ודאי שעל האם להתחשב גם בעצמה, אלא אם כן היא פולניה שמתעתדת להזכיר לילדיה השכם והערב שהיא הקריבה הכל למענם ולכן עליהם לחיות אפופי אשמה.
וגם מהכיוון השני – כפי שכתב ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן – הילדים רק באים דרככם, הם לא רכושכם (ציטוט לא מדוייק).
תגידי תודה שאת יכולה לשבת לכתוב עשר מילים בששי בערב..
וחוצמיזה, אפשר לחשוב איזה חיי מין סוערים, מגוונים ואינטנסיביים יש לרווקות בנות גילינו, או לזוגות נשואים עשור בלי ילדים.
יותר קריטי להישרדות המין האנושי היא היכולת לשכוח למה עשית אותם איך שהם מגיעים, ואז לשכוח גם את זה ולעשות עוד.
מקווה שאת זה את זוכרת.. 🙂
כמו כל דבר – בהתחלה לא, כי מתמסרים לגמרי לאחר וצרכיו (כמו בהתאהבות? רק לא תמיד מבחירה)אחר כך מוצאים זמן למצוא את עצמך ולזכור את עצמך. ומגלים עצמך חדשה ושונה, לרוב, אני מוצאת, טובה יותר.
נ.ב.- ואת עצמי את זוכרת?
עצמי מזכירה לך השבוע קפה.
על חלק מהשאלות שהעלית כאן תרשי לי לענות לך באופן פרטי, ולא בכיכר העיירה. וכן, אני זוכרת קפה. ואני שמחה שאתן מעלות את הנושאים האלה. לפעמים גם בלי ילדים קשה לאשה לזכור את עצמה בתוך הים הסוער הזה הקרוי חיים.
ותביני למה.
גישה מעניינת. מקווה שלא התכוונת ברצינות
זה שהם מספקים תוכן בלתי נדלה לכותבים, משוררים, גם כאלו עם זכרון קלוש או סלקטיבי. ויוה לה פאמיליה!
יש כאלו שחיי המין שלהם בוואקום עוד לפני שבכלל הגיעו הילדים.
הסקס פה הוא סימבולי. השאלה היא האם התמסרות לגידולו של אדם אחר וצרכיו מותירה מקום לזכור מי אני.
אני שואלת. לא קובעת. ואשמח לשמוע תשובות כנות.
ודאי שעל האם להתחשב גם בעצמה, אלא אם כן היא פולניה שמתעתדת להזכיר לילדיה השכם והערב שהיא הקריבה הכל למענם ולכן עליהם לחיות אפופי אשמה.
וגם מהכיוון השני – כפי שכתב ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן – הילדים רק באים דרככם, הם לא רכושכם (ציטוט לא מדוייק).
בואי נגיד דפנה, שצריך להתאמץ מאוד כדי לא לשכוח, והמאמץ הזה קשור גם לסיכולם הממוקד והמעציב של חיי המין.
עניין של משאבי אנרגיות וכלכלת משאבים.
תגידי תודה שאת יכולה לשבת לכתוב עשר מילים בששי בערב..
וחוצמיזה, אפשר לחשוב איזה חיי מין סוערים, מגוונים ואינטנסיביים יש לרווקות בנות גילינו, או לזוגות נשואים עשור בלי ילדים.
יותר קריטי להישרדות המין האנושי היא היכולת לשכוח למה עשית אותם איך שהם מגיעים, ואז לשכוח גם את זה ולעשות עוד.
מקווה שאת זה את זוכרת.. 🙂
כמו כל דבר – בהתחלה לא, כי מתמסרים לגמרי לאחר וצרכיו (כמו בהתאהבות? רק לא תמיד מבחירה)אחר כך מוצאים זמן למצוא את עצמך ולזכור את עצמך. ומגלים עצמך חדשה ושונה, לרוב, אני מוצאת, טובה יותר.
נ.ב.- ואת עצמי את זוכרת?
עצמי מזכירה לך השבוע קפה.
צודקת 🙂
על חלק מהשאלות שהעלית כאן תרשי לי לענות לך באופן פרטי, ולא בכיכר העיירה. וכן, אני זוכרת קפה. ואני שמחה שאתן מעלות את הנושאים האלה. לפעמים גם בלי ילדים קשה לאשה לזכור את עצמה בתוך הים הסוער הזה הקרוי חיים.