1. האם בני ציפר פשוט לא סובל ילדים? לא שיש לי בעיה עם זה, לא כולם חייבים לאהוב. אני עצמי לפעמים שוטמת אותם. אבל, היום הוא פרסם מאמר על פתיחת שנת הלימודים, כרגיל, שנון וארסי עם הרבה אבחנות טובות, אבל מתקבלת אצלי התחושה שיותר מאשר הוא סולד מילדים הוא שונא את אלו שבאים ממעמד כלכלי בינוני ומעלה, יותר נכון, ומעלה ומעלה. האם רק ילדים להורים עם כסף יכולים להיות מפונקים, מאוסים, ומעצבנים? האם רק הרגלי הצריכה שלהם הופכת אותם למגונים ונלעגים? והאם הורים שאין להם ממון כדי לשחד את הילדים במתנות לא משתוקקים שהילדים יעזבו אותם במנוחה לפעמים?

 

 

 

 

 

19 תגובות

  1. מקריאת הקטע נראה שדווקא את ההורים של אותם ילדים הציפר לא סובל.
    וגם הורים קשיי יום משתוקקים בטח לא פעם ליום נטול ילדים, אלא שלהשתוקקות שלהם קשה יותר להיתרגם לשוחד חומרי.
    והשוחד החומרי הזה (שאפשר להבין את המניעים שלו, אבל)על בסיס מתמשך משחית ילדים הרבה יותר משיטות אחרות.

  2. יש אנשים שכותבים בצורה ו/או תוכן שלאו דווקא מביעה את עצמם או משקפת את דעותיהם, אלא שכל מה שהם רוצים זה לעשות פרובוקציה, להציק, להצחיק, לפתות, לעשות משהו לקורא… זו היתה התחושה שלי כשקראתי את ציפר (ולא בפעם הראשונה). אז אולי אפשר לוותר על הויכוח איתו ורק להצטער על המסכנות של האיש.

  3. או, נו באמת טירה.
    לפחות תנמק את השטות הזו.

    עזי, נכון שהוא פרובוקטור, אבל אני דווקא מאמינה לו שהוא כל כך מינזטרופ וזה אפילו משעשע בילדותיות שלו פה ושם. מלבד המנטרות הקבועות על כמה הכיבוש נורא.

  4. אני לא מהמעליבים אבל באמת, מה שכתבת היה, מה?
    מה הקשר בכלל בין מה שהוא כתב למה שאני כותבת. מי ניסה להכניס? אם כבר, הייתה ביקורת, ועם כל הכבוד לי, אני לא אנסה להכניס כותב כמו ציפר למשבצת שלי.

  5. יש הרבה מאוד אמת במה שבני ציפר טוען.

    הרמה של המורים והמורות בישראל היא מתחת לכל ביקורת.

    זה קשור, קודם כל, לרמת השכר. ברגע שמשלמים חרא למורים, מקבלים חינוך על הפנים.

    כמו בעיתונות. ברגע שהורידו את התעריפים, ולא היו מוכנים לשלם טוב לכותבים ועורכים – הרמה ירדה פלאים.

    אני מזועזע מהילדים הישראלים. מהתנהגותם החצופה. מגסותם המפלצתית. מחוסר הגבולות שלהם. זה שווה פוסט כשלעצמו.

    מערכת החינוך הישראלית היא ענין עגום ומצער. ולחשוב שביום ראשון אני שולח עוד ילדה לכיתה א'….

  6. למרות הנסיבות הבעייתיות ואני מסכימה עם כל מילה שכתבת.
    צריך להפריד בין השינאה המתנשאת שלו להורים האלו כפי שכתבה במבה, ולילדיהם, לבין טענותיו הצודקות, זה לא רק החינוך. גם אני סולדת מהחוצפה והיעדר הגבולות, והגסות של חלק מהילדים. האם זה נמצא רק באיזורי שמנת מפונקים? לא חושבת. זה לא רק הפינוק המופרז זה לדעתי נובע מהיעדרות הולכת וגוברת של הורים שלא באשמתם, מהחיים של ילדיהם.

    אני מקווה מאוד שאצליח לראות איך הילד שלי מתנהג אחרת מזה, בינתיים עושה רושם שהוא בכיוון, ואני מקווה שהוא ישרוד את ג'ונגל בית הספר לכשיגיע לשם.

  7. בחומרה את ההורים האלה שבני ציפר מבקר.
    הם מתנשאים, הם רדודים , הם המוניים בגלל הכסף
    הרב שיש להם בבנק.
    הם מעבירים את מסר הריק לילדיהם שחיים רק על פי
    מדדים של עושר , תנאים חלומיים ובפועל הם מנתקים את ילדיהם מהאמת המרה של 99 אחוזים מכלל האוכלוסיה, שאין ידה משגת את מה שיש להם.
    הם גרים בוילות מוקפות חומות, יש להם בריכה שחיה אולימפית בחצר, הם נוסעים לחו"ל , הם משיגים את כל הפינוקים שאחרים אפילו לא יודעים על קיומם.
    כשילדים אלה הולכים לבית הספר ונתקלים בילדים שאין להם את אותו דבר, הם בזים להם ומתרחקים מהם, שונאים אותם ומתנשאים מעליהם.
    כסף צולח את הכל. גם בבתי משפט, גם בכל דבר וכל מטרה.

  8. אני לא משוכנע שזה קשור, בהכרח, לממון.

    זה קשור לתרבות, וזה ענין הרבה יותר עמוק.

    הישראלים, ברובם, הם אנשים לא תרבותיים ולא עדינים. יש כסף, אין כסף – זה ענין נוסף.

    בבסיס, אין כאן תרבות של כבוד זה לזה, אין נימוס, אין הבנה איפה אני נגמר ואתה מתחיל.

    קחי לדוגמא את הטלפונים הניידים. בכל העולם יש, אבל לא בכל העולם מישהו יעלה איתך במעלית וישאג לתוך הנייד שלו את כל מה שבא לו, בלי בכלל להתחשב בזה שיש כאן עוד בן אדם שנושם 2 מטר ממנו.

  9. ואני מצטערת לאמר שהצטרפתי להמון, כיון שאם את מחנכת ילד לדעת שיש גבולות והתחשבות הוא הופך לקורבן מהר מאד. חינוך ביתי הוא פתרון חלקי אם כי סביר בעיני. ילדי החינוך הביתי מחונכים במובן הטוב. הייתי ראיתי וזה נכון.

    השבוע ישבתי בלווית בני הקט וזוג שכנים מאד אופייני, אקדמאים אמנותיים פוסט מודרניים שמאזינים למוצרט. היקיר שלהם בן שלוש, הרביץ קשות לילד אחר, והם נאלצו לשלם מס שפתיים ולהגיד נו נו נו. אך ניכר היה ממש, שהם מאד מבסוטים שהילד מפגין תכונות של חיה אלימה. המסר הכפול היה כל כך שקוף שברור שהילד הבין שני דברים בבת אחת. זה אחלה להרביץ וצריך לעשות כאילו זה יצא בטעות, פעמיים אגרסיה באותה סיטואציה.

    אלה הארזים, ומה יגידו האזובים ?

    יש צדק במי שכתב שילדי המיוחסים גרועים יותר אך לא רק בכסף, אלא זה בון טון, חברים אקדמאים לא עשירים, אך מחזיקים מעצמם, מגדלים מפלצות ומעבירים להם מסר שאלימות, רמאות, אגואיזם פראי, זה מפתח להצלחה. הילדים לא מאושרים מזה, אגב, אבל לומדים ומפנימים ומתחילים לחקות, מהר מאד, את ההורים.

    זה לא באמת כך, עם זאת, כיון שהמרדנות והחייתיות מוגבלות מאד להזדהות עדרית עם זהות לאומית למשל, ואתנית יצרית, כך שיוצאת מפלצת מגודלת ללא גבולות שמעמידה את עצמה לרשות מוסדות כמו הצבא למשל. זה אבסורד מופרך שקיים רק פה. כל כך הרבה השקעה בתחרות אישית אך לא באמת, כיון שההזדהות הסופית היא עם השבט. לא פיתחתי את הרעיון עד הסוף, אבל אולי מבינים אותי.

  10. אני מסכימה כמעט עם כל מה שכתב ציפר. בעצם, אפשר לומר שעם הכל, חוץ מהסגנון, וזה עניין אחר כבר. ולא נראה לי משני המאמרים האלה שהוא שונא ילדים, כמו שאמרו פה לפני. הוא פשוט לא ממש אוהב את החינוך שהם מקבלים.

  11. ההשוואה היותר מעניינת שיכול היה לעשות ציפר, היא בין מערכת החינוך והערוץ הראשון (בו התנהל הדיון), ואיך מייצגים שני המוסדות, החיוניים למדינה דמוקרטית, מראה למה שהפכנו.

  12. מה זה? ההכללות הגסות האלה. מי שיש לו כסף הוא בהמה שלא יודעת לחנך את ילדיה –
    כאילו אין עשרות אלפי אנשים רגילים, עם דירה ואובר דרפט ונופשונים בטבריה ואילת, ואוטו בין שמונה אם בכלל, שחיים חיים פשוטים ומגדלים את האינדיאנים שלהם ככה מהצד, ומחנכים אותם להחזיר, כי תהיה גבר, ומי זאת המורה שתגיד לי מה לעשות –
    מה זה היהירות הזאת על אנשים עם כסף?
    אין אנשים עם כסף שמשקיעים גם בחינוך של הילדים שלהם, לא רק בסמלי מעמד ומטפלות –
    אין הורים עם כסף ששמחים לבלות זמן עם הילדים שלהם –
    ואם הם יכולים חופש סקי באוסטריה ולא בחרמון,
    מה רע? לא הייתם עושים אם הייתם יכולים?
    מספיק.
    ילדים גדלים וצומחים מתוך חייהם עם הוריהם.
    ואנשים קטנים, דוחים, סתמיים ומתלהמים יש כנראה בכל מקום, בכל העמים ובכל השכבות . כסף או לא כסף. די כבר.

  13. תגובה מזוייפת בשמי – 239, אבל יש כבר כאלה שחושבים שאני אוונגארד ענקי (249), אז נשתוק. אולי זה לא כ"כ גרוע לקבל חרצופים, כל עוד הם כותבים את השם נכון.

    אני מאד מסוגל להתחבר עם הדברים של ציפר לגבי ההורים. לפני קצת יותר משנה השגחתי בבחינות בגרות באיזה בי"ס, ולשאלון של כל תלמיד היו איזה 10 מדבקות כל אחת בצבע שונה, ומשמעות כל אחת היתה היתר מיוחד להקלה. זה דיסלקטי, זה צריך הקראה של השאלות, וכו'. לתלמיד אחד אני הייתי צריך להקריא את השאלות ולכתוב את התשובות, ולא הצלחתי לקלוט מה הבעיה שלו, וגם לי היו ספקות אם זה לא פינוק יתר. (ושיהיה ברור – מדובר בבי"ס בעל שם מאד אליטיסטי)

    מצד שני, הפתרון של ציפר הוא פופוליסטי ומתאים לרוח הליברמנית-ארישביטית האופפת בימים אלה את מיטב מוחותינו, 'לזרוק את הנחשלים' וכו', וחזרה לימי הסקר אני לא בטוח שזה הפתרון כי יש כאלה, באמת, שמתפתחים לאט וזקוקים ל'פינוק' שציפר לא זכה לו (וגם אני לא, בהשוואה לילדודס של היום לפחות) ויש ילדים זיגזג, כמו שאמר הסופר.
    ציפר מציע לשפוך את התינוק עם האמבטיה, והחיבוק שציפר (שרגיל יותר לנאצות) מקבל בימים אלה שכל מי שמציע פתרונות ספרטניים מקבל בימים אלה, צריך להדאיג קודם כל אותו.

  14. הזכרת לי שבתי, בתקופת הבגרויות, חזרה יום אחד נרגנת ואמרה שזה ממש לא בסדר מצידנו (הוריה) שלא דאגנו לסדר לה איזו דיסלקציה, ורק בגללנו היא היחידה בכיתה שאין לה שום הקלות במבחנים.

  15. מאוד מעניין אותי הדיון הזה.
    אני מסכימה עם בועז ועם אמא בלי כסף (גם אני!) שיש פה לאחרונה הכללה גורפת של שנאה עיוורת כלפי אלו שיש להם כסף ואמצעים. נכון שרבים מהם נתנו סיבה טובה לשנאה (מי ראה את הסרט התיעודי על חיפה כימיקלים? זה בדיוק זה, הדורסנות של בעל הממון כלפי הפועלים), ועדיין, אני לא מסכימה שכל אלו שהצליחו להעפיל לעשירון העליון נגועים בתרבות גסה ובהמית. הדוגמאות שמובאות תדיר בתקשורת נועדו להקצין את הפופוליזם החדש הזה. אבל כמו ימימה, אני מסכימה עם עיקר טענותיו של ציפר בסופו של דבר, אין פה אתוס של חינוך, גם בועז נגע בזה, של "הטוב מנצח", המוסרי, הערכי, המשכיל. בדיוק ההפך.

  16. שקדיה, מה ענית לה?
    המסלול המואץ והקומבינטורי-תחמני להתקדמות יותר נערץ כאן מעבודה קשה.

  17. שתשמח על מזלה הטוב.

    ואת יודעת מה, גם אם היד קלה מדי בכל מה שקשור לפטורים ללקויי למידה, היא עדיפה בעיני בהרבה על אות הקלון שנשאו לקויי הלמידה בעבר, ועל שלל האבחנות החינוכיות-"מקצועיות", כגון "הילד מסוגל אך אינו משקיע", או "הילד עצלן".
    מה שבאמת עצוב הוא שמערכת החינוך ממהרת לתת פטורים, אך אינה לוקחת אחריות טיפולית על ילדים עם לקויי למידה. הורים לילד עם לקות נאלצים לשלם סכומים גבוהים כדי להבטיח את השתלבותו. וכך, כמו בנושאים אחרים, לקויי למידה ממשפחות חלשות או בעלות מודעות נמוכה, נשארים בשוליים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *