הבוקר סיפרה לי חברה שאני מעריכה, שהיא החליטה להתנתק מהקפה. היא מחקה את כל הפוסטים המצויינים באמת שלה, והחליטה להיגמל, באופן חד ואכזרי.

"אני לא אוהבת את ההתמכרות", היא אמרה, "התלות הזו, לא אוהבת להיות תלויה".

נורה גדולה נדלקת בזיכרון, אני עפה 12 שנים אחורה. דוני, שהיה עוד קודם עורך שלי ב"העיר", מספר לי על האינטרנט. הוא מספר לי שהוא מתכתב עם שניים שלושה חברים בזמן אמת, ובמקביל. אני גועשת מולו, הוא אומר לי, "אבל לך זה לא מתאים, יש לך נטיה התמכרותית". תוך שבוע זה היה אצלי בבית. מהרגע שהצלחתי להוריד את תוכנת הMIRC, חיי התהפכו, והשתנו לבלי היכר.

בימים הראשונים כמעט לא ישנתי, זה היה מציף, אני זוכרת שפתאום הבנתי שביליתי יממה שלמה מול הצ'ט. האפשרות הזו, לקבל מענה מיידי, לנהל שיחה במהירות ההקלדה, מאחורי מסך, בלי לצאת, בלי להיחשף, כשהכל הופך להיות רק מילים כתובות, הממה אותי.

אחר כך הורדתי מינונים, הייתי זקוקה לשינה ואוכל וקצת חיים. אבל מלבד תקופה אחת שהתרחשה באותה שנה, ובה פתאום איבדתי עניין לכמה חודשים, מאז שהתחברתי – לא יצאתי ממנה באמת.

הכי משונים הם בני האדם ששואלים אם הרשת היא תחליף למציאות. פעם היו מייחסים לגלישה ברשת תכונות דכאוניות של בריחה מהמציאות, של אשליה. אני מנהלת עם המציאות יחסים די טובים, עובדת באופן רצוף כשכירה בכל השנים האלו (פשוט הפכתי את התחביב הזה למקצוע), מאז גם הכרתי בן זוג ויש לנו שני ילדים. אבל הרשת היא הדבר הראשון שאני רואה בבוקר, והאחרון שעוזר לי לעצום עין בלילות. היא לא תחליף למציאות, היא חלק אורגני ממנה, וכדי להפריד בינינו, תצטרך להתרחש כאן התקפה גרעינית.

אני נוהגת לומר שמבין ההתמכרויות הידועות, זו הכי פחות מזיקה לטעמי. אני משתוממת מהנוהג האנושי לראות בשהייה אינטנסיבית בה בזבוז, קלקול, השחתת זמן. הרשת מצאה לי את המקצוע הכי מתאים לי, שלא היה קיים בלעדיה, בעבר מצאתי בה לפחות שני בני זוג, ואי אפשר לדמיין את האמהות שלי בלי האינטרקציות ברשת, עם אמהות אחרות, ועם עצמי, בבלוג האישי ברשימות.

נכון, הרשת הפחיתה את זמן קריאת הספרים שלי. מצד שני, קראתי הרבה דברים שהרחיבו את הספקטרום התרבותי והמקצועי שלי. טלוויזיה הפסקתי לראות בכלל, מוזיקה אני כמובן צורכת יותר בזכותה.

מערכות היחסים שלי אינן מתקיימות רק ברשת, חבריי הם אנשים שאני משוחחת איתם טלפונית, וכשהזמן מאפשר גם נפגשים, אבל באורח החיים התובעני, ברשת מתקיימות איתם שיחות שאין סיכוי שהיו מתקיימות בלעדיה.

וחוץ מזה, יש בה עדיין ריגוש, גם אחרי 12 שנים.

21 תגובות

  1. את מדברת על הריגוש שבסוף?
    לא.
    הצצתי כמה פעמים באתר תמונות מצחיק "הסקס של ענת". היה גם עצוב, היה משעמם, לא חזרתי.
    לא, רוב הנשים לדעתי לא מוצאות עניין בפורנו. אם כן, זה כדי לרצות גברים בדרך כלל, לדעתי.

    אה, ואם הילדים שלי קוראים את זה, צאו מכאן מהר.

  2. את מדברת על הריגוש שבסוף?
    לא.
    הצצתי כמה פעמים באתר תמונות מצחיק "הסקס של ענת". היה גם עצוב, היה משעמם, לא חזרתי.
    לא, רוב הנשים לדעתי לא מוצאות עניין בפורנו. אם כן, זה כדי לרצות גברים בדרך כלל, לדעתי.

    אה, ואם הילדים שלי קוראים את זה, צאו מכאן מהר.

  3. השימוש המרכזי ברשת האינטרנט הוא לצרכי הורדה/צפיה בפורנו
    אני תוהה אם יש השתקה סביב זה, צביעות, צדקנות.
    אני כן צופה בפורנו ברשת.

  4. ובחתכי מגדר ברשת.
    פורנו זה עניין של טעם. צריך להיות די חזק כדי לעשות את ההפרדה, לדעתי, לצפות בזה ולא לחשוב על האומללות.

  5. מסכימה לגמרי. כלומר לא לזה שיש לך נטיה התמכרותית – לא מכירה אותך מספיק, וגם לא ענייני, אלא לשאר מה שכתבת בהמשך.

    הרבה התפתח גם בתחום העיצוב בזכות האינטרנט. ממש עולם חדש (!), אם משווים למה שהיה קיים לפני עשור.

    וזה בלי לדבר על הבום הכלכלי של ההייטק – טוב, כלכלה זה ממש לא המיין שלי 🙂

  6. אני לא בטוחה שהן כולן אומללות. הפמיניזם הגיע גם לשם, יש אלמנטים של העצמה נשית גם בעולם ההוא. אבל אני לא בטוחה עד כמה החברה הפוריטנית שלנו בשלה לעכל את המהלך, את התרגום המעט אקזוטי הזה לזכות האישה על גופה.
    בכל אופן, זה לא היה הנושא של הפוסט שלך, אז כדאי לסגור את הדיון הזה כאן.

  7. אני לא צורכת פורנו ברשת, ולא מטעמי צניעות. מצ'עמם. עדיף לעשות סקס.

    ולגבי ההתמכרות – כנראה את בת מזל, ריקי, שקראת כל כך הרבה דברים טובים ברשת. אני נופלת בעיקר על ג'אנק, להוותי, ועל כן ממקדת מאוד את הזמן שלי אונליין ומתרחקת מהרשת רוב שעות היום.

  8. יותר הרגשה שהאינטרנט פרץ לי את הגבולות האישיים והכניס לחיי, אמנם בווירטואליה בלבד, אנשים שלא היו לעולם מתקרבים אליי בחיים. כמה מהם היו פוגעניים. היו לי כמה וכמה אקסים שמערכות היחסים איתם בחיי המציאות נגמרו יפה וברוח טובה ואין לי כל קשר איתם, והנה כשהאקס באינטרנט הוא ממשיך לרדוף אותך, וחיי האהבה החדשים והמלבלבים שלו באים ןתופסים אותך בגרון, ויש לו פתאום מאהבות שמוציאות עלייך חוזה שלא באשמתך… ממש טלנובלה ארגנטינאית חמתקדמים. בנוסף כל אידיוט רואה לעצמו חובה לנתח פסיכולוגית את מה שאני כותבת ולהעניק לי ציונים בענייני שפיות. כשכתבתי בעיתון זה לא היה ככה – לא כל קורא הגיע לביתי ובישר לי שאני מטורפת… בקיצור, המגע היותר מדי אמצעי הזה די מעצבן.

  9. אני לא חושבת שאנשים חושבים שהתמכרות לרשת היא מסוכנת.
    הרי ברור לכולם שזהו מדיום בלבד.
    ההתמכרות פה יכולה להיות באמת לסוגים של מציאויות חלופיות.
    אני חוויתי התמכרות כזו כשנולד בני.
    הפכתי חברה בפורום בו הייתי מבלה שעות, לעתים שעות ארוכות כל יום, על חשבון שעות שינה, שעות עם הבעל ועם הילד.
    סבלתי מהרבה דברים שהיום אני רואה בהם תוצאות קלאסיות של התמכרות:
    היום אני גם מכירה מקצת יותר רחוק את הנהיה של אמהות טריות אחרי פורומים ומקומות שמפיגים את הבדידות מצד אחד, ואת הנטיה של אמהות טריות לקיצוניות מצד שני.
    איבדתי יכולת הבחנה ופרופורציות מסוימות, כלומר לא הייתי בכלל מסוגלת לקלוט שאני בפורום מסויים, בעל גישה מסויימת לאמהות והורות. מה שקיבלתי שם היה האמת האחת והיחידה. לא שאלתי עמצי אם זה מתאים לי או לא, לא ממש חיפשתי מקומות אחרים. היה משהו בחיבוק של המקום הזה ובתחושת הקהילה והשיתוף שהיו מאד מפתים וחזקים.

    פיתחתי שם קשרים עמוקים עם אנשים שבעצם כלל לא היכרתי קודם, והרשיתי לעצמי להיחשף ולחשוף אנשים בקנה מידה שאינו קשור לעולם האמיתי. התנהגויות של אנשים בפורומים בפרט ובכתיבה ברשת בכלל הן שונות מהעולם האמיתי, מהתנהגות בכלל ומשלהם בפרט, ביחסים בין אישיים בחיים שלהם. משהו בדו-שיח הזה אינו אמיתי, כשם שחליפת מכתבים מעניינת לא תמיד תעיד על בסיס טוב למערכת יחסים. אין פה מפגש אמיתי. אין פה זמן אמת.
    הייתי ממש מכורה, ואני לא חושבת שזה בגלל שזה נתן לי תמיכה בלבד. זה גם המדיום,
    וכמובן זו הנטיה שלי, שגם אני רואה בי טיפוס מתמכר.
    ועם הרשת אני כמוך, ריקי.
    יש לי כמה חברות טובות שהיכרתי ברשת, חלקן באותו פורום,
    את רוב האנשים המרכזיים בחיי היכרתי ברשת, כולל בעלי, שותפתי למשרד, הפסיכולוגית שלי ועוד.
    ועדיין התקופה ההיא היתה שונה.
    אותן חברות, אגב, עדיין פעילות באותם פורומים ומה שצמח מהם, מתחזקות את הקשרים הרבים שנוצרו שם גם בחיים האמיתיים, ושותפות פעילות שם במינון שנראה לי מהצד שפוי.
    אבל גם אני שואלת את עצמי לאיזה כיוונים היתה מתפתחת האמהות שלהן, והאישיות שלהן בעקבותיה, אלמלא המפגש האינטנסיבי הזה, למשל.

  10. מכפי שהם מוכנים להודות. כמה מאיתנו מסוגלים להתנתק מהרשת במשך יום שלם? כשנוסעים לטיול בחו"ל? או כשלא גולשים כמה שעות או ימים חייבים להשלים פערים (לבדוק מה כתוב בפורומים, בלוגים וכו')?

    אני לא חושב שזה בהכרח רע, אבל צריך לדעת לשים לזה גבולות. אם היה מדובר ברק לקרוא קצת פחות ספרים אז ניחא, אבל הבעייה שהרבה אנשים פוגעים בקשרים לא וירטואלים כולל אלו הקרובים אליהם בכל המובנים. כמו כל דבר אין מה להאשים את הרשת אלא חשוב להבין שזה כנראה פונה לצרכים אנושיים בסיסיים ורק לדעת לשים לזה גבולות ולתעל אותה למקומות חיוביים.

    אני אגב ביליתי שעות בצ'אטים לפני עשור כשהם היו עוד בחיתוליהם וזה היה ממש מרגש. אבל באיזה שהוא שלב מרגישים ריקנות אחרי שרואים ששום דבר לא יצא מזה ורק בזבזנו הרבה זמן.

  11. "היא לא תחליף למציאות, היא חלק אורגני ממנה, וכדי להפריד בינינו, תצטרך להתרחש כאן התקפה גרעינית"

    פוסט מעורר מושבה כמובן בנוגע לכמה אני מכור או לא, כמה בני מכור או לא, אנשים שאני מכיר וכ"ו

    אני רק יכול לומר שקרו לי דברים מדהימים בחיים בזכות הרשת

  12. גם לי קרו הרבה דברים מדהימים בזכות החיבור לרשת. בראש ובראשונה – התחברתי בזכותה מחדש למוזיקה הישראלית ופגשתי המון אנשים חדשים ומדהימים.

    האמת, זוהי מלחמה יומיומית כדי לא להכנע להתמכרות, ומי שעושה דברים נוספים , אפילו (למרבית האבסורד) שיתכן שהגיע אליהם בזכות הרשת , יצליח לא להתמכר.

    שי

  13. רונית, נגעת לליבי. חשבתי הרבה על התגובה שלך וגם על של מיא עשת.
    אני חושבת שבגיל עשרים פלוס מינוס, הרשת הייתה פחות טובה לי בגלל האישיות שלי אז, בגלל עוגנים פחות חזקים.
    מיא, יש משהו מאוד מייסר בלדעת הכל על אקסים שאמורים להיעלם בתהום הזיכרון וכל הזמן מהבהבים.
    גיל, שרון, שי, אני חושבת שכמות המגיבים כאן ובקפה מעידים על כך שזה נושא שמדבר לרבים. אבל משום מה גיליתי שבתגובה לדיוור הפוסט הזה, מישהו הסיר את עצמו מרשימת התפוצה שלי, אווץ'!!!

  14. כנראה מישהו הבין שהוא מכור לך ולרשת ועשה מעשה.

    אגב, אחת מתופעות הלוואי של המכורים לרשת היא התחושה שמי שלא ברשת לא קיים. למעשה, רוב האנשים מסתובבים במעגלים קבועים ברשת (פורומים, צ'אטים, בלוגים וכו') ונוטים לפגוש פחות או יותר את אותם אנשים. מכיוון שכך, יש לאותם אנשים השפעה גדולה מאוד על החיים שלהם (כפי שרונית תיארה היטב) בלי שהם מודעים בכלל שאותם אנשים לא מייצגים שום דבר. למעשה, להרבה קבוצות שוליים יש ייצוג יתר ברשת ואז מקבלים במובן מסוים תמונה מעוותת של המציאות.

  15. אני רוצה להוסיף משהו בעקבות התגובה של גיל:
    לאחרונה פגשתי אדם מקסים ומעניין והתברר שאין לו מחשב כלל! איש מן הישוב, גבר לא צעיר, שלא צריך מחשב לעבודתו (הוא מדריך צלילה ) ובעצם לא צריך מחשב לכלום.
    התאמינו שחייו מאוד יפים גם בלי המחשב?
    אני, שלא קוראת עיתונים כבר שנים וכמעט לא רואה טלוויזיה כלל – בכל זאת כל כך קינאתי בו!

  16. אני מסכימה לגבי רונית. היו תקופות שהייתי בפורום מסוים כל הזמן, רוב הקשרים שלי היו עם אנשים מתוכו, וזה העצים תחושה לא מציאותית שבו איך ששופטים אותי שם בעצם הופך להיות הכל. זה מעוות פרופורציות.

    רגע, מיא, מה הבעיה? תשליכי את המחשב מהבית, לא?

  17. כל דבר במינון הנכון הוא לא מזיק. אני דואגת דווקא בבית להתנתק מהמחשב קצת, אחרי יום עבודה ארוך. אז במקום אני צופה בטלנובלות? לי זה עוזר להירגע ולא לחשוב על כלום ובטח לא לאמץ את הגב,ף כתפיים וכל מה שקשור למחשב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *