שבת בבוקר בעיר מהוּסה

שאר הבריות עוד מכונסים בחיק שנתם

אדונים לאיבריהם,

לחלומותיהם

לבדידותם הנכספת בשעה זו.

ברחוב הקהה רק אלו

המסיעים את מטופליהם למקלטים של הסחת דעת

זמנית.

בשדרה המסואבת חמדנות ובטון

אומרת הפיליפינית לגבירתה שמאכילה אותה

"איטס פיפטי דולרז, איטס צ'יפ"

באנגלית לא פחות שבורה

משלי

 #2

 

את פעימותיה הראשונות

בועטת העיר לתוכי כמו מכת חשמל

לנפגעת טראומה.

הנהמה!

הנהר הסואן של הצרכים

המציף

את התודעה

מתדפק

מקלף את השרעפים

את ההכחשה.

מגלה לי

את סודותיה המקופלים

המעודנים

הערמומיים

של השגרה

 

 

 

 

 

 

4 תגובות

  1. לעיר, לתל אביב, לרמת אביב..
    ובעניין התגובות – אני אוכל להעיד לפחות על עצמי שאני עצלנית חסרת תקנה, אך קוראת בשקיקה כל מילה שלך.. וכמו שאמרה מורתי בכיתה ב' – המשיכי כך!

  2. איך ידעת שזה רמת אביב? השדרה אגב היא דוד המלך… אבל אני גרה ברמת אביב בינתיים ופיליפיניות עם מטופלים שונים יש פה למכביר.

  3. אה.. יש לי ידע מקדים
    אנחנו מכירות קצת, או שאני הכרתיך קצת..
    הבת הגדולה שלי (בת שש וקצת) והגדול שלך היו באותו גן – גילאי 2-4
    חבל שאז לא היה הבלוג, או שלא הייתי מודעת לו
    כי לא הייתי מודעת למימדים הפיוטיים שלך.. אני לא קוראת טוב אנשים
    עד לפני שנה וקצת גרנו בג' ועתה בגולת קליפורניה הרחוקה
    זיהיתי אותך ונזכרתי לפי התמונה שיש כאן

  4. עד עכשיו לא הבחנתי בתגובה הזו, בעיה שלי 🙁
    לא הבחנת אז כי הסתרתי היטב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *