אני לא זוכרת שהוא נתן ראיון כל כך אישי. מהשיחות הכי מעניינות שניהלתי במקצוע הזה.
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/744/279.html
הספר החדש שלו פשוט נפלא. ראוי לכל השבחים שהוא מקבל בביקורות.
אני לא זוכרת שהוא נתן ראיון כל כך אישי. מהשיחות הכי מעניינות שניהלתי במקצוע הזה.
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/744/279.html
הספר החדש שלו פשוט נפלא. ראוי לכל השבחים שהוא מקבל בביקורות.
לא קראתי אף ספר שלו, רק קצת שירים, אבל הצ'ט הזה כנה ומרתק, ואני חושב שזה הודות (או תודות?) למראיינת, רבקה
רבקה מודה לך.
ראיון מרתק, קראתי בהנאה
שיחה נעימה ומעניינת!
הספר מחכה לי על המדף ותורו יגיע בקרוב מאוד.
מירי, חיכיתי לתגובה שלך, גם בגלל שרק אחרי השיחה גיליתי את המעורבות שלך בעניין הבלוג הפיקטיבי. קצת חששתי, תודה רבה
אבל ריקי, לא היתה לי שום מעורבות בבלוג הפיקטיבי. הגבתי שם כפי שאני מגיבה כאן – ואם אגלה מחר שריקי כהן היא בעצם מנשה איינהורן, זה ישנה משהו? השאלה היא איך הטקסט פועל עליי, מה הוא מערבל בתוכי. מה זה משנה בעצם אם אורי אלחייני קיימת בשר ודם או לא. כשאדף התוודה, בעיקר הצטערתי שהבלוג של אלחייני לא יעודכן יותר. נורא אהבתי לקרוא אותה. היא הייתה מלאה שפיצים. אני אוהבת נשים עם שפיצים, לא סובלת נשיות מתרפסת.
את פנים צרובי חמה עוד לא התחלתי, אני משתהה. יש לי תחושה מוקדמת שבתוך הספר המסויים הזה ממתין כאב. שמחתי לקרוא את הראיון, במיוחד את השאלות שלך אודות יראת הכבוד שחשים כלפיו. זה נכון. האינטרקציה שלי מול א' אלחייני הייתה טבעית ומשוחררת, פעם אפילו הצעתי לה להשמיט שורה מאיזה טקסט שפרסמה בבלוג. לו ידעתי שזה אדף לא הייתי מעזה להציע את זה.
שאלה טובה שאלת, בעצם היא בבסיס המקצוע שבחרתי, שניהם, אפשר לומר.