התמכרתי לריטואלים של עקרת בית.
אני חווה גאולה יום יומית דרך מירוק רצפות עכורות
הדחת כלים קדחתנית
כדי למלא אותם מחדש בתבשילי סרק
וחוזר חלילה
לשאיבה יומית של פירורי החיים שלנו
שאריות פסולת גופנית
והרתחת ההפרשות ב90 מעלות.
כשהכל ממורק ומבהיק בסוף
כולל בני ביתי
שמקרינים את האוטופיה הבדויה שלי על עורם
או אז
מכה הריח הנורא בהכרה

17 תגובות

  1. ולא דיברנו כבר יותר מדי זמן ופתאום הודעה במייל על פוסט שברור ממנו שצריך להתקשר ומיד.
    נו, מותק, את עדיין אומרת שיהיה בסדר אחרי הלידה?

  2. אודי, תודה רבה.
    רוני, משונה, בדיוק בשעה האחרונה חשבתי עלייך, ותהיתי אם זה בסדר להתקשר, ולבסוף החלטתי לא לקחת סיכון, לדחות לאחרי החג.
    קודם כל, יקח קצת זמן – אבל באמת באמת יהיה בסדר. וחוץ מזה -דברי איתי, נמאס לי לשוחח איתך בדמיון.

  3. שיר קודר ומצויין.

    האם את מכירה את העבודות של האמנית ליסה לו?

    בין השנים 1991-1995 היא כיסתה משטחים של מטבח אמריקאי בגודל טבעי בחרוזי זכוכית צ'כיים, שני מילימטר האחד.
    http://linda.poling.com/kitchen2.JPG
    ופה, פרט מתוך העבודה, כיור
    http://linda.poling.com/sink.JPG
    עכשיו אפשר לדבר על כל מיני סוגים של הרואיקה

  4. אכן הירואי ויפה כל כך, אני אחפש אינפורמציה עליה. עבודה נוקבת. תודה רבה, גם לעופרה ובועז

  5. וזה עוד לפני הילדים …

    השורה האחרונה מצמררת ומהווה בעיני את התמצית של הפואמה כולה.

    את מוכשרת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *