הילדים נרדמו מאוחר מאוד. בעשרה לעשר בלילה נכנעה התינוקת, והתאיינה לתוך שינה. הגדול כמה דקות קודם, אחרי ששכב ויילל דקות ארוכות, בתואנה למה אני צריך ללכת לישון.
היא ידעה שהשעה הזו, אותה משכו מעבר לשגרה, היא השעה המכריעה, זו שגזרה גורלות בזירת היא והוא, וגם בזירת היא לבד. שעה שבה כל רמץ של חיוניות גווע.
סלון מגובב עיתונים, בגדים לקיפול, כוסות להחזיר לכיור, צעצועים מבקשים משטוּר, צמא מבקש מיגור.
שניהם נוחתים על הספה הזו, שראתה הרבה פעם, איבריהם תובעים מזור, דחוף. היא מביאה שקית פיסטוק מלוח ובמבה, ודיאט קולה, נחמה דחופה בדרכה לשמש דלק לרגשות אשמה. הם לא מדברים, המילים נחות גם הן. האצבעות הכבויות לוחצות על השלט, 22. כוכב נולד.
היא חושבת, אנחנו בערוץ הזומבּי כאן. בארץ זו מיליוני בני אדם רוצים לנוח.
השעה המכריעה שגוזרת גורלות, מוכר, מייגע, מדוייק וקצת עצוב
אבל על הלחיצה על 22 אני לא מוחל
ונכון גם לכל מקום.
ערוץ 22 זו מטפורה נהדרת.
כך נבראת קהות, בדיוק כך. ויפה שאת רואה את זה בזמן אמת ונותנת לזה ביטוי. זה מצריך אומץ לב.
ריקי! מה זזזזה?
מילא כוכב נולד, אבל יחד עם זה גם לאכול זבל?
או שזה כדי שיהיה תואם בין המרכיבים לגוף ולנפש?
אפי צודק, ערוץ 2 הוא מטאפורה, ואני שמחה לומר לשרון שאחרי חמש דקות השתעממתי נורא ועברתי לחדר השינה.
דבורית, הכל אמור להיות משיק, הזבל התעשייתי שנכנס לגוף, מהבמבה ומהטלוויזיה, הוא המזין בשעת קהוּת כזו, הוא חלק והמשך לקהות הזו, וניסיתי להגיד פה משהו אוניברסלי על זומביות שתזונתה היא זו.
כוסות בסלון עוד לא הרגו אףאחד.
עיתונים מפוזרים, בגדים זרוקים, כנ"ל.
בית הוא מקום בו חיים אנשים.
לא מכיר כוכב נולד, אבל חמש דקות מזה לא יגרמו נזק בלתי-הפיך.
רק חבל חבל על הדיאט-קולה.
רעל.
ואכן, אמרת.
את האימרה הנהדרת
a clean house is a sign of a wasted life
להתנחם בה בכל פעם שהמבט מסביב מבהיר שאוטוטו טובעים בשיירי חיים בבית.