"את עצמך או אותי"? שאל בן החמש וחצי לפני חמש דקות.
רגע מכונן נחקק פה לדעתי.
שאלה שמסכמת את כל הדבר הזה. אני מקווה שהוא לא מקוראי הבלוג הזה.
קרוא וכתוב
קרוא וכתוב
"את עצמך או אותי"? שאל בן החמש וחצי לפני חמש דקות.
רגע מכונן נחקק פה לדעתי.
שאלה שמסכמת את כל הדבר הזה. אני מקווה שהוא לא מקוראי הבלוג הזה.
מבלי להיות אב אך עם להיות אחיין
בוודאי שאותו . .
זה בדיוק מה שהוא שמע
היא העובדה שזו האמת.
זה מה שמדהים באמת 🙂
זו אמת צרובה בנפשי.
לא יודעת נורמה 🙂
יודעת שזה מצד אחד טבעי כמו נשימה
ומצד שני אם אני נעצרת לחשוב על זה לרגע,
זה מדהים שיש ב א מ ת אדם שאתה אוהב יותר מאשר את עצמך, ולתמיד 🙂
לצערנו, הורים רבים יגידו כמוך ריקי, אבל כשהילדים קצת יגדלו, ויתבגרו, ויזדקקו להם בדיוק כפי שנזקקו להם כשהיו קטנים, אז יש הורים רבים, שאוהבים את עצמם הרבה, הרבה יותר מצאצאיהם, ואם את לא מאמינה לזה ריקי, את לא יודעת מה קורה במשפחות רבות מאוד בישראל.
בחזרה את מי הוא אוהב יותר
ואולי באזשהי דרך נעימה (שלא ברורה לי כעת)
להגיד שזה יופי לאהוב את עצמך המון
יותר. זה עצוב, אבל תלוי איך זה בא לידי ביטוי. אנוכיות היא תכונה מפחידה.
ויש הורים שפה ושם שמים את הצרכים שלהם קודם, כמוני, מתוך שיקול דעת או מתוך תשישות, וזה לא נורא.
שאלתי אותו את מי הוא אוהב, הוא לא כלל את עצמו ואז דיברתי איתו על כמה חשוב לאהוב את עצמך. זה הפליא אותו.
ואם תרצי או לא תרצי, יהיו שינויים בתשובות שלך או בעצמת הזדהות אתן במהלך חייך..
תלוי באיזה מצב את תהיי, באיזה מצב הצאצאים יהיו, מערכת היחסים והרבה דברים.
את התשובה האמיתית (לעצמך) מקבלים בשלהי החיים, והיא שונה מאדם לאדם, ויש כאלו שמצטערים שזו התשובה.
הרבה מאוד פילוסופיה בגרוש, אבל הרלישאה הכי גדולה בעולם אומרת את האמת – כאלו הם החיים.
שי
בתקופות, או בימים, שהלך הרוח של לאהוב את עצמי מתקיים לו, ככה אני אוהב אותם יותר.
בטח מקבלים יותר את מה שזקוקים לו.
באמת הגיע לבוטום ליין, או אחד מהם.
האהבה אליהם היא באמת תופעה מדהימה, טבעית אך בכל זאת מפתיעה בעוצמתה לפעמים, עם כל זה שגם לגדל אותם זה ממש לא קל ולעיתים מתסכל.
את עצמנו אני חושב שאנחנו צריכים להשתדל לאהבו איכשהו, כי ככה זה עדיף, וגם כך החיים קשים, אז צריך לתת הנחות לפעמים, ולהשתדל. אחרי הכל ילדים מאושרים יחסית וכמה שיותר,זה מה שהורינו היו רוצים בשבילנו, לא?
יש הורים שמרגישים שילדים הם נטל אבל על פי החוק הם מחוייבים לדאוג להם, אז הם גם אוהבים אותם כי הם חייבים, במהלך השנים, כשהילד גדל ומתפתח להיות אדון קטן או גברת קטנה, יש מאות ואלפי הורים שמרגישים שהם מיצו את הגידול,והם "לא מתערבים לילדים בחיים"
התוצאה לא מאחרת לבוא: ילדים אלימים, רעים,
אגרסיביים, מדוכדכים, בנות שמנסות להיות נשים בגיל 11, מתאפרות ומורידות שיער ברגליים, לחצים חברתיים בין הילדים על מקומם
עם מלחמות אלימות ורוע שאי אפשר להאמין שהן קיימות.
המון הורים בטוחים שאם הם לא יתערבו הם יעשו לילדים שלהם רק טוב, בפועל, מה שקורה הוא
שהורים לילדים מתבגרים לא מסוגלים להתמודד עם הילדים שגדלו ומעדיפים להגיד גם להורים אחרים לא להתערב בחינוכם.
גם פה התוצאות לא מאחרות לבוא, והדור שגדל היום בישראל הוא דור אומלל של ילדים בלי בתים
עם הורים שדואגים רק לעצמם ולכסף שלהם, קור ניכור ויותר מדיי דילמות במקום דאגה ואהבה ובטחון לילדים הגדלים. ההורים נשואים לכסף
וקשה מאוד למצוא בתים שבהם ילדים בני 14 אומרים להורים שלהם שהם אוהבים אותם.
אז ילדים קטנים זה מותק, כשהם גדולים יותר המצב בכלל לא מותק.
אנקדוטה יפה וחמודה. אהבתי לקרוא וטוב שפרסמת אבל אני די נדהם מהמיני דיון שמתפתח פה שהו אנשים מבוגרים מנסים לעסוק ברצינות תהומית בשאלה הזאת. הראייה האבסולוטית הזאת של "את מי את אוהבת יותר" פשוט לא רלוונטית אחרי שלב התבגרות מינימלי. המציאות מסובכת הרבה יותר.
מצטערת על העיכוב בתגובות.
בוודאי שאם אני אוהב את עצמי או משהו שקרוב לזה, יותר קל לי לאהוב אותם, אין ספק שזה משפיע. אבל הילד כאילו גירד את השאלה המקרקרת בתוכי ובבלוג הזה. כשאני מעדיפה את עצמי, ולא אותו, האם אני אוהבת את עצמי יותר מאשר אותו?
זה לא כל כך פשוט.
שן שבורה, אכן, הוא ילד מאוד פרספטיבי. האם פגשתי אותך לא מזמן בשוק המעצבים?
מתוף סקרנות, מה זה שוק מעצבים?
אירוע של שלושה ימים שמיוחצן ומופק על ידי העיר ושוקן. מתקבצים בו כל מיני מעצבים תל אביבים יומרניים שגובים מחירים שערורייתים על בדים זולים וגימורים רשלניים. 🙂