המשביר לצרכן, קודם כל השם. אני חושבת שמדינה שלמה צריכה להודות לבעלי הרשת על שהשכיל לא לשנות את השם של הכלבו הזה. למעשה, עליו לקבל אות כבוד של המחלקה לשימור העבר השפוי, כזה שעוד לא התקלקל בלעז, בגלובליזציה, מיתוג, במיזוג, בזרות. המשביר לצרכן, השם מחזיק בו אלף זיכרונות שאינם מרוססים בבושם כבד של קניוניות נובורישית, כזו שמסתירה את הלבנט המיוזע, שהתגית שלו היא "לא מגניב, וגם לא יהיה". כזו שמזכירה לי את אמא שלי וכל האמהות שניסו להיות לי, ואיתן, לקנות במשביר זה פינוק אולטימטיבי.
לכן נוכחותו של סניף המשבר לצרכן דווקא בקניון רמת אביב היא אירוניה. בתוך כל הג'יבריש הזה של רשתות כמו טופ שופ, דיזל, BEBE, הוא הערה בעברית של פעם. דווקא בגלל זה אני קונה בו מידי פעם.
נכון, גם הוא עבר מיתוג, שיפוץ, גיהוץ, אבל אי אפשר להוציא את המשביר הזה מהכלבו, מסתבר. את הסממנים הסוציאליסטים בהתנהלות, את הדודות עם האיפור המצחיק שמוכרות בו, את ה ק ו ל ק צ יה. הבגדים שלעולם לא יהיו אופנתיים, רק יתאמצו מאוד, וידברו בצבעי פסטל וגזרות רחבות אל עקרות הבית של האומה, "קחי אותי מכאן".
הבוקר ביקרתי שם שוב, כדי לרכוש כמה מגבות. אני מעדיפה את המשביר מכיתן/גולף היקרים והמתחזים למה שהם לא.
אחרי שאספתי שתיים גדולות עטפה אותי מוכרת מהסוג השכיח שם, ולא נתנה לי לזוז עד שהיא לא תצמיד קוד מחלקה לשלל. קוד צריך שיהיה. אחרי שקצת לחצתי, היא גילתה לי את המגבות השוות באמת, שהיו גם יותר זולות, ואחר כך ליוותה אותי באופן צמוד לקופה כדי שלא אתחרט, דאגה שאקבל את הנחת המותג, ובדרך שידלה אותי, כמו שהן תמיד עושות, לעשות כרטיס לקוח. (אני בד"כ מסרבת, שונאת את זה). שאלתי את עצמי אם היא גם תלווה אותי החוצה מהסניף, אבל היא כנראה לא הונחתה לכך בסדנאות השיווק שמעבירה הרשת. בפעם הקודמת שקניתי שם, חזיתי בהתכתשות מרוסנת בין שתי מוכרות על היוקרה שבציד המוצלח שלי (עמלות, כנראה).
עכשיו, כשהמגבות מתייבשות על הפרגוד המאולתר, אני חושבת על הפרגוד הפנימי, בין העבר שלי, שהעריץ את הצרכנות המזויפת, המתחזה, לבין ההווה, שמחפש את השיירים של חווית העבר, קניות שלא הנדסו יועצי מותג מתוחכמים, כשקניתי בלי לחפש קפיצה קטנה לחו"ל.
הערה: את שני השירים האחרונים הורדתי זמנית לשיפוצים, לא הייתי מרוצה מספיק.
"למעשה, עליו לקבל אות כבוד של המחלקה לשימור העבר השפוי, כזה שעוד לא התקלקל בלעז, בגלובליזציה, מיתוג, במיזוג, בזרות."
"אני חושבת על הפרגוד הפנימי, בין העבר שלי, שהעריץ את הצרכנות המזויפת, המתחזה, לבין ההווה, שמחפש את השיירים של חווית העבר…"
מ ב ר י ק י
"למעשה, עליו לקבל אות כבוד של המחלקה לשימור העבר השפוי, כזה שעוד לא התקלקל בלעז, בגלובליזציה, מיתוג, במיזוג, בזרות."
"אני חושבת על הפרגוד הפנימי, בין העבר שלי, שהעריץ את הצרכנות המזויפת, המתחזה, לבין ההווה, שמחפש את השיירים של חווית העבר…"
מ ב ר י ק י
בשק"ם באבן גבירול.
היינו קונים שם הכל ומסיימים בפלאפל שליד. הפלאפל הכי טוב בעולם.
היינו מקבלים תלושים של הצבא למימוש ופעם פעם אפילו היה שם אולם באולינג יחידי שהלהיב אותנו מאוד.
טוב, את, סרנה ובועז כהן תכתבו את זה בטח יותר טוב ((:
הם משפצים את כל סניפי הרשת. השינוי היחיד שעשו בשם הוסיפו את המילה חדש.
שרון, כשכתבתי באמת חשבתי עליך ועל סרנה.
אחת, השקם, אני זוכרת, לדעתי הבאולינג עוד קיים שם, היינו שם ביום הולדת. בשקם הייתי קונה קשקושים כשגרתי לא רחוק משם.
סיגלית, המילה חדש לדעת לא נתפסה. וטוב שכך. אגב, ממה שאני שומעת הבעלים רמי שביט הציל את הרשת שעמדה בפני פשיטת רגל. ראיתי אותו כמה פעמים בבית קפה, טיפוס אגרסיבי.
למען האמת, אם זכרוני אינו מטעה אותי, לא ביקרתי באף סניף של המשביר לצרכן (מבפנים) כבר כעשרים שנה.
מה שזכור לי היטב הוא שהסניף הירושלמי , ששכן בהמלך ג'ורג' פינת בן יהודה נחשב בזמנו חנות מכובדת מאוד, למעשה "החנות" בירושלים, למרות שיחסית לחנויות או הרשתות הירושלמיות נחשב ליקר מבחינת המחירים.
נראה לי שכיום הם הפכו להרבה יותר עממיים ואכן הם גם לא מנסים להציג את עצמם כחווית קניה בחו"ל וזה כאילו שהעולם עבר מסביבם, "עקף" אותם והם נשארו היכן שהיו, אולי בשידרוגים מסויימים.
זה עוד שריד לעולם שהולך ונעלם, ובעצם הפוסט הזה שלך שכנעת אותי ללכת , אפילו סתם, לעשות שם ביקור ואולי לקנות משהו בשביל החוויה.
יש עדיין סניף באלנבי?
פעם המשביר, זה שבסנטר, היה בשבילי חוצלארץ. זה היה כשעוד לא תיארתי לעצמי שאצליח להגיע לחו"ל
והנסיעות אליו היו משוש חיי במשך כמה שנים
כשאני מגיעה לקניון רמת אביב אני כמעט תמיד נכנסת לבדוק מה קורה במשביר אבל כבר שנים לא יוצאת עם רכישות. לעומת זאת כשאני עוברת ליד בניין המשביר לשעבר בנתניה, הנוסטלגיה בהחלט מתפרצת 🙂 כל מיני רכישות ראשונות של החיים
מ(ליד) נתניה, ולשם גם שייכים הזכרונות שלי מהמשביר.