קופסת השימורים החתומה שהיא הזיכרון
נפרצת באלימות על ידי הריח של אמא
כאילו לא החליפה את כותנות אישיותה כבר שלושים שנה;
הריח מכווץ ופוער אותי
בהינף קירבה
בת חמש, אני נתלשת ממנה,
היא נמוגה בעשן "אירופה"
בחלוק מלנכוליה פרחוני ובלתי כביס
כשאני לומדת עוד לפני כיתה א'
להתחמם בעור משלי
ואז ללמד את כתלי הבית
לסתור את ריחה הנצחי
בחומצה שכל כולה
בריאות
את יודעת שלילדים שלך יהיו זיכרונות רב חושיים כאלה ממך?…כשאני חושבת על זה, מרחוק, זה בטח אחד הדברים המדהימים – בעיקר משום שהם לחלוטין לא מכוונים – בהורות.
התגובות שלך הן תענוג.
כן, אני יודעת שיהיו להם, ואני תוהה בעניין הזה, חוששת, לפעמים רוצה להעלים את הרובדים האלו במרכך כביסה. תודה
על הנושא "אמא".
או קפה
או גויאבה
או סבון
כדי לפתוח תיבת פנדורה
של זכרונות
אחד החזקים ביותר שלך
אפשר להריח אותו מרחוק
רק לקרוא אותו שוב עושה לי צרבת במערכת העיכול וכו'