אנשים שאני מכירה מתפלאים על המנהג שלי לקנות כרטיס בודד ולהגיע להופעות מוזיקה בגפי.  אפשר להבין אותם, זה נתפס כבילוי חברתי וגם אני נהנית לשתף במהלך ההופעה ולשמוע, כמובן. מצד שני, יש פעמים שבהם אני נהנית מההתבוננות, ומהחופש לבוא וללכת מתי שמתחשק לי. בעיקר ללכת, כי אני לא מאחרת, אבל לפעמים בוחרת להסתלק לפני ההדרנים. לא אוהבת שקובעים לי מתי זה נגמר.

ההופעה הכי טובה שהייתי בה לבד הייתה של wilco בברצלונה, לפני שלוש שנים. במלון  הנמצא במרחק חצי שעת נסיעה חיכו לי בן הזוג ובני הפעוט, ואני מצאתי את עצמי אחרי ההופעה לבד, בלב אזור תעשיה חשוך ודי שומם, מחכה בלב הולם חרדה למונית, שבסוף בסוף הגיעה. בהופעה הזו מאוד  חסרה לי חברה, אחרי הכל זו הייתה פנטזיה שהתגשמה באופן לא ייאמן. הופעת חיים. אל תספרו לאף אחד שחיכיתי אחר כך לפגוש את האלילים, שזה לא קרה, ושמאוחר יותר ראיתי באינטרנט שאם הייתי פחות פחדנית ומחכה עוד כמה דקות, הייתי צופה בהם יוצאים לקהל, להצטלם. אני גרופית, אלא מה.

 

שנתיים קודם לכן מצאתי את עצמי דוהרת במונית לאחד האזורים הלא סימפטיים בלונדון, להופעה של Tortois  . גם שם הייתי לבד מתוך אילוץ. חברתי הטובה שגרה בלונדון היא אם גרושה, ולא התעניינה במיוחד במוזיקה הזו. החזרה הייתה לא סימפטית באופן צפוי, אבל שרדתי. זה קצת מצחיק שאישה חרדתית למדי כמוני מוצאת את עצמה בסיטואציות כאלו. אבל בתל אביב, בהאנגר, זה הרי ליד הבית, ומקסימום אפשר לפגוש אי אלו מכרים/ידידות עבר ולהעביר רשמים על המתרחש.

בחצי הראשון של הופעת הג'ירפות/הסטריטס, הסתובבתי חמוצה כלקוחה נרגנת במסעדה לא מספקת. מעדן ארוכות הצוואר לא בא לי טוב על הלשון, אם להשתמש בעגה של כהנא. מובן ששוב נשבעתי שהופעות בהאנגר לעולם לא עוד, אבל אחר כך קצת שיניתי את דעתי, בהופעה שאחריה.

אבל לג'ירפות ההאנגר עושה עוול. לפני שנה ראיתי אותם בבארבי, שוב לבד, באחת ההופעות הכי מחשמלות ואכסטטיות שזכיתי לראות. טקס מסעיר. מוזיקה חדה ומופלאה. ההאנגר הציג אותם כלהקה שעשתה זאת פעם אחת יותר מידי, ואת כהנא כמי שהפך טיפה זחוח מידי, ועושה שימוש יתר ברפליקות שלו. אין ספק, המונוגמיה מסוכנת, כפי שהוא שר בסינגל החדש והמאכזב לטעמי. הנקודה החלשה ביותר בהופעה היא שהייתה דלה באנרגיות, עד שהגיעו "הדג נחש", האורחים והחיו קצת את העסק. ברי סחרוף, שעלה עוד לפניהם, היה טעות ליהוק קשה, אין לזמר האדיר הזה מה לעשות איתם, כימיה בעייתית מאוד, בחירת שירים תמוהה. סחרוף שר את "לכת" כפי שתראו בוידיאו הזה שצילמתי, (כמה שניות), והטונים הנמוכים הבסים של כהנא בשיר, לא הציגו את קולו בצורה טובה. השיר לא מתאים לו. הוא היה אמור לשיר את "יש לו בחורות כמו מים", אבל בסופו של דבר רק ליווה את כהנא בנגינה וקולות. בשביל זה להקפיץ אותו מהמיטה?

גם ביצוע של "בואי הביתה" בפי כהנא לא שיפר את דעתי על האיחוד. אין התאמה.


עם הדג נחש היה כאמור יותר טוב, האנרגיות שלהם וכל זה. ורק לקראת סוף ההופעה נרשמה אכסטזה קטנה, כשכהנא עבר בקהל, כהרגלו בשיר "רמי מואשם", שיר שמייצג רגע מסוים שכנראה עבר מזמן בחיי הלהקה, ועדיין הוא מבוצע בצורה דוקרת.

 

הערב השתנה לגמרי כשעלה לבמה מייק סקינר וכנופייתו מהסטריטס. אפילו על הסאונד המחפיר התגברה המוזיקה הנפלאה של הסטריטס, שפתחו עם רוב הלהיטים מהאלבום הראשון, הידוע כמבריק, פורץ דרך, ממציא ז'אנר משלו. בשבילי זה אלבום שסימן תקופה חדשה, אחרי פרידה מזעזעת, באוזניות כל הדרך חזרה מלונדון לישראל, אי שם בתחילת העשור הזה, הצלחתי להבחין מבעד מסכי הכאב שמדובר ביצירה גאונית, חד פעמית ששילבה בין סקא, רגאיי, ראפ וביטים אלקטרונים למשהו שקראו לו בשם חדש "גריים". סקינר זה הוא מספר סיפורים, ותמיד חיבבתי כאלו, מסול ויליאמס דרך תמר אייזנמן הישראלית למשל. שירה מדוברת. בהופעה שר איתו זמר שחור, MC ששכחתי את שמו, ואני מקווה שהרגישים חברתית יסלחו לי על זה. בכל מקרה, היא הייתה סוחפת, האנרגיות בקהל היו משהו שלא חוויתי כבר לא מעט שנים, והיה את הדבר הזה שמעיר אותך בסוף, ועושה אותך חרמנית, אופורית, ובודדה באופן אופטימי, כמו שהופעה טובה צריכה לעשות. דווקא את שיר הסיום לפני ההדרנים, הלהיט הגדול שלו Dry your eyes פחות סמפטתי בהופעה, הוא צריך פורמט אינטימי יותר. הנה Lets push things  forwerd שצילמתי.חבל שלא באתם.

הערה לקורא עידן א, קראתי שעזבת לפני הסטריטס. כמה משונה.

 

16 תגובות

  1. גם אני הולכת לפעמים לבד להופעות, יש בזה משהו משחרר – רק אני והמוסיקה בלי הצורך להתכוונן להנאה או חוסר ההנאה של הפרטנר.

    הייתי בהופעה של הסטריטס בשישי בזאפה, בלי הג'ירפות (שבמודעות הפרסום הופיעו בפונט הרבה יותר גדול מהסטריטס (וואוו! איזה אבסורד)), היה נהדר.
    קצת כמו ללכת לבד להופעה, אני אוהבת את ההופעות שאני הולכת אליהן לבד, בלי חימומים.

  2. נהדר
    אחלה פוסט ריקי
    אהבתי את הזווית המאוד אישית הזאת
    כמובן שאני תומך בלראות הופעות גם לבד, לא משנה, העיקר להיות שם ולחוות
    TORTOISE להקה עצומה ונהדרת
    אני בטוח שסקינר היה מצויין, חבל שלא היה לי כוח או כסף מיותר לשקול ללכת, התקליט הראשון שלו חזק מאוד

  3. שמעיר אותך בסוף, ועושה אותך חרמנית, אופורית, ובודדה באופן אופטימי

    וואלה.תיאור חד.

    כל-כך יפה כתבת,ריקי.

  4. אורית, איזה כיף לך, הייתי צריכה להקשיב לאינטואיציה ולשרית ולהגיע לזאפה.
    שרון, בדיוק חשבתי עליך קודם . לא נורא, יהיו הרבה הופעות הקיץ. לא יכולה לכתוב אחרת מאשר זווית אישית, אני רחוקה מתיאור מקצועי של סדר השירים ואלמנטים פארודים בריף הגיטרה ההוא.
    תודה נגה.

  5. טורטויז להקה אדירה. הנה קטע שלהם בהופעה
    http://www.youtube.com/watch?v=5sps7YxLeYM

    וללכת להופעות ולסרטים לבד זה הכי כייף. אין מי שיבלבל לך את המוח, שימרפק אותך בקוצר רוח או ישאל "את נהנית?" (כאילו, דא?! אתה לא רואה שאני נהנית??!)

    חופשי זה לגמרי לבד.
    http://www.youtube.com/watch?v=5sps7YxLeYM

  6. ונהניתי כמו שלא נהניתי שנים (טוב, אולי גם השמחה על היציאה מהבית בלי הפעוט הוסיפה קצת אושר לסיפור).
    היה מדהים אבל קצר מדי . הרבה יותר מדי קצר, וחסרו לי כמה מהשירים שאני הכי אוהבת.
    ובכל זאת, היה אדיר.

  7. חיפושייה, בוודאי שהייתם, זה בדיוק החומר בשבילכם. ומאוד מזדהה עם היציאה בלי הפעוט, כן, זה אושר.
    שי, תודה, כרגיל 🙂

  8. כן, גם אני שמעתי אינספור פעמים את השאלה הזאת .
    זה התחיל ככורח, כשבמשך שנים לא מצאתי אנשים שיבואו איתי להופעות מהסוג הספציפי שאני אוהב , והמשיך בכך שלמדתי לאהוב את הלבד הזה בהופעות –
    לא אוהב לזוז או לנענע את הראש לפי הקצב, לא רוצה לדבר עם זה שלידי כמה שהבאסיסט מאכזב הערב, ובאופן כללי מעדיף שיניחו לי להתרכז במוסיקה .

    אגב, ריקי, בקטעי הוידאו שצירפת אי אפשר לשמוע כלום . אם היית מספרת שהיית בהופעת רוק כבד, הייתי מאמין .

  9. אבל שוב, יש פעמים שאני אוהבת את זה. אני יודעת שאי אפשר לשמוע כלום, זו מצלמה רגילה עם אופציית וידיאו, לא נחוץ לי לקנות מצלמת וידיאו מיוחדת, לא יודעת לצלם ממילא.

  10. ואני חשבתי שרק אני הולכת להופעות לבד, בפעם הבאה אחפש את כל המגיבים כאן מהנהנים לבדם בראש בתוך הקהל המאוד ביחד של ההופעות, וגם אותך ריקי אחפש.
    החוויות הכי חזקות שלי בסוף התיכון קשורות להופעות האלו שהייתי נוסעת אליהן בלי לדעת איך אחזור, כי תמיד הן נגמרו הרבה אחרי שעות האוטובוסים.

  11. הייתי נוסעת בטרמפים (!) לעיר הגדולה, גם לפינגווין/ליקוויד וגם ובעיקר להופעות . לפעמים היינו מסתובבים פשוט שעות בלילה בחוץ עד השעה שש, שבה התחילו האוטובוסים. ודווקא אז הייתי כזו ילדה טובה ותמימה.

  12. אבל שוב, חווינו את ההופעה הזאת בצורה הפוכה לגמרי.
    אני מסכים עם כל מה שאמרת, אבל אצלי הכל יצר תחושה הפוכה.
    משעשע, ת'כלס…

  13. גם אני הייתי הולכת לבד להופעות פה ושם, אבל מתוקף תפקידי ככתבת תרבות במקומון תל אביבי. לא ממש מבחירה, אבל די נהניתי מזה.

    מאוד לא נהניתי מההטרדות שנילוו לסיטואציה, שהיו לפעמים בין מגעילות למפחידות.

    – – – –

    ריקי, מאוד אהבתי את התיאור, ואני מקנאה שאהבת המוזיקה עוד בוערת בך. אף פעם לא הייתי ממש מוזיקולוגית, אבל כן גרופית ותיכוניסטית פסטיבלים, וטורחת להתעדכן, ולקנות כרטיסים לכל ההופעות גם ממשכורת חיילת ואיכשהו דווקא השפע הבלתי אפשרי החזיר אותי למה שאני כבר מכירה, ומאוד חבל לי על זה.

  14. כנרת, את תמיד יכולה לבקש המלצות ולהתחיל משם. גם לי אין זמן לשמוע מוזיקה כמו פעם, ממש לא. אבל זה נותן לי חלון לא רע לעצמי של פעם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *