אני לא מציעה לך
חוף מבטחים.
מעולם לא ידעתי איך לרתק עוגן
של איש
מבלי שיצוף בסוף הזרם
בועט וכועס, פולט מפיו את בוצת המים החמים של התחתית.
את ההתנגדות לתנועה
המסתי במלח התשוקה הצורב
הטבעתי בו אלף טקסי יום יום
וחמישים אלף חסכונות
שימורים לימי סגריר.
שוט עכשיו.
קרוא וכתוב
עצוב. ויפה.
צריך החובל לדעת איך לזרוק ולהרים את העוגן, לא באחריות החול לרתק ולשחרר.
רוצה לומר, ההחלטה להיות בקשר או לשוט הלאה תלויה בסערות הפנימיות שמשתוללות אצלו, הרבה יותר מאשר במבטחים שהחוף יודע להציע.
מעולם לא ידעתי איך לרתק עוגן "
של איש
מבלי שיצוף בסוף הזרם"
לפנתיאון.
כוכבת.
תודה על הכתיבה המקסינה.
האצתם לי את הלב שממילא עובד על היפר עכשיו.
יש בעיות בבית?
את העוגן שלך. כמה בנאלי ככה נכון.
אולי לא חוף מבטחים,
אבל העוגן שלך מותק,
בדיוק כמו הלב והכשרון והאומץ,
שייך רק לך..
🙂
עצוב, חזק, כנה
הי ריקי,
יפיפה,
מקדיש לך:
http://www.youtube.com/watch?v=7hME4MTOGIE
.
ריקי כהן –
מיטב השירים
בכריכה קשה,
אהיה הראשון לקנות
תודה, החמאת לי מאוד
שווה לנסות באחת האכסניות המכובדות. יש לך כבר מספיק חומרים ראויים.