עכשיו
לרדת מהבמה כמו שאמא אף פעם לא לימדה
בתנועה שיש בה
Elegance.
משאירה אחרייך אד של תשוקה חמקמקה
הייתה פה ועכשיו כבר לא.
להשאיר רווח לדקויות
לשובל כמיהה בלתי פתור המתנחשל בסדק
שנפער
לזיכרון שיתויג תחת תמונתך
הריח שלך
המסר הכתוב על העור שהותרת.
ועכשיו –
אוושת הדלת שנסגרת.
הדהוד צעדים רכים

5 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *