המתכון:

חצי קילו בשר פרה אדום אדום טחון פעמיים,

שצבעו אדום וגידי הבהמה רוטטים בו.

כמה עגבניות בשרניות, כוס בצל וליטר דמעות.

צרור שיני שום לבטן הרכה.
כוס שמן זית לסיכוך הבעירה.

יש להשתמש בסכין חדה, סכין קצבים מומחים
בלהב המשונן של המילים האבודות.

ועכשיו לקצוץ,
לקצוץ את החלומות שלך לפיסות קטנות
להוסיף ולשסף את העלבונות לתוך המרק המהביל

יגידו שתיבלת את הצלי הקיומי פשוט פנטסטי.
Riky is

עקרת בית מהאגדות .

19 תגובות

  1. בטבע יש הרבה שרשרות מזון ותמיד יש מי שנמצא בתחתית שרשרת המזון.

    חיות, בדרך כלל הורגות לצורך מאכל ולא לשום סיבה אחרת.

    ברגע שחיה הורגת כדי לאכול – אף אחד לא מכנה את זה רצח, אלא ציד, טרף וכו'.

    האדם הוא החיה היחידה בעולם שהורג מסיבות אחרות: שינאה, קינאה, אידיאולוגיה, אך בראש ובראשונה דת. חוץ מהקניבלים שהם במיעוט אפסי אדם לא הורג כדי לאכול את קרבנו.

    האדם הוא רוצח, כשהוא הורג אדם אחר, אבל לא כשהוא הורג חיה שנמצאת למטה ממנו בשרשרת המזון כדי לאכול.

    אדם הוא רוצח גם כשהוא הורג את החיות לכל מטרה אחרת מאשר לאכול אותה.

    אדם שהורג חיה כדי לאכול אותה מתנהג כמו כל חיה אחרת בטבע שאיננה צמחונית.

    לא הייתי קורא לו רוצח, אבל אולי חית טרף.

    יחי ההבדל הקטן.

    שי

  2. רוב החיות שנהרגות היום, לא נהרגות בידי אנשים שרוצים לאכול אותם. אלא אנשים שבסה"כ מבצעים את תפקידם. ועוזרים לאנשים אחרים להרוויח כסף.

  3. את ההלם בפעם הראשונה שהבנתי שהאוכל הוא חיות מתות. סטיק, שניצל, נקניקייה.
    המון חלומות זוועה והמון הדחקה

    וחוץ מזה ריקי, האם את כבר יודעת שאת משוררת, או רק אנחנו?

  4. גם לי זכור היטב ההלם הזה, אבל הוא עבר לי אחרי שקיבלתי הסבר די ממצה ומשכנע ממישהו משכיל ממשפחתי לגבי שרשראות המזון בטבע.

    בכל זאת, היו שנים רבות בחיי שהייתי צמחוני ולא יכולתי להתמיד בזה בגלל שעסקתי בספורט תחרותי וכל רופאי הספורט והפיזיולוגים טענו שהאדם נולד לאכול בשר ואין (כמעט) אפשרות למצוא תחליף ברכיבים אחרים, אפילו בדגים (שאני ממש שונא) והמנעות מבשר מונעת מהגוף לממש את הפוטנציאל שלו מבחינת בנית , תחזוקת וניצול הרקמות השריריות שלו.

    דרך אגב, לפחות אצלי זה הוכח כנכון.

    על כל מקרה, כיום חזרתי לכמעט צמחונות , ורק לעתים אני אוכל קצת עוף, אבל, ממש , לא מסיבות אידיאולוגיות, אלא מחוסר צורך.

    ואני מסכים אתך, ריקי משוררת, ואני ממש נהנה מהכתיבה שלה.

    שי

  5. מקווה לדעת יום אחד.
    אני אוכלת בשר, ואפילו נהנית מזה. אבל אני מניחה שברור מה בישלתי פה.
    טוחנר, תודה 🙂 מסמיקה.

  6. שרפת את לבי, גברת כהן.
    לקצוץ את החלומות. אני מסרבת. חלומות זה טוב, אפשר להוסיף דמעות, אבל חייבים לחלום. אחרת נהפוך למרק דליל, דליל מדי.

  7. ההשראה לשיר באה מסצינה שהייתה בבורגנים ואני לא שוכחת אותה. שרית וינו אלעד מבשלת צלי למשפחה שלה, האצבע נחתכת במהלך הבישול, והיא נותנת לדם לטפטף פנימה. כולם משבחים את התבשיל, ואבא שלה אומר, "סוף סוף למדת להכין את התבשיל הזה טעים כמו אמא שלך".

  8. באמצע הערב הודיעו לה שאחותה הגדולה נפטרה. אחותי ואני היינו ילדים בני 10 ו-7. אמא בכתה אבל לא נטשה את המטבח – כי לא משנה מה, הילדים צריכים לאכול – וכך עד שסיימה את הגשת ארוחת הערב, הדמעות נשרו לה לתוך סיר הבישול, ואני זוכר את זה עד עצם היום הזה.

    אוכל ורגשות. הסצינה ב"הבורגנים" היתה מדממת, הסצינה שלנו בבית היתה מלוחה

  9. אחד הפוסטים הזועמים והמשפריצים ביותר שקראתי בזמן האחרון.
    דימויים בשרניים
    מדממים
    .

  10. את הקטע הזה בבורגנים, מה שנקרא: אמר ולא ידע מה אמר.

    תאור נהדר. נשמע שיצא ממש טעים.

    זמן הבישול הוא הזמן הכי טוב לחלום, בתנאי ששומרים על האצבעות.

  11. כתבתי פה עוד תגובה והיא נעלמה לי.
    דווקא לי זכור הקטע ההוא כדי אידיוטי. הבנתי מה רצו להעביר אבל לטעמי לא הצליחו כלל.
    לעומת זאת המלים שלך חזקות.
    ובא לי להגיד לך:
    אולי תעזבי כבר, תפסיקי להלחם בזה, להתאמץ כל כך, כי את לא רק מוציאה את כל הזעם הזה אלא גם מייצרת אותו. אולי תרפי ותעזבי, או לחלופין אולי תחליטי כבר אם את בחוץ או בפנים?
    ובא לי להגיד לך:
    אבל אם תפסיקי, מי יכתוב את כל הדברים האלו בשבילי? למעני? במקומי?

  12. זוכרת היטב את הסצנה הזאת – שהייתה לטעמי אחת החזקות בסדרה, ואולי הסיבה שהתמדתי לצפות בה (היא הופיעה מוקדם יחסית). אכן, האסוציאציה עלתה בי עם קריאת השיר, אבל לטעמי הצלחת לעשות את זה הרבה יותר חזק. נדמה לי שזה בזכות העובדה שאת כותבת בכנות גדולה ובלי פוזות.

  13. חשבתי הרבה על התגובה, קראתי שוב ושוב את ההודעה.
    בעיני, שאלות, אי קבלת הדברים כהוויתם, ואפילו התרסה, הם בריאים מאוד לנפש בסופו של דבר, גם אם מייצרים אי שקט.פעם קראתי איפשהו, "רוב האנשים לא חושבים", או, "אנשים יעדיפו למות מאשר לחשוב", זה מתנשא, אבל בחלקו נכון.

    אני מוחמאת מהמשפט האחרון שלך.

  14. עם המשפט: "אנשים יעדיפו למות מאשר לחשוב", אני ממש לא מסכים, אבל עם המשפט "רוב האנשים לא חושבים" אני מסכים כמעט לגמרי למרות שהוא יכול להשמע מתנשא.

    היום ראש השנה הנוצרית, ומכיוון שאנחנו עובדים מול העולם יש לנו שקט יחסי, והזמן מוקדש לדיונים, ובמקרה היום דיברנו על הגישה של אנשי מחשבים למיניהם שפעם היו עושים את הכל , עובדים קשה ובעיקר חושבים כדי לפתור בעיות, כיום הם מעדיפים מיד לקרוא לעזרה או לתמיכה מבלי לחשוב וממש לא איכפת להם שהם יוצאים בסוף מטומטמים. ממש לא מזיז להם שהם יוצאים כך, העיקר שלא יצטרכו לעבוד או להפעיל את המוח, או במילים אחרות – לחשוב.
    והאמת, זו תופעה חדשה יחסית. לפני כ-8 שנים וקודם היה מאוד קשה למצוא גישה כזאת אצל אנשי מחשבים.
    מענין, מטריד, אך בעיקר נכון.

    שי

  15. פינגבאק: triponuridon blog

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *