שתי נערות כבנות 15, שתיהן יפות בצורה מקנטרת, פוסעות על השביל בגינה הציבורית. הן הולכות מהר, השוליים של הגופיה הלבנה היקרה למראה מתנופפים, והיא אומרת :הוא מה-זה חופר שי הזה".
"אחלה חופר", צחקה השניה.
לא יכולתי לעבור על זה בשתיקה. סליחה, אני קוראת להן, אפשר לשאול משהו?
הן עצרו מופתעות.
"מה זה חופר? אני כל הזמן שומעת את המילה ולא מבינה למה הכוונה".
"אה", הן צחקקו, והגופיה הלבנה היפה הסבירה, "חופר זה אחד שכל הזמן מדבר ומדבר ולא עוזב אותך, והוא מדבר שטויות כזה".
אה.
הן שבו לצחקק והמשיכו בהליכתן המהירה לאנשהו מסעיר יותר מאשה סקרנית עם עגלת תינוק.
בטח, צחקקה השמרטפית. יש לי חברה כזו, חופרת, יו כמה שהיא מדברת. היא תופסת אותך בטלפון ואת צריכה לפנות חצי יום, אני חושבת שאני אנתק איתה קשר.
הפעם האחרונה שבה שמעתי על המילה חופר בסלנג הייתה קשורה לחיי לילה, מועדונים וסמים. אני מאבדת את זה.
ואני הייתי בטוחה ש"חופר" זה מי שחוקר ומנסה לשאוב אינפורמציה כמו הורים שמנסים לברר עם המתבגרים שלהם איך היה בבית הספר והם אומרים "אוף אמא! תפסיקי כבר לחפור!"
לי זה נשמע יותר הגיוני מסתם מישהו קשקשן, אבל מה אני יודעת, גם אני ממש לא בעניינים.
אולי זה דו משמעי?
חופר זה נגיד שמישאו חטף מישאו שקרוב אלייך ומבקש טמורת שיחרורו קסף, אז זה נקרא חופר
וואלה. איזו מחמאה שאת בבלוג שלי. מה עניינים?
יש איזה מייל עדכני שאפשר לכתוב לך?
לא מזמן נוכחתי שיש פה תת-תרבות של צעירים שלא דוברים לשון בני אדם, עם אינטליגנציה לשונית של תיירים אמריקנים (כרגיל אני נהנית להרגיש זקנה וקוסמופוליטית).
נסעתי לא מזמן לתל השומר במונית, וצעירונת שנסעה (כנראה לבקו"ם) שאלה את הנהג של המונית שלי איך להגיע. הסביר לה, ואז היא שאלה אם הדרך תיקח לה הרבה זמן.
אמר הנהג: חמישה רגעים.
"מה?"
חמישה רגעים.
"מה?"
חמש רגעים (וסימן לה חמש אצבעות).
"חמש דקות?"
כן.
"אה".
אותי זה משעשע. אמנם הצד העגום של זה, הוא שאני מרגישה זקנה כמובן, אבל זה משעשע אותי כמה מהר מחליפים צד.
הלא רק אתמול צווחתי ככרוכיה על העורך שלי בהעיר דאז,בועז שפירא, שלא יעז להכניס לי את המילה "עסקינן" לכתבה כי היא מילה זקנה וארכאית. (1992 בערך).
"חופר" באמת הגיע מסצינת הלילה. שתי פרשנויות
אחד; חופר, יעני, רוקד ברחבה (או במסיבת הטבע) בדרך כלל עם עצמו
השני; אולי הנגזרת של הראשון זה מדבר אין סוף. חופר בראש, כביכול "מוריד" את הבנאדם שממולו עם דיבורים, מה שנקרה "דלקה" של דיבורים.
זה תמיד מצחיק אותי אגב, ה"דלקה"
דלקה הליכות, דיבורים, ובכלל יש מלא סוגי ריקוד של ישראלים – ככה אתה מזהה אותם בחו"ל. תנועות ידיים של עושי קוביות, גל מים, נענוע ראש מהיר, וכו'.
האם מי שמשתמש בביטוי "צווחתי ככרוכיה" יכול להלין על המילה עסקינן שהיא זקנה וארכאית ??
אני אישית לא מאבד את זה – זה כבר אבוד מזמן. כל כך אבוד שאפילו לנסות לחפש אין טעם. וגם אותי זה משעשע…
אל תשכח שאת המילים צווחתי ככרוכיה אני כותבת היום, כשאני משוחררת מחרדה לקוליות הצעירה שלי. עסקינן היא מילה סבירה לגמרי, גם אם קצת דודתית.
אודי,זכרתי באמת שזה מיוחס לריקוד בסגנון מסוים. דלקה קשור לסמים?
במוח
הגיוני לחלוטין.
תודה 🙂
הגזמת :)))
צירפתי מייל.
עם בת דודה שלי בת 22. גם אני שאלתי אותה מה זה (אמרה את זה על מישהו לחברה שלה בטלפון).
אחלה מילה, אני מייד מאמצת.
הבעיה היא שעכשיו אני עלולה למצוא את עצמי משתמשמת בזה במבנה לא נכון של משפט. כמו ערסים שמנסים לשלב מלים גבוהות בדיבור ומעוותים?
אותו דבר.
אכן מזדקנות. ריקי ברכותי, הפכת רשמית ליכנע עם עגלה.
אני בחיים לא הייתי עוצרת מישהי ברחוב מהבושה.. טוב שהיה לי את מי לשאול. מצאי לך נציגים בדור הצעיר.
מהאומץ שלך לשאול. בחיים לא הייתי עושה כזה דבר. בטח הייתי פונה עם השאלה לאיזה פורום, אם בכלל.
חזקי ואמצי. 🙂
עוד פער במושגים: "חופר" זה מי שמדבר הרבה, אבל לא לקחת בחשבון ש"הרבה" פירושו יותר מעשר מלים בערך. כל רעיון שמצריך ביטוי מילולי יותר ארוך מזה (או יותר פשוט, לא נכנס ב-SMS) לא ראוי יותר שיבטאו אותו. ):
לעדכון הסלנג.
אבל האמת, שמרבית מילות הסלנג החדשות הן אכן הטייה של סלנג "ישן". אין להם הרבה דימיון לחבר'ה הצעירים, וזה הפן העצוב בעניין – העברית התקנית של רבים מהצעירים כה דלה, שאין אצלם הבדל גדול בין שיחת חולין, דיון מקצועי או עבודה בכתב.
בעיתון שבו אני כותבת יש למילה הזו פרוש אחר. תמיד היא מופיעה כמה שעות לפני סגירת העיתון, כשעדיין אין סיפור לשער, ואז העורך אומר: "אז תחפרי, תתקשרי לאנשים, תמצאי סיפור"
כאילו שמציאת משולה לעבודה עם טרקטור- כל מה שצריך לעשות זה רק לחפור יותר עמוק, ואז כמובן שמוצאים. הרבה פעמים אנשים אצלנו במערכת מתגאים "חפרתי קצת ומצאתי סיפור מצוין" כאילו הם היו הטרקטוריסטים של נשמות המקורות שלהם.:
לשאלתך, כן, "דךקה" קשור לסמים.
יש "דלוקים", אישונים מורחבים וכו'.
איך הנייתי מומחה לסמים פה? ממש לא ברור, אבל לפחות אני צעיר ממך… אז אני מבין את הסלנג…
🙂
גם אני הרגשתי איזו תקופה שאני מאבדת את זה.מבלי להכנס לשיפוטיות של "הדור הצעיר" כמה שאין להם אוצר מילים וכ'ו.אני מאמינה שתמיד יש את "הרציניים" שהאינטלקט שלהם עשיר ופורה.
בכל אופן,ריקי,אם את רוצה להשאר בעניינים פשוט אמצי לעצמך איזה פורום שמורכב בעיקר מבני נוער ותוך שבוע אני חותמת לך,תשלטי בכל דקדוקי העידן החדש.באחריות.
אודי, בחייך, בכמה? האגו שלי, האגו.
רונית וימימה, טוב, יש לי את זה, זו תכונה עתיקה שלי, היעדר טאקט. אחר כך אגיב ליתר
האנלוגיה העיתונאית דווקא נשמעת לי נכונה, לא צורמת. ועבדתי בזה כמה וכמה שנים. זה באמת כמו חפירה.
במשמעות זאת עד לרגע זה.
בזמן שירותי הצבאי המילה הנפוצה היתה "זבלן" או "זבלן שכל".
🙂
האמת, אחותי, בואי אני אכיר לך את מועדון המעריצות של מויאליקו. ביליתי איתן חצי שנה לפני שלוש שנים ואני עדיין מבינה בדרך כלל פקאצית שוטפת (אבל נזהרת לא לדבר, כי היתה תקופה שנשמט לי האייקיו לגמרי מרוב שהשתמשתי במילה "מ=א=מ=ם". וכן, אומרים גם את המקפים הכפולים.)
מי לא יודעע ??
חופר זה מי שמשגע ת'סככלל עד שאת עונה לוו
זה חופפרר
בביי זידנו חחח
מי שיותר חופר מחופר נקרא קודח. זו דרגה מאד מחמירה של חופר. סתם לידיעה כללית