ריקי: לא מזמן ראיתי תמונה שלך בעיתון, באירוע של סלקום. ושאלתי את עצמי, הלו? הגם אתה?
גלעד: הגם אתה מה? מופיע בפסטיבלים, באירועים מופקים באופן מקצועי?
ריקי: לא ידעתי שזו הייתה הופעה, חשבתי שזה היה סתם אירוע פתיחה כזה.
גלעד: אירוע של סלקום נועד לקדם את ההופעות שהם יזמו.
ריקי: כי אתה משתלח יפה בבנקים וסלקום הם לא גרועים פחות מבנקים.
גלעד: אני לא אפרסם אף מוצר באופן ישיר, וזה לא משנה גם אם הוא לא גרוע ועוין, אבל להשתתף בפסטיבלים שנערכים בישראל , אני לא רואה בזה שום בעיה. ברור שיש להם חסות, כי ככה זה עובד עכשיו במציאות הישראלית , שם נמצאים האנשים שנותנים לבמות הגדולות לקרום עור וגידים.
ריקי: אתה חושש לפעמים להתרכך, בביקורת החדה שלך על מה שקורה כאן? בינתיים זה לא קורה.
גלעד: אני לא חושש להתרכך, אני חושש להשתעמם. בינתיים זה לא קורה. אני חושש להשתגע.
בינתיים זה לא קורה.
ריקי: כן, אני חושבת שהשיר ג'ירפות, מבטא את החרדה להשתגע, לא? ככה לפחות הוא טלטל אותי.
גלעד: האמת שהשיר הזה מבוסס על חלום שהיה לי. בחלום באמת דהרתי כחלק מעדר של ג'ירפות לקראת נפילה לבור ענק.
ריקי: מפחיד.
גלעד: אני לא בודק דימויים, אני חושב שאני חי בתוכם.
ריקי: ואיך זה מסתדר עם המציאות? האפורה?
גלעד: זה תלוי בהשקפה שלך על המציאות. מציאות נובעת ממה את מ.ו.צ.א בה. בעיניי הלילה, החלומות הם מציאות גם היא. ואפורה? את צריכה רענון.
ריקי: אין ספק.
האלבום הראשון בשבילי הוא צלילה מטה, לקרקעית של הדיכאון. למרות שאחרים רואים בו אלבום על סמים, וכו. השני גם יש בו כאב, כשאני שומעת את תקופה טובה אני דומעת, אבל הוא פחות צולל,וזה טוב, זה אחר.
גלעד: מבחינתי הראשון הוא אלבום לפני התרסקות (שצפויה לבוא) והשני אחרי ההתרסקות.
ריקי: כן, זה מדויק מאוד, גם אני הרגשתי ככה. ומה קורה אחרי ההתרסקות, אתה חי, נכון? אתה שלם? או שיש איברים פגועים כמו בהופעות?
גלעד: זה לא רק שאתה חי. אתה חי יותר. אני חושב ששברון לב או אובדן של הקרובים לך מרחיב את יכולות החוויה שלך. אני חושב שהיום, אני מתרגש יותר.
ריקי: זה אופטימי דווקא.
להמשך הראיון עם אחד המוזיקאים האהובים עלי בעולם NRG
אני לא מאמין שבמציאות היום בישראל יש אמן, נאור ככל שיהיה שיוכל להתחמק מחברות הסלולר.
הן נהיו פקטור משפיע ביותר בעולם התרבות הישראלי כנראה, יש עם זה כידוע הרבה בעיות וזה תמיד מסריח ממשהו, במיוחד הסיפור עם לאונרד כהן שיכל להיגמר טוב אם איזה אורנג' הייתה עוזרת להביא אותו, אבל ככה זה נגמר, בסנופ דוגי דוג ובינוניות מוסיקלית משעממת.
כל מה שלא כרוך בו נערות בנות 15שצורחות לעבר הבמה, לא מעניין את הסלולריות.
וזה יחסית מובן שכן הם בסך הכל עסק שרוצה להרוויח כסף, ולא יהיה לו שום הכנסות מהופעות ג'אז למשל…
השאלה האמיתית היא כמה כח אנחנו הצרכנים נותנים לזה, האם רק הופעות בחסות החברות האלו הן מה שמוכר? ומה שמכתיב?
אולי נרד כולנו מהעץ הזה, גם אנחנו וגם האמנים?
אמנם קשה להתפרנס ממוסיקה בארץ, ובכלל, אבל רבאק… אתם חונקים את ה'פריפרייה' המוסיקלית .
הבעיה היותר רצינית זה שבכל הפסטיבלי קקמייקה הסלולריות והימי סטודנט מערבבים את האמנים כך שהקהל כבר לא ממש מתאים.
את גלעד למשל מאוד נהנתי לראות ואני מאוד אוהב את הג'ירפות, אבל כשזה באירוע כללי והמוני אלפי אנשים סביבי לועגים וצוחקים שכן הם לא מכירים את החומר של הלהקה הזו, מה שמביא עוד יותר לזילות וזה פשוט חבל.
אתה צודק, במציאות הזו, אמנים כנראה לא יכולים לחמוק מהחסות של הסלולאר, ובגלל מצוקת האמנים, אי אפשר להלין עליהם, הם צריכים לשרוד. אני רוצה עוד חומרים של הג'ירפות.
מאוד אוהב אותם.
אולי אני לא מחובר, אבל נדמה לי שיש פער עצום עדיין בין ההתמכרות של הקהל אליהם בהופעות לבין זה שהציבור בגדול עוד לא קיבל אותם בתור להקה מובילה.