אמר הילד על הברקים שפילחו את הרקיע החשוך.

כל כך יפה הדימוי הזה לדעתי, צילום בשמיים. אם נשכח כרגע את אלימותם של הברקים והרעמים, הרי אדם נקטל בעקבות פגיעת ברק, הרעיון שיש ישות בשמיים שמצלמת את המתרחש מעורר בי משהו מופלא. הייתי שמחה לקבל שוטים, בלי מכות ורעמים.

 

2.

דמות מסוימת הסתובבה לי בדמיון היום. גבר, לא צעיר במיוחד. הוא יודע שהחיים הנוכחיים שלו זמניים, ושיהיו לו חיים אחרים, אבל הוא לא יכול לעשות שום דבר בקשר לזה. כלום. המושג הזה, חיים זמניים, בלי קשר למוות, אלא למצב הנוכחי, הדהד לי בראש. זה תמיד זמני, כי תמיד בא משהו אחר שמכניס לתמונה חיים אחרים, אנשים חפצים ואירועים.

 

3.

אם כבר מוזיקה בחורף, יש להקה אחת שהיא חורף אמיתי בשבילי, LOW ממינסוטה, שם בטח יודעים מה הוא חורף אמיתי וקרחוני. תמיד הם מתחילים סיפור בשיר שלהם ממצב קפוא ואז הולכים ומפשירים אותו עד לתבערה קטנה ופנימית מאוד. אינטימית מאוד אבל מלחכת כל. האלבום הכי אהוב עלי שלהם כרגע הוא Things we lost in the fire והנה שיר אחד מתוכו בקליפ יוצא דופן.

 

4.

למה אי אפשר הכל?

http://www.youtube.com/watch?v=vwUhFZO1Mko

 

 

 

 

7 תגובות

  1. כי אי אפשר.
    כי ככה זה שהופכים להיות הגדולים.
    כי אפשר הרבה, אבל אי אפשר ה כ ל.

    וכמו שאבא שלי היה אומר לי והייתי צועקת לו שלא נכון, כי צריך להחליט מה יותר חשוב, כי צריך לעשות סדר עדיפויות א מ י ת י
    וכי צריך לוותר קצת על דברים.
    כמה עצוב ונוגה ומעצבן ומתסכל, ככה נכון ומדוייק.

    ובשאלות על צילומים בשמים, או באיך השאלות גורמות לך להרגיש נמצאות חלק מהתשובות, או הסיבות 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *