אישה אחת
(לא אני).
שחיה בשכונה ובה ציפוי גומי
לכל גינת משחקים
ובכל ערב מגיעים השליחים החרוצים
עם ארגזים עמוסי
תמורה לכסף
חתרה ליציאה במוצאי השבת.
זו הפגנה נגד אלימות
כנגד נשים, היא הסבירה. חשוב לי להיות.
האישה לבשה חצאית שחורה
אבל אז
הילדים רותכו לצווארה
האבק הסתחרר בשערה
והג'וקים יצאו בסערה
מכל חור.
או אז יצאה ההוראה
קודם לנקות, להאכיל, לכבות
שריפות
אחר כך הפגנות.
השעה עברה

12 תגובות

  1. מהשורה התשיעית ואילך… זה היה כ"כ בתכנון, ופתאום היה רחוק ממני. איפה אני ואיפה זה.

    וחבל לי מאוד

    אבל למה קראת לזה כך? כלומר אני מבינה את עניין התכנון מול הלא מתוכנן. הציר הזה מוכר לי כאילו היה המצאתי הפרטית.
    אבל למה תמורה לכסף?

  2. אני אשמח לענות לך במייל הפעם 🙂 כל הערב הייתי מדוכדכת משום שלא הצלחתי להעביר את מה שרציתי בשיר הזה.

  3. אהבתי את "או אז יצאה ההוראה". יפה שלא מפורש מי המוציא של הצו הזה וגם לא מי הנמען. זה פותח כל מיני אפשרויות, ומעביר את תחושת האין-מה-להתנגד והיעדר השליטה / בחירה. זה גם משתלב עם ההקשר של מרד באיזו סמכות מסתורית (האשה חתרה ליציאה) ועם זה שמשהו משתלט על הסיטואציה ומכוון אותה בניגוד לרצון (האבק, הג'וקים).

    גם אני לא הייתי בהפגנה. קצת מתוך עצלות, קצת מתוך קושי בסיסי להצטרף להפגנות, וקצת מתוך ההכרה שזה לא יעזור. (שני הסעיפים אחרונים מסבירים את הראשון, אם אני ממש רוצה לעשות לעצמי הנחות).

  4. מרים. כן, זה מה שרציתי לומר וגם רציתי למתוח קו בין אופי הפרשה, להוראה, ולנסיבות אוניברסליות שנשים חיות בהן.

  5. הצלחת אף הצלחת…

    אבל זה כל כך שביר שלפעמים, יש תחושת מציצנות אל תוך הפרטיות הגדולה של הכותב ואת בוחרת להבין ולא להגיב 🙂

    אבל הצלחת …בטח שהצלחת

  6. כנראה שאין מנוס. חייבים לבחור בין פידל קסטרו לקסטרו ולא לילל יותר מדי אחרי שבוחרים. ואת החבר'ה תמיד אפשר לפגוש אחרי שהילדים נרדמים. ועדיף באתר ממוזג ולא בכיכר מיוזעת

  7. אני לא בטוח שהבנתי את המשפט: "ובכל ערב מגיעים השליחים החרוצים
    עם ארגזים עמוסי
    תמורה לכסף "

    אבל,במחשבה שניה, יתכן שבכלל חבל להתאמץ להבין, כי, ללא ספק ולמרות התלבטותך, את המסר הצלחת להעביר חד וחלק.

    וללא ספק, הכתיבה שלך משתכללת!!

    תודה ושבוע נהדר.

    שי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *