מאוד מקווה שבני לא ירגיש ככה.
    איפה אפשר למצוא את הפוסט הזה? אני דווקא קוראת אותך ולא זוכרת פוסט כזה.

    כן, זו דרך חדשה. אם אפילו מכונת כביסה צריכה לעכל, אז אני בטח, ויש עוד שבועיים למעבר.
    תודה על הברכות, ימימה, ענת.

  5. הנה שבר זיכרון נוסף – תגובה שכתבתי לפני כמה ימים לפוסט של חני שטרנברג:

    לפני המון המון שנים באו פועלי דחק מהקרן הקיימת ונטעו מול הבית שלנו כמה עצי ברוש פיצפונים.
    לקחתי מהמחסן מין צמיד כזה עשוי פלדה בגודל שבקושי עולה על היד והלבשתי אותו על אחד העצים עד למטה.
    העץ גדל וגדל והתעבה ונהגתי לעקוב אחר הצמיד – עד שבשלב מסויים הצמיד התכסה לחלוטין.
    בשלב כלשהו עברנו משם למקום אחר ועזבתי את העץ והצמיד לנפשם.
    לא מזמן החלטתי שאני נוסע לראות את העץ.
    הוא עדיין עומד שם, הגזע כבר בקוטר של מטר אולי.
    ורק אני והעץ יודעים את הסוד שהוא שומר בלבו.

  6. הזכרונות ישארו, ויהיו חדשים מהבית החדש, ושיהיה בקלות ונעים.

    ואת צריכה לעשות משהו עם הכתיבה שלך, את יודעת… 🙂

  7. שש פעמים עברתי דירה בשנים האחרונות.
    בכל פעם השארתי משהו זעיר, מזכרת סודית, בדירה שאני עוזב.
    זה קצת הקל על הפרידה.

  8. כי לא מזמן החלפתי את מזלף האמבטיה, השפורפרת, בשביל הקטנה, ועכשיו יש שם חזיר ורוד. אם נשאיר אותו ויכנסו לכאן דיירים חרדים זה יכול להיות פיאסקו לאומי.
    אבל זה רעיון באמת יפה להחביא מזכרת. אני חושבת על ספר. (בפורום שאני משתתפת בו מצאה ילדה של מישהי צעצוע עינוג עצמי של נשים שהשאירה דיירת קודמת).

  9. אני לא יודע למי לפנות, אבל יודע שאת מקבלת במה באתרים גדולים.
    תוכלי לפרסם איזה מאמר שקורא למנהלים, מורים או כל סוג של מקבלי החלטות בבתי ספר, שיעודדו את ההורים לוותר על קניית מוצרים ממותגים לילדיהם?
    הרי כולם קונים כי כולם קונים, ואם אף אחד לא יקנה תיק ספיידרמן, הבן שלי לא ירגיש שהוא פשוט מוכרח כזה.

    אם גם מישהו אחר יכול להשמיע קולו בעניין, עוד יותר טוב.

    תודה.

  10. אכתוב על זה, אתה צודק. קניתי לבן שלי ילקוט לא ממותג לכיתה אלף, הבן השוויץ בו כשבאתי לקחת אותו ואז ילדה אחת אמרה לו בבוז, "אבל לי יש תיק בארבי!".

  11. אני תמיד אהבתי לעבור דירה רק מהבחינה הזו שאפשר לזרוק הרבה ג'אנק שהצטבר, השאיפה למינימליזם שאף פעם לא ממש מתממשת
    לגבי השאלה עם הספרים – אם הם עטופים וחם ונעים להם אז זה בסדר, הם לא מתלוננים
    והבית לא ישבר, יש לו לב של אבן

  12. בינינו, הכי קל זה לאנשים "כמו" בן זוגך, הם יותר פרקטיים, חדים ו"פחות מרגישים". זה כנראה יותר קל. את תוהה, שואלת, חושבת ובעיקר מרגישה שזה לא רק קירות. זה לא.

  13. ולא הסתיו, שמתחיל בספטמבר,כמו שמקובל לחשוב.
    הזכרת לי מעבר שעשיתי לפני שנה וגם בליבי התעוררו אותן השאלות, לחלק מהן קיבלתי תשובות.

    1. לפעמים לא, לפעמים כן, לפעמים רק נוצר סדק קטן בפינה צדדית שמחביא איזה ארון.

    6. התשובה חד משמעית, כן ועוד איך. החלפתי שלושה מקררים טרם המעבר הקודם ובדרך גם המזגן הכריז על מרד מאורגן.

    8. בדר"כ כן, אבל לפעמים היא נכנסת להקפאה עמוקה.

    בהצלחה במעבר, עוררת אצלי מחנק קטן בגרון שכבר שכחתי שנמצא שם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *