לכל האמהות
שכל ערב בין שבע לשמונה
נכתשות.
לכל האמהות
בשמונה וחצי עדיין נזעקות
למיטות תובעניות
שבעלן מגיע הביתה
מחבק את התינוקות
ואותן פחות.
בתשע וחצי נמחקות
מקפלות תשוקות לארונות
לכל האמהות
שכל ערב בין שבע לשמונה
נכתשות.
לכל האמהות
בשמונה וחצי עדיין נזעקות
למיטות תובעניות
שבעלן מגיע הביתה
מחבק את התינוקות
ואותן פחות.
בתשע וחצי נמחקות
מקפלות תשוקות לארונות
כוס תה עם דבש וברנדי
ולשבת רבע שעה על הכורסה להקשיב לשקט.
מקפלות תשוקות
לארונות.
אני הולכת לישון עכשיו. בארבע בבוקר הזמן שלנו. רק בארבע בבוקר.
זה עובר, ריקי
עוד קצת וזה עובר.
קצת סבלנות ותקבלי את החיים שלך בחזרה.
תודה.
"בעלן" בחירה מצויינת
כי זה מזכיר מבחינה מצלולית את משקל בעלי המקצועות: חלבן, כתבן, עסקן,
המגיע הביתה הזה, כמו איש שירות, כמו ספק שירותים
השעות הקשות של הערב
האמבטיה או המקלחת, ההשכבה, מתיש ומורט עצבים
אחר כך באמת לא נותר הרבה אוויר ולא נותרת אנרגיה
חיבוק לכל האימהות, וגם לכמה אבות, פה ושם
אהבתי את "מחבק את התינוקות ואותן פחות"
כמה הכאיב לי השיר הזה.
בנטל.
בשום מקום לא כתוב שהכל צריך ליפול על האישה.
היכן שיש רצון להתחלקות ולשיתוף – שם גם מוצאים את הזמן!
זה קשה מתסכל ומתיש, אבל זה זמני ועובר.
מתחיל להיות באמת קשה כשהם מגיעים לגיל 17 ולוקחים את המכונית לבד לבילוי לילי. תאמיני לי שאז תישני פחות ולא תרדמי עד שתשמעי שהם חזרו למיטתם.
תהני מהתקופה הנוכחית, כל זמן שיש לך שליטה מסויימת, ותשמרי דברים בפרופורציה.
שי
מקפלות תשוקות לארונות – שורה נפלאה
לכולם. נגה, התלבטתי, אוסיף את השורה.
קוראת אותך בשקיקה 🙂
מצחיקים אותי המנחמים, כי הקושי מכיל בתוכו את כל עולמם הניפלא על התעקשויותיו ורצונותיו. אני לא מוותרת עליו אבל כן רוצה להיות מסוגלת להגיד קשה לי. פשוט קשה לי.
מקפלות תשוקות לארונות. המשפט מדוייק. מתאר כל כך את האחרי זה, אחרי ההרדמות. לפני אמהותי קיפול כביסה אף פעם לא קיבל כל כך הרבה משמעות.
<אמא לשתי קטנטנות>
אך קשה לי מאד להזדהות עם השיר שכתבת (וזו בהחלט לא ביקורת על אימהותך.
אין לי כח וחשק להתחיל דיון במה ואיך האימהות שינתה אותי/חיי זוגיות/קריירה/גוף/בלה בלה בלה
נכון, לפעמים מקפלים תשוקות בארון (אם יותר לי להשתמש במשפט שלך) אבל רוב הזמן הן מחוץ לארון.
בקיצור, אינני יודעת בני כמה ילדייך, אבל בסוף הכל עובר ומסתדר, הם נגמלים, הם אוכלים, הם לומדים לשחות ולרכב על אופניים…. ועוד ועוד ועוד
רק בריאות
לא מאחלת לאף אחת כמובן. פשוט כל כך מהחיים…
אני כותבת לך אחרי שראיתי את התגובות בפורום הורים…. ערימת אמהות שלא יכולות להיות כנות אפילו עם עצמן. את אמיצה, את ישרה ואני לגמרי מזדהה.
התגובה המטיפה של תותים וקצפת כל כך מקוממת. היא לא מסוגלת להבין איך ילדים יכולים להיות מושקעים ואהובים גם אם להוריהם קשה.
גיחכתי, תיעבתי,הופתעתי, צחקתי ובכיתי בשרשור הזה.
לא בטוחה שיש לי תגובה לתותים וקצפת. לא יודעת מה עונים לדברים כאלו .
תודה לכן. תמר, רגשות, מיא.
תגובה בלי חשבון.
תביאי לינק
הנה
http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1333-5283-24066280,00.html
הדיון רק ממסמס משהו שהוא כל כך חזק וברור.
אלא אם קוראים אותו כדיון פנימי, כקונפליקט פנימי בין להשלים עם זה ובין לבכות את זה (ואפילו זה בעצם לא סותר).
מאוד יפה, ריקי, וכואב.
למי שיש לה תינוק חדש וילד שעוד לא בן שלוש, והיא ובעלה עושים שמיניות באוויר כדי שנוכל להרשות לעצמינו מה שנרצה.
בעניין השירשור בהורים פלוס, מלכתחילה לא מבינה מה אתה עושה בפורום הזה (לא בכוונה להעליב כאן אף אחת), אבל מזמינה אותך להכנס, לפרסם באמהות מאוחרת – תראי כמה נחמד שם. הורים פלוס הוא פורום לבנות 24 עם תובנות לא שלמות (ואני עדינה במה שאני חושבת באמת)
עוד משהו – בשביל מה לענות?? שתחייה עם הטון המתנשא והוא אכן היה מתנשא אחוש שילינג
ותמכור לעצמה את עצמה
נשיקה ממני
א.יכול להיות שאנשים כותבים זקוקים לממש בדידות ביתר שאת יחסית לאנשים שאינם כותבים
ב. קראתי די ברפרוף ואולי משום כך לא ראיתי התייחסות לביצוע המלאכות השחורות. אם יש מישהי שמנקה לה ומבשלת לה ומקפלת עבורה כביסה – מתפנה לה המון גרבג' טיים.
בין שמונה לתשע 🙂
אני מאמינה שתותים וקצפת העלתה את הגרסה שלה, וכן – יש נשים שהן שלמות עם עצמן
שלמות עם עצמן = שלמות עם הבחירות שלהן
זה לא אומר שאין רגעים מעצבנים אבל השאלה איך רואים אותם:
כמעצבנים וחולפים? כמתסכלים ומייאשים?
יכול להיות שניתוח האופי שהיא עשתה לך לא היה במקום
יכול להיות שזיהית בה משהו שחסר בך, ועל כך ההתרעמות
אני רואה כאן שתי נשים שבחרו בחירות שונות בחיים
הכאב שלך מעורר הזדהות
והחוזק שלה גם כן
(לא שולל חוזק שלך, או כאב שלה…)
זו רק שאלה של חוסן נפשי
ילי, זו לגמרי לא רק שאלה של חוסן נפשי
לפעמים זו השאלה הכי טריוויאלית, כמו האם יש לך עוזר/ת בית.
אישה עם ילד אחד וגבר עם נוכחות של טבח צה"לי מתמודדת עם פחות כביסות, פחות בישולים. ואולי היא בכלל לא נדרשת לעיסוקים האלו, כי היא יכולה להרשות לעצמה לקנות מזון מבושל ולהשתמש בשירותי מכבסה.
להציג את זה כשאלה של חוסן נפשי זה עיוות של המציאות
ילי, זו בכלל לא שאלה של חוסן נפשי. זו שאלה של עומק נפשי. ופה העומק הוא לטובת ריקי.
אני מסכימה מירי, עזרה מכל סוג משפיעה על תפיסת העולם. במיוחד עזרה בבית, אני מוצאת שמטלות הבית הן העיקריות שבסוף היום מכניעות אותי לקורבניות.
ילי, לא זיהיתי בה משהו שחסר בי, זיהיתי מניפסט לא אמין בעיני, כלומר אין לי ספק שהיא מאושרת על הבחירות שלה, אבל אני דיברתי על רגעים, שעה, קטעים קצרים במשך היום שגומרים אותי, לא על הסך הכל הכללי. ואת הרגעים המאיינים האלו כנראה שקשה להחצין.
מלוכסנת, רוב הזמן גם פה נרדמים רק בתשע.
ריקי,
את כותבת נהדר. אני קוראת קבועה, גם של הטור ב-YNET בזמנו.
נכנסתי עכשיו מתוך סקרנת גרדא לפולמוס בקהילת הורים, באמת לא מקום מתאים משום היבט שהוא לפרסם בו שיר או דברים מסוג כזה.
תארי לך שכל בנות הפורום היו משבחות אותך?
את שונה, זה לא ממש הגיוני.
את אינטליגנטית וחריגה (מתוך הזדהות אני כותבת את זה, כן?). את לא ממש הטיפוס
של "חמסות" ופרצופים בוכים
אני מקווה שלפחות עבור כמה קוראות שם, הן מצאו הד לכאביהן. תודה תמר
האמת?
בגדול מייגעים אותי הדיונים בפורומים האלו. הייתי מכורה לכאלו כמה חודשים לאחר הולדת בני, והיום אני יודעת שזה פשוט הוציא ממני את המכוער ביותר לעתים.
לא ברור לי למה את בכלל שם.
ולגבי התגובה – לא מצאתי בה שום דבר תוקפני או מתנשא. אמנם קשה להאמין, אבל יש אנשים שבהחלט שמחים בחלקם, שמחים עם חייהם לגמרי, ומבינים, ומקבלים את המחיר שיש לשלם כשעושים ילדים.
נשמע שהיא מקבלת. נשמע שהיא מאושרת, לא שומעת שם זיוף.
היא בסך הכל אומרת שאלו החיים, ושצריך לחיות אותם במקום להתלונן.
אם קשה – צריך לשנות. אם מחליטים לא לשנות – עדיף להפסיק להתלונן.
חייבת להגיד שהתחושה שלי עם השיר הזה היתה הקלה. הקלה שאני כבר לא מזדהה איתו. אני מכירה אותו וזוכרת תחושות דומות, אבל הן רחוקות, הן כבר טופלו.
ואני מסכימה עם ילי ועם מירי שתיהן – זו כמובן שאלה של חוסן כלכלי שמאפשר להתמודד עם דברים (כמו לקחת מלון ללילה עם האיש או עזרה עם אוכל וכביסה) וכמובן גם חוסן נפשי.
וביננו – מי מאיתנו לא יכולה לממן לילה עם האיש בבית מלון פעם בכמה חודשים?
ומי מאיתנו עושה את זה?
אולי רק היא.
הרבה "מאיתנו", לצערי הרב לא יכולות לממן גם דברים פחותים ויום-יומיים יותר מלילה במלון "עם האיש".
תגובה מקוממת.
ומה הקשר לחוסן? אולי זה קשור להדחקה אבל לא לחוסן.
החיים מקפילם בתוכם, בכל רגע נתון, את כל המנעד, כולל את השעה המטפורית שבין שבע לשמונה, שריקי היטיבה כל כך לתאר, וטעותה היחידה הייתה לחלוק את זה עם אותו פורום.