בערב יום העצמאות
על מדרכות קינג ג'ורג'
הבנתי.
העיר עומדת לנטוש אותי
אם לא היום,
אז בראשון לחודש,
במועד תשלום
עוונות.
העיר חשפה ערוותי
המסתחררת מערי השינה
מתגרדת על מדשאות פלסטיק מסרטנות
ובערב
מלעיטה את התאים האפורים
בספריות דפים ריקים.
בשירת מתנ"סים.
אני חוצה את הרחוב
ונדרסת
יפה מאוד
אהבתי את שירת מתנ"סים
ממך זו מחמאה, וגם העיתוי מרנין, כי הבוקר קראתי את ספר שיריה היפה של ואן נוין שהוצאת במסגרת מעין. (במיוחד אהבתי את 'הרצליה'). וקצת אחר כך כתבתי את זה. אז אמנם כתבתי על חוויות שלי, אבל אני יודעת שהרושם של ואן נוין התמקם בקרקעית המודעות.
🙂
תאמיני לי ערי השינה האלו הן ממש לא מציאה גדולה
את עוד תתגעגעי מאד
לא מצליחה אפילו לדמיין איך שורדים מחוץ לעיר. ולא בגלל הטריוויה- בתי קפה, חנויות, תחבורה, תרבות….בגלל האנשים, בגלל ידיעת ההתרחשויות הבלתי פוסקות, בגלל האפשרות להיתקל בזרים.
מראש.
דפנה, את צודקת.
קשה להאמין, אבל נכון.
תל אביב היא האחרונה שאפשר להגיד עליה פלסטיק. אפשר לומר עליה הכל, בעיקר על חלק מהאנשים שחיים היום שם, אבל הנוף העירוני שלה
וכל פיסה ופיסה מהבתים המרופטים , העצים העתיקים, הרחובות הקטנים , רחוק מאוד מפלסטיק
כך שהשיר לא מעביר נכון את האופי של העיר. לגבי דפי הספרים בספריות הכל תלוי.
חלק גדול ממש מפלסטיק.ושירת המתנסים מאפיינת את ערי השינה ולא את תל אביב .
קרא שוב את השיר, אתה טועה בפרשנותו. מה שאתה כותב זה מה שרציתי לומר. מדשאות הפלסטיק ושירת המתנסים הם בערי השינה.
עמיר, בקרוב אברר זאת.
מבריקה את
מתגרדת על מדשאות פלסטיק מסרטנות
נהדר
יש חיים מחוץ לתל אביב, כמו שכתב עמיר, יש בהם כמה יתרונות
אבל תל אביב היא העיר היחידה ואין כמוה, רק היא מאפשרת אנונימיות אמיתית ותחושת חיים מלאה
אבל את מדברת על קינג ג'ורג לא?
את נדרסת בתל אביב, לא?
כשלך יהיה ברור גם לקוראים יהיה ברור
"העיר חשפה ערוותי
המסתחררת מערי השינה…
ובערב מלעיטה את התאים האפורים
בספריות דפים ריקים.
בשירת מתנ"סים".
כלומר, העיר תפסה אותי מפלרטטת עם ערי השינה ומלעיטה אותי במה שיש *להן* להציע – לליבידו, לתאים האפורים, ליצריות, לנפש.
אולי בגלל זה אני נדרסת, בקינג ג'ורג' כמובן.
יפה ריקי
זה קליפ של שחור לבן
.
ושולחת לך מייל