זה לקח לי
שלושים וכמה שנים
לייסד את מדינת הנשיות שלי
והיא עדיין פרוצה.
הדיון בגבולותיה
נמשך
עם עשרות משקיפים זרים
ובדיאלוג סואן
עם השפה האינטימית שלךֳ.
מתוקף סמכותי הריבונית
אני מפעילה כוח בלתי סביר
כדי לארח אותך
בשטחי.
כלומר, בי.
ביציאה הפקד את זהותך.
זה נפלא!
אהבתי במיוחד את זה:
"…אני מפעילה כוח בלתי סביר
כדי לארח אותך
בשטחי.
כלומר, בי
ביציאה הפקד את זהותך."
מקסים
ניסיתי לחשוב מה אתה תחשוב על השיר הזה, ואני שמחה שאהבת.
עשרות משקיפים זרים?
גם אני, כמו בועז, אהבתי, אבל אני חושב שצריכים להפקיד את הזהות בכניסה, ולקחת אותה דווקא ביציאה…
הדו משמעיות של
"והיא עדיין פרוצה". למילה הזו יש כמה קונוטציות.
אהבתי.
יש פה מצד אחד משהו חזק ואפילו קינקי,
מצד שני משהו שעדיין לא גמור ובנוי, שצריך להתאמץ בשביל לתת לאחרים להכנס.
אולי בגלל "נמשך" שיכול להיות גם עבר וגם הווה.
מה שכן, לא חסרה נקודה אחרי"שלך"?
בקיצור – יפה. עלי והצליחי.
אהבתי.
והופכת חדה, מעניינת, וצלולה יותר.
מעביר יפה את מהות הנשיות
Fais-moi place au creux de ton lit, je serai bien
"ותהיה לי לעיר מקלט – במיטתי", במלותיו של יעקב שבתאי שתירגם את מה שאנחנו מכירים כ"הגבירה בחום".
ותהיה לי לעיר מקלט – במיטתי.
כמה פשוט, וכמה יפה.
Fais-moi place au creux de ton lit
je serai bien
"ותהיה לי לעיר מקלט – במיטתך", במלותיו של יעקב שבתאי שתירגם את מה שאנחנו מכירים כ"הגבירה בחום".
ותהיה לי לעיר מקלט – במיטתך.
כמה פשוט, וכמה יפה.
הרבה מחשבות יש לי על מדינת הנשיות, על הטריטוריות שלה, השלטון, מערכת החוקים ועל האזרחים והאזרחיות שהיא מכפיפה להם.
אולי אכתוב על זה משהו מורחב. אני לא אוהבת לפרש שירים שלי כלל וכלל, אבל הדיון הזה שמתנהל אצלי, מתסיס.
צדקה סימון בובואר, את לא נולדת אשה, את נעשית אשה.
כן, השימוש במילה פרוצה היא בדיוק מהטעם שציינת, וזה אפילו שעשע אותי. ואכן, נפלה לי הנקודה אחרי שלך.
גם אני חשבתי על השימוש בעבר והווה נמשך. זה אף פעם נגמר, הגדרת הגבולות.
תודה רבה
פוליטי לתיאור מצב אינטימי. הדו משמעיות שעליה דיברו פה, נמסרת בלקוניות אבל יש בה רובד שלם נוסף לשיר .
יכול להיות שכתבת את השיר הכי טוב שלך היום?
מסכים עם הכותבים שמעליי
שיחקת אותה במיוחד הפעם
חזק, מצויין, מילים קולעות גם בגלל שהן משאירות אי בהירות עדיין, למרות שהן די ברורות
זה אפילו די מגרה, אם תסלחי לי, כן
טוב מאוד, ריקי
גם לאלו שהגיבו מעליך, רק ברכות!
חזק ומעורר חשק לקרוא שוב ושוב .
השורה האחרונה הזכירה לי את רומן גארי –
החל מנקודה זו כרטיסך פג תוקף
(על כל המשמעויות הנסתרות שבשורה הזו)
פתאום הזכרת לי, איזה שורה גדולה. תודה על המחמאה.
נפעמתי ונכבשתי
כל כך נכון, וכל כך נבון, אם הייתי אמנית
מהסקלה של יוסי בנאי הייתי מעלה מופע
משירייך..
מקסים
אבל הדיון בגבולות תחילתו בשיר השירים. "גן נעול אחותי כלה גן נעול מעין חתום". הגן נפרץ, במקום אחר, "ואחר כך תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה". ובעוד מקומות. והוא נפרץ פעם נוספת הפעם החוצה "כי בעצב תלדי בנים". יש גבול, והוא נועד להיחדר, פנימה והחוצה, באלימות. האשה לא מחליטה מי בא בתוכו ומי יוצא. היא כלי קיבול. אין פספורטים ואין דיאלוג. וכמובן, אפשר להתייחס לזה כציור.
מסכימה שמעבר לרומנטיקה צרפתית של מיטות, פספורטים ונחמות יש בגבולות משהו של כח, אלימות, התגרות, שליטה, מלחמה, פריצה, אנרכיה, אובססיה, נורמה וסטיה. והכח של השיר יונק גם ממימדים אלו
ומחממות את הקור. תודה