לקרוא את הראיון עם תא"ל יוסי קופרווסר במוסף "הארץ" (שהולך ומשתפר לאחרונה) – זו חוויה מבהילה, כזו שמתקיפה את התודעה בהבנה שאין לנו פה עתיד, אם ככה.
גם מהמקום ההדיוט, הבור ונעדר ההבנה שממנו אני קוראת כל טקסט על המצב מחלחלת ההכרה המזעזעת הזו. הנה, האיש הזה היה עד לפני רגע ראש חטיבת המחקר של אמ"ן, ממסך את המראיין והקוראים במציאות וירטואלית לגבי המלחמה הזו, הנשענת על יוהרה עצומה, הכחשה מסיבית וגם הרבה התנשאות, עלינו, על האויב, ותחושה שהקונספציות לגביו מגיעות מאותה התנשאות ריקה, מאגו לאומני מבהיל. קראו בעצמכם: ואחר כך תקראו איך דורון רוזנבלום הנפלא עושה את הדבר ההפוך, מטיח את האמת המרה בפרצוף.
ואת כמובן מיודעת הרבה יותר ממנו.
אני מסכימה איתך.
אני קראתי ומצאתי את עצמי מסכים לתוכן של רוב מה שנאמר (גם אם הסגנון נשמע רע). הדבר היחיד שקופרווסר חוטא בו, לדעתי, הוא חוסר ההבנה בכך שאנחנו חושבים ומתנהגים כמעט בדיוק כמו אויבנו,גם בסכסוך הזה וגם באלה שקדמו לו, אבל אני לא חושב שהעובדה הזו היא עניין לקצין מודיעין דווקא.
הוא אומר הרבה שטויות אבל צודק בדבר אחד. לא הפסדנו.
זו תיזה שהתקשורת מריצה מסיבות השמורות עמה. אבל בפועל המלחמה הזו רק מחזקת את כושר ההרתעה של ישראל. עיין ערך מצב החירום בסוריה.
והגיע הזמן להפסיק.
דרמטי בין איך שנתפסת המלחמה הזו בעינינו, העם, לבין איך שהוא מציג אותה? בטח לאור הפסקת האש הנכפית עלינו, איך אפשר לשכנע ככה שלא מדובר בהפסד? שהמלחמה לא נוהלה בצורה תמוהה, אם לנקוט מילים עדינות? במיוחד לאור המידע שזרם שצה"ל כן הופתע, מהיכולת וניהול הלחימה בצד השני, ומהביזיון של ניהול עניינם של תושבי הצפון בעורף?
אני חושב שהקטע הזה מתוך הראיון יכול לסכם את כולו:
"-זה מחדל מודיעיני?
"מי שמצפה מהמודיעין שיידע את כל הדברים כל הזמן, זה דבר בלתי אפשרי".
– שריונרים שנכנסו ללבנון טוענים שאמרו להם שלחיזבאללה יש סאגר דור שני, לא משהו רציני, ובפועל יש להם טילים הרבה יותר משוכללים.
"ידענו שיש להם יכולת נ"ט. אבל עם זאת תוך כדי הלחימה גילינו גם אמצעים ספיציפיים שלא ממש ידענו עליהם".
– עוד הפתעה?
"המלה הפתעה היא לא טובה פה. אנחנו לא מופתעים שיש דברים שאנחנו לא מכירים אותם".
– חיילים מתלוננים על ליקויים קשים במודיעין השדה הבסיסי ביותר.
"זה לא שייך אלינו, לא למודיעין הזה, אלא לפיקוד הצפון".
חשבתי על זה קודם, למה יש תחושה שמדובר באסטרטגיה מחושבת של מי שחושב על התפקיד הבא? זה לא רק כסת"ח, זה ממש כאילו הוא קיבל אימון עסקי לפני הראיון. הכל עסקי היום.
"קצין מיחידת השלל של צה"ל עמד השבוע נדהם ליד תערוכה של אמצעי לחימה שנתפסו בלבנון. "לא ידענו כמה הם מוכנים", אמר. מהמשפט הזה אפשר גם להסיק את היפוכו. "
מתוך מאמר של אורית שוחט הבוקר, היא קצת פחות בורה ממני.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/749177.html
"המלה הפתעה היא לא טובה פה. אנחנו לא מופתעים שיש דברים שאנחנו לא מכירים אותם".
בואו נלך עם ההגיון של תא"ל יוסי קופרווסר.
"אנחנו לא מופתעים כשיש דברים שאנחנו לא מכירים אותם". ומה כן?
אנחנו מופתעים כשיש דברים שאנחנו כן מכירים אותם".
בחיי אלוהים שלואיס קרול לא היה מנסח את זה יותר טוב. אני מופתע כשאני רואה דברים שאני מכיר. אני לא מופתע כשאני רואה דברים שאני לא מכיר. אתם הבנתם את זה?
כי אני לא.
אלא אם כן זה סוג כזה של הומור נונסנסי.
החולה האנוש נאחז בתרופה האחרונה האפשרית:
הכחשה גמורה ומוחלטת של מצבו.
איך פתרו את הבעיה בצ'צ'ניה?
בכוח. הרבה מאוד כוח. בלי חשבון ובלי התייפיפות על הרג אזרחים. גמרו את הבלאגן.
הצ'צ'נים לא היו פחות מיומנים מחיזבאללה. גם הם מוסלמים, גם הם קיצונים, גם הם משתלטים על בתי קולנוע ובתי ספר בלי חשבון לחיי אדם.
אז איך הרוסים גמרו את העסק?
קצת אורך רוח, הרבה נחישות ובעיקר חוסר תבוסתנות (!) – אלה עושים את העבודה – תשאלי את פוטין
(היום גרוזני משוטחת לחלוטין – אפילו ציפור לא מצייצת – ואף צ'צ'ני מוסלמי מחורבן לא חושב אפילו לקלל את אמא רוסיה)
It’s simple
If we do what we know
And we know what we do
We don’t know that we know
What to do when we don’t
Though we knew that we did
Not know what we need
To know so we can do
Knowable deeds
I feel safe already
Maybe that’s why Military Intelligence is an oxymoron
🙂
אני דוקא זוכר שהצבא כן דבר, לא פעם, על ההתחזקות של החיזבאללה, על המוטיבציה שלו לפתוח בעימות ועל המקצוענות של אנשיו. ואז אותם אנשים – הכותבים כאן ובמקומות אחרים – שמבקרים את המודיעין עכשיו היו מספרים לנו שאלה נסיונות הפחדה של גנרלים שרוצים לשמור עת תקציב הבטחון. באתר הזה ממש דחקו בפרץ לקבל את משרד הבטחון, אם לא את האוצר, כדי שסוף סוף יהיה קיצוץ אמיתי.
אבל, התקשורת הישראלית, נפוחה ואטומה כתמיד, תדבר על אלופים יהירים ותדרוש בצדק ועדות חקירה – רק על עצמה היא לא תסתכל לעולם.
המלחמה הזו מתרחשת כי הישראלי השאיר את המדינה/צבא/פוליטיקה ל"אלה שמבינים בזה".
כבר שנים שהמודיעין מתריע ושב ומתריע שיש לנו מידה גבוהה של וודאות, מה אני אומר מידה גבוהה, וודאות מוחלטת! שאין לנו בעצם מושג לגבי החיזבאללה. יותר מזה, אני לא מבין איך חיל הים, פיקוד צפון ושאר הזרועות באים אלינו בטענות – אמרנו שיש להם דברים כאלה, מין צינורות ארוכים שעפים באוויר, נו, ברח לי כרגע, אבל בטח שאם יש לסטי"ל מנגנון נגד צינורות ארוכים או אפילו חייל שעומד על הסיפון וצועק "צינור עף, צינור עף", אז מה אני אשם שלא הפעילו אותו? ואם אנחנו אומרים שאנחנו לא יודעים כלום לגבי הביצורים בדרום, אז לא צריך להיזהר יותר?
ולגבי הקטיושות, רציתי להזכיר שבחוות דעת שפרסמנו עוד ב 1990 חישבנו שנפילת טילים בקצב של עד 20 ביום מקטינה את מספר ההרוגים הכללי משום שהתושבים אינם מעורבים בתאונות דרכים. ככה שבעצם יצאנו מהסיפור די בסדר, אפילו שהיתה טעות קלה לגבי מספר הטילים, אבל לא הייתי קורא לזה הפתעה, יותר טעות של פקידה או משהו, לפחות היא יודעת איך אני אוהב את הקפה שלי, in הל.