הטור שלי בynet התעדכן:

"הגעת לשמונה-עד תשע בערב. כולם במיטות, ולך נפלטת אנחת רווחה ששומעים אותה עד קצוות הגלקסיה. את חושבת שהנה הגיע הזמן שלך, את מפנטזת על קפה/אמבטיה/צ'ט עם חברה או להוריד שערות סוף סוף.

אה אה! סינדרלה, מי אמר שמותר לך לנוח. זמן האהבהבים הגיע, קומי ולבשי את הבייבי דול, ואת האנרגיות החושניות שלך. אלפי יועצות יחסים עם גוונים בשיער מטיפות לך בכל מגזין ואתר להשקיע, לטפח ולפנק, אחרת, "זה" נובל".

משרה רביעית – בכל זאת, זו שמפרנסת

ואז, אחרי שהשקית את ה"זה", את חוזרת למחשב, לתת את העוד כמה שעות של העבודה הזו, שאי אפשר בלעדיה בתקציב המשפחתי, אבל היא כמעט לעולם לא תוביל אותך לעמדה שבה את המפרנסת העיקרית.

לכן את זו שתמשיכי לקחת את הילד לחוגים ולרופא במקום להתקדם לעמדה בכירה או לפתח תחביבים, את זו שתכיני את ההפעלות האלו שהגננת מבקשת כל שני וחמישי, ותריבי עם בעלי תפקיד בקופת חולים וכל היתר".

זה רק ציטוט, היתר בקישור

7 תגובות

  1. שאחד מהקוראים – ואני מרשה לעצמי לומר, קוראים ולא קוראות, הסיר את עצמו מהרשימה שלי?
    אני אפילו לא יודעת מי. אבל סקרנית והאמת נעלבת.

  2. בדיוק אתמול אמרתי לבן הזוג שפעם היה לנו יום האם. עכשיו עם כל הפ'ק הזה והפסדואו פמיניזם-יום המשפחה.
    האימהות רק הפסידו מזה.

  3. אחרי שהשתלטתן לנו על השמות הגבריים והתלבשתן על המלתחה שלנו, היינו חייבים תגובת-נגד.

    אז לקחנו לכן את "יום האם".

    (מה שידוע בטבע כ"חוק הפעולה והתגובה")

    (-:

    נ.ב.
    ריקי, אני מת על הבלוג שלך. את כותבת נהדר.

  4. ולענין יום האם:
    אחרי שלקחתן לנו את השמות
    ואחרי שהתלבשתן לנו על המלתחה
    לא נשארה לנו ברירה.
    לקחנו לכן את "יום האם".

    (-:

  5. אין לך מושג איזה כיף זה לקבל תגובה כזו…תודה רבה.
    אגב, אני באמת נורא אוהבת בגדי גברים.. אם היה לי אומץ הייתי הולכת כמו אנני הול כל הזמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *