"הנה היא באה… תקופה טובה. סוף סוף". המילים האלו של גלעד כהנא ("כינרת", מתוך האלבום גג), מנגנות לי בדיסק ובתודעה בימים האחרונים. זהו לא שיר אופטימי, הו לא, אבל הפוסט הזה – כן.
הסאב טקסט של השיר המופתי הזה ביקורתי, אירוני ומריר, אבל יש בו תקווה. יש בו היאחזות ביום יום שיביא נחמה; "כולם יושבים במרפסות, שיחות שמחות", נחמה בתקשורת אנושית נטולת מתח ומלחמתיות, שמביאה מזור למועקת הקיום כאן.
השורה האירונית המסיימת כל בית "הכינרת מלאה, הכינרת התמלאה", כאילו הכותב יכול לשאוב מזה עידוד ושמחת חיים, מלגלגת בסרקאזם על הישראליות שמתעודדת מכינרת מלאה, הגם שהיא שורצת חולי וסכנה. השורה הזו מציגה את נפשו התנודתית של כהנא, שיודע כי הבריחה להבלי היום יום השקריים יכולה לשכך רק לזמן קצר, ובכל זאת, היא מציעה שפיות, לפחות למראית עין, מה שאי אפשר לומר על העולם הפנימי המלנכולי שהוא מציג ביצירותיו מאז האלבום הראשון של הג'ירפות.
וגם אני, פוגשת אנשים שיכולים להסתיר לי את החושך, יושבת איתם בבתי קפה מוארים, מדברת על היום יום, על הילדים וענייניהם הפעוטים, מחביאה את הדברים הגדולים בתיבות סגורות שמשהו מרשרש בליבן. מתרכזת במשפחה, נוסעת לבית המרקחת להביא תרופות למי שחולה ומאמינה שזה הכל, זה באמת הכל.
לפעמים זה מפיג, אפילו לשעה קלה, את הפסימיות וחוסר התוחלת שגדלים אצלי בנשמה מאז שאני שם. ובימים האחרונים אני חושבת רק על המילים, הנה היא באה, תקופה טובה. וכמו מנטרה, מתחילה להאמין בזה.
כאילו הוצאת לי את המילים מהפה מאחר והסטיקר שלי הוא:" בקרוב יהיה טוב" ואני מזמזמת לי אותו נון סטופ ( כשאני לא רודפת אחרי צ'קים/ מרגישה שאני נוטה ליפול לתוך ביצת הדכדכת וכו') בסך הכל, יותר נוח להיות אופטימים, אפילו אם זו שכבה דקיקה מעל חומות קשות
ריקי! זה מאד מאד מאד משמח הפוסט הזה שלך. מאד.
ולהדגשת שמחתי ו…שמחתה : מאד מאד מאד מ ש מ ח. נשיקות
והידים שלך עליה מראות כל כך הרבה אהבה. כל כך הרבה הגנה. וזהו.
אהבה והגנה. הלוואי שהיה צריך רק את זה, ולא יותר. נשיקות
נולי, נכון שאת כל יום קמה בבוקר ומתפללת כמוני שהמציאות לא תיתן לך סטירה היום?
גם אני מקווה מאוד, איתך ובכלל, שזו התחלה של תקופה טובה (יותר. חמסה חמסה, שרק נהיה בריאים כולנו).
אבל מה שרציתי להגיד שלרוב הכאן זה בעצם שם… אולי זה לא מובן מספיק. שלחתי לך מייל השבוע לשרת האייל והוא חזר כלעומת שנשלח
אוף… שלחי ל:
masaviva@netvision.net.il
איזו נחמה במילים שלך.שמחה שהתוודעתי. תודה.
"בקרוב יקרה לי משהו טוב, בקרוב יקרה לי משהו טוב, בקרוב יקרה לי משהו טוב, בקרוב יקרה לי משהו טוב"….
רק טוב.
ואני מקווה שהאופטימיות תימשך.
לא לכל אחת האימהות באה בטבעיות או בקלות.
זה לא הופך אותה לאמא פחות טובה.
אני מבטיחה לך שזה יהיה קל יותר ויותר ויותר
(ומתוך סקרנות ואין חובה לענות-האם חווית ההנקה יותר מוצלחת הפעם הזו?)
תמונה מקסימה
אמא מקסימה
שבת שלום
החמאת לי מאוד.
איך ידעת שחווית ההנקה הקודמת שלי הייתה לא טובה?
לא, לצערי – הגם שהפעם נלחמתי בצורה הרבה יותר הירואית ומקריבה, זה לא הלך. אחרי חודשיים וקצת זה נגמר, למרות שהייתה אצלי יועצת הנקה מעולה פעמיים, ועוד הרבה תמיכה מסביב, ובאמת באמת ניסיתי. עד עכשיו אני מצטערת שזה נגמר. בשבילה וגם בשבילי.
לפחות האמהות שלי איתה הרבה יותר טובה מהפעם הקודמת.
זה הרבה יותר מכלום.ובטח כבר שמעת את המשפט הזה….
את כתבת על ההנקה בסיבוב הראשון באחד הטורים שלך.
היא נראית כל כך מחוברת אלייך.כל כך תינוקת שלך.ממש כיף להתבונן בתמונה הזו
ואפילו עושה חשק לעוד אחד
אבל אני אתאפק
😛
<אישה צריכה לדעת מהם גבולות היכולת שלה>
"ועם הזמן, אתה אומר, זה רק ילך ויסתדר, מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא…."
(אריק ברמן)
אשהבהחלט צריכה לדעת את גבולות היכולת שלה. משפט טוב. תודה, גם אני מרגישה שהיא שייכת ומחוברת אלי.
שמתי לב שכל המבקרים "המגניבים" יורדים עליו, במיוחד בן שליו, שאולי לא יפה לקרוא לו מגניב, הוא מבקר מצויין. אני שמעתי רק שיר אחד שלו שהיה חביב ביותר. אנסה להקשיב לו בלי דעות קדומות. נורא הרגיז אותי מה שהוא אמר ב7 לילות על היחס שלו להורים שלו, נורא.
עם כל ילד אני נהיית יותר אמא,
עם כל ילד אני נשארת יותר ילדה".
לא קראתי אותך המון זמן
ידעתי שילד שני,
ועל אחת כמה וכמה
ילדה שניה
יעשו לך טוב.
טוב לשמוע ולראות יותר אהבה ברשימה שלך.
תמשיכי להנות!