אחד הדברים המגונים בעיני בהתייחסות לנושא הנשיא קצב היא הביזוי הפיסי שעושים למואשם באונס על מנת להמחיש חלק מהסבל של הנאנסות.
קשה לי כמו לחלי לתקוף את דנה ספקטור (איך את נראית ככה אחרי לידה?) על דבריה הידועים, אבל לחלק הזה אני חייבת להתייחס כי הוא חוזר אצל הרבה בעלי דעה וסתם טוקבקיסטים. ספקטור התייחסה לשיניו הצהובות של המואשם באונס, לכובד גופו, ועוד צדדים לא מחמיאים בפיסיותו. כותבים אחרים לעגו לעורו המחוטט, ריח פיו המשוער, ועוד צדדים באי האטרקטיביות של אדם מבוגר.
מעבר לביזוי כבודו האנושי, בעיני זה מעביר מסר סקסיסטי מסוכן לא פחות מקצב. מה, כאילו להיאנס חלילה על ידי בראד פיט אמורה להיות חוויה סבבה בגלל שהוא יפהפה? יופיו אמור לרכך את הזוועה? או נניח, להבדיל, קלינטון?
זה אמור לעשות את העניין בדמיון שלנו פחות מבחיל? איזה צביעות. אני משוכנעת שהיו כאן בהסטוריה הפלילית אנשים בעלי מראה נאה ולמעלה מכך. אני יכולה לחשוב לפחות על שחקן עבר אחד, שנחשב גבר נאה, ועליו שמעתי ממקור ראשון מכמה נשים שניסה לאנוס אותן, והן לא התלוננו נגדו (כולם יכולים לנחש מי זה). אני מניחה שהיו מקרים נוספים. האם המסר לנשים שהותקפו צריך להיות, תשתקי, לפחות הוא היה חתיך? צביעות חברתית כזו מכשירה את ההתיחסות התקשורתית לאונס כפורנוגרפיה מוסווית.
מהצד ההפוך, גם העיסוק במראה המתלוננות מצביע על אותו דבר.
כל מילה בסלע.
מישהו אמר בני?
אבל לא אפול למלכודת הזו. המראה שלו לא רלבנטי
מסכימה עם כל מילה.
ותהייה: למה בעצם קשה לך (ולחלי) להשיב לדבריה של דנה ספקטור? לא מדובר על לתקוף אותה ואת אישיותה, אלא את הדברים שאמרה. הרי היא ביטאה, ובאגרסיביות רבה, תפיסה שלפיה יש רק צורת התנהגות אחת המעידה על כפייה מינית, ואם לא נהגה אשה על פיה אין לה על מה להתלונן. זאת למרות שפע מחקרים שמראים בדיוק את ההיפך, שדפוס התגובה הנפוץ אצל נשים אינו מציית למודל של תגובות לסוגי אלימות אחרים בסיטואציות אחרות.
את קביעותיה הנחרצות (שיש בהן גם משום השמצה של המתלוננות) היא לא מגבה בשום מחקר.
חמור מזה, היא אפילו לא הגונה מספיק כדי להציג את זה בצורת טענה, ומסתפקת בשאלה רטורית, בסגנון "אני שואלת אותך, זה נשמע לך הגיוני?". כמו בהרבה מקרים ובתחום הזה בפרט, ההצבעה על משהו כעל "מובן מאליו" וכעניין של common sense מכשירה תמיד את הסטריאוטיפים והעוולות הגדולים ביותר.
חלק גדול ממה שאנחנו מפרשים כ"טראומה" זה הגועל.
גועל הוא טראומה לא קטנה, הרגשה של אילוח שנדבק בנו.
איילת, כשמישהו כופה עליך יחסי מין, זהו אקט אלים המעורר גועל ואימה בלי קשר למראה החיצוני.
אם יודה לוי יאנוס אותך, תהני מזה רק בגלל שהוא נראה טוב?
יודה לוי? הצרצר השדוף הזה? בכלל לא הטעם שלי.
אבל לא מעורר גועל, את צודקת.
נו, די לגלגל עיניים, מרוב דיבורים אנו עצמנו כבר איננו מבחינים בין מה שאנו מרגישים לבין מה שאנו אמורים להרגיש.
יותר גרוע – כבר אסור להגיד מה שמרגישים, שמא זה לא פוליטיקל קורקטי.
ואללה צודקת. וכל מילה נוספת מיותרת