התמכרתי לריטואלים של עקרת בית.
אני חווה גאולה יום יומית דרך מירוק רצפות עכורות
הדחת כלים קדחתנית
כדי למלא אותם מחדש בתבשילי סרק
וחוזר חלילה
לשאיבה יומית של פירורי החיים שלנו
שאריות פסולת גופנית
והרתחת ההפרשות ב90 מעלות.
כשהכל ממורק ומבהיק בסוף
כולל בני ביתי
שמקרינים את האוטופיה הבדויה שלי על עורם
או אז
מכה הריח הנורא בהכרה
יפה
ולא דיברנו כבר יותר מדי זמן ופתאום הודעה במייל על פוסט שברור ממנו שצריך להתקשר ומיד.
נו, מותק, את עדיין אומרת שיהיה בסדר אחרי הלידה?
אודי, תודה רבה.
רוני, משונה, בדיוק בשעה האחרונה חשבתי עלייך, ותהיתי אם זה בסדר להתקשר, ולבסוף החלטתי לא לקחת סיכון, לדחות לאחרי החג.
קודם כל, יקח קצת זמן – אבל באמת באמת יהיה בסדר. וחוץ מזה -דברי איתי, נמאס לי לשוחח איתך בדמיון.
סוג של סובלימציה להיעדר סקס מרגש.
חד, חריף וחונק. מחניק. ועצוב עצוב עצוב. אניכאן. אם תרצי.
נשיקות.
בשביל פוסטים כאלה שווה לקרוא את הבלוג הזה
אני אשתדל יותר
שיר קודר ומצויין.
האם את מכירה את העבודות של האמנית ליסה לו?
בין השנים 1991-1995 היא כיסתה משטחים של מטבח אמריקאי בגודל טבעי בחרוזי זכוכית צ'כיים, שני מילימטר האחד.
http://linda.poling.com/kitchen2.JPG
ופה, פרט מתוך העבודה, כיור
http://linda.poling.com/sink.JPG
עכשיו אפשר לדבר על כל מיני סוגים של הרואיקה
בקור ראשון.
יפה ומסריח מכלור
לו כל פולניה וחוקרת פנלים היתה משוררת איזה
חיים יפים היו לנו
אם אל היה מובן..
באמת יפה
מטבח החרוזים של ליסה לו
http://linda.poling.com/kitchen2.JPG
שגברת ל. (לואיז קולה) המליצה עליו
מעלי.
מרשים ויפה.
כמו הכנות שלך, ריקי, והאומץ לכתוב על הרגשות הסמויים מן העין ועל מה שלא כותבים בדרך כלל.
אכן הירואי ויפה כל כך, אני אחפש אינפורמציה עליה. עבודה נוקבת. תודה רבה, גם לעופרה ובועז
גם מאד מסעיר ויפה וגם במילים המדוייקות של בועז מעורר אימה ומשהו עמוק ומפחיד.
מה שכשרון יכול ..
חיממת את ליבי ושימחת אותי מאוד. תודה רבה
וזה עוד לפני הילדים …
השורה האחרונה מצמררת ומהווה בעיני את התמצית של הפואמה כולה.
את מוכשרת.
כתוב חשוף נוקב אמיתי קודר מבהיק מפיכחון
פשוט מעולה!
לפעמםי לכתוב שיר זה להיות מדיום, במובן המיסטי של המילה.