הפעם אני מקדישה את הבמה הצנועה שלי לפוסט באחד הבלוגים שאני אוהבת ברשת, של מירי, בישרא. כשאני קראתי את זה הייתי כולי "איי!" ורציתי לקחת את כותבת המכתב לשיחה או שתיים. תקראו את זה, תקראו, האין האהבה מסובכת כל כך? מירי, תמסרי לה, היא גדולה עליו (בלי להעליב, כמובן).
איזו ילדה נהדרת וכמה קש שהיא עוד תאכל מילדים.
ומירי פשוט מדהימה, כמובן.
תודה!
אני אפילו לא יודעת איך היא נראית
לו שוחחת עימה, מה היית אומרת?
אני מקווה של' לא תהפוך את זה להרגל. מצד שני, גם אכזבה ותהומות ומערבולות זה חלק מהעניין, אי אפשר להמנע מזה, וגם אילו יכולתי להמנע בשום אופן לא הייתי מוותרת על מלוא הספקטרום. אהבה חדצדדית/נכזבת יש בה עוצמה חווייתית לא קטנה, שלא לדבר על השראה שמפעילה הליכי יצירה. בקיצור, לא רק חסרונות.
כן
עוד מימי "בסנוורים"
לגבי הנושא, הגבתי כבר לפני מספר ימים בבלוג שלה.
הייתי אומרת לה, ל' יקרה, מגיע לך בן שירצה להיות חבר שלך, לא מגיע לך כאבי לב כשהוא ירצה להיות חבר של אחרת, את מקסימה, טובה, חכמה ורגישה, ויש בנים שירימו הרים ויסעו קילומטרים כדי להיות חבר שלך.
אה
והייתי אומרת לה גם, תסתפקי בנשיקות כמה שנים, זה הרי כל כך מתוק
מי יסביר לי?
Google it!
נהדר, תודה על הקישור והמחווה לבלוג של מירי, ריקי, לא היכרתי
גיל מדהים, לי דווקא היתה אהבה בגיל הזה, וכן הערכתי והתרגשתי מהדבר העצום הזה, אהבה, אבל באופן כללי יש הבדלים בין גברים ונשים בגילאים האלה ובכלל
או שלא