בן החמש, בשיחה לפני השינה
הוא: הייתי רוצה כנפיים כדי לעוף.
אני: לעוף לאן?
הוא: לעננים.
אני: ומה היית עושה בעננים?
הוא: הייתי משוחח עם אלוהים.
אני: באמת. על מה היית משוחח איתו?
הוא: על כל מיני דברים. אם הייתי גדול הייתי שותה איתו קפה.
אני: מה היית שואל אותו למשל?
הוא: הייתי שואל למה הוא בשמיים. למה הוא לא יורד למטה לאדמה. הייתי רוצה איש שהיו קוראים לו אלוהים.
חושב קצת.
למה הוא בשמיים אמא? מה הוא עושה שם?
תהרגי אותי איך אני נכנסת לבלוג שלך תמיד שניה אחרי שהעלית פוסט….
סקרנת אותי. אנחנו מכירות?
במחשבה ראשונה: איזה יופי!
במחשבה שנייה: זה ממש שיר. באמת. תנסי לשיר את זה.
תודה.
שיר גם עם המילים שלי? או רק מה שהוא אמר? ניסיתי ורק הטקסט שלו נראה לי שירי.
זה ישמע כאילו אני מהאמהות הפלצניות אבל הילד הזה – כך אני מהמרת, יהיה סופר. יש לי עוד הרבה הוכחות כאלו.
אני דווקא אוהבת את הדיאלוג. יש חן קצבי בשאלה-תשובה.
מאחלת לכם המון הוכחות
🙂
מהר לקנות ספר שנקרא "שיר אני, שיר אמא" של לאה איני. מלא מתיקות וקסם ותבונת ילדים
ותשובות אמא כמעט כמו של שניכם. הילדה שלה אמנם לא מגיעה לשאלות פילוסופיות על אלוהים…אבל בכל זאת ספר שתאהבו מאד, אני מאמינה. לילה טוב:))
מה הוא עושה שם? גם אני רוצה לדעת. כמה יפה.
זה לא מקסים, זה קסום.
וחבל אפילו שכתבתי את זה, כי כל מילה הורסת.
ואיזה כיף לך שכתבת את זה, כי כך לא תשכחי.
ובאמת נורא יפה כשיר במתכונת המלאה של שאלות ותשובות (השאלות ממש במקום. אסור להסיר אותן).
אולי זקוק לטיפונת עריכה אבל ממש חמוד 🙂
אני אומרת לכם. משורר.
אש'א, הספר ניתן להשגה בכלל?
זו המטרה, לכתוב כדי לא לשכוח
מתערבת בשיחה. יש אותו בחנויות, ואם לא, אני יש לי ואתן לך אותו בשמחה.
וחוץ מזה…גם אני שומרת כאן וככה 🙂
http://www.notes.co.il/chelli/26779.asp
כי כאן זה כנראה לתמיד, לא תלוי מזוודות ישנות ודפים מצהיבים.
דיאלוג יפהפה. והתמונה גם.
נתת לי רעיון לפוסט על הבית שלי.
ילדים פיוטיים זו שמחה גדולה. באמת.
לא הייתי פעילה במיוחד בפורום, בעיקר צפיתי מהצד.
לפעמים כייף להיות אנונימי (: