קשה להאמין שעוד לא ראיתם אותם בהמוניהם, בתקופה האחרונה אי אפשר להימלט מהוירוס האופנתי המכוער שהשתלט על כל המדרכות בעיר, ואפילו במקומות העבודה והבילוי; סנדלים כעורים מפלסטיק לא ברור, עם פתח בעקב, או רצועה ובמגוון צבעים זרחני שאמור להקהות את כיעורם הבוטה, המגוחך, הדווקאי. מתחשק לשאול את הנועלים אותן שאלה אחת : "מה זה לעזאזל אמור להביע"?
השבוע הם התנפלו על שדה הראיה שלי מכל עבר, בחנויות המוצפות בהמוניהן, על מדרכות העיר, במסעדות, בבית החולים שהייתי בו היום (מוצדק דווקא, עבודה קשה על הרגליים), על גיסתי ובמשרד פרסום.
לא הייתי נדרשת לעניין, בריה נטולת שיק שכמותי, לו לא היה מדובר במתקפה משולבת, וחצויה כל כך. לא רק שאני צופה בהם בכל מקום, עומדים במאותיהם על ווים בדוכני החנויות, כמין מיצג מתריס של אי טעם, אלא שגם הם משמשים נושא השיחה הלוהט ביותר בפורום האימהות החביב עלי, ומכל סוגיה אפשרית: מה הצבע הכי חם, איך משכנעים את הבעל להתמכר לזה, ואיך מורידים את זה מהרגל אחרי שנכנסת.
כן, מדובר בממשק רגל נוח, נשבעות כולן, כזה שמשתקעים בו ואי אפשר לחזור אחורה, אבל הלא לא מדובר באנשים עיוורים, או בלתי מעורים בענייני אסתטיקה, לא יתכן שהם לא יודעים בסתר ליבם שהם קורבנות של מפגע משפיל במיוחד.
אפשר לראות בזה עוד נגע קיבוצניקי על האופנה האורבנית, השלוכיות כאמירה של :"לא שמים על האטרקטיביות שלנו, תן לנוח", בשילוב עם הנטיה המקומית הכללית "לשים עלי משהו נוח ולצאת" שהרבה מעצבי אופנה מנסים לתת לה מענה. זו גם לא הפעם הראשונה שאנשים הגונים מאמצים פריטי אופנה שהופכים אותם פסולי חיתון וחברה מיידים, למשל כפכפי אילת דאז, טרנד המוקסינים או שקפקפי הפלסטיק האיומות.
אבל איכשהו יש לי תחושה שהמאמצים אותם, בדרך כלל, הם אלו שקצת השתקעו בפוזיציה הזוגית/בורגנית שלהם בחיים והם שטים בהן כחלק מהשגרה הלא סקסית שהם מטפחים. אולי זו תיאוריה דבילית, אבל גם אם (שוב) הכללתי, תסבירו לי איך מי שנועל אותם חושב שמישהו או מישהי יערגו לחלוץ אותן ממך בחושניות. זה מעליב אפילו לראות אותן ליד המיטה.
אבל סנדלים "כעורים", לא כעורות"
כמובן. החיפזון מין השטנית.תודה
הולכות נהדר עם מכנס(י) שלושת-רבעי וגופיית "הרגע שטפתי עזוב אותי באמאש'ך".
וגם הולכות נהדר בכלל. הן אולי מכוערות במובן המקובל, אבל עם וואחד אופי. עם פלאייר לא יוציאו לי אותן מהרגל.
מכוער טילים. דווקא שמתי עין על איזה בחור שנוהג להסתובב עם כאלו, אני תוהה אם זה מהווה קריטריון פסילה.
ונהנית מכל רגע. נוח מאוד, פונקציונלי כשעושים ספונג'ה וחלונות, לרדת לקניות וכד'. לפעמים, מעצלות, אפילו יוצאת אתם לעבודה. המחיר שלהם שערורייתי, אין ספק, אבל אחרי אופנת נעלי קיפי לפני כמה שנים, ובמקביל לאופנת החולצות בטן עם ג'ינס בגזרת מפשעה, הקרוקס האלה דווקא בסדר.
כנראה בגלל זה קונים אותם כ"כ הרבה.
אפשר לדחוף כאן קטע שכתבתי פעם על זה? (תחילת העידן ב2004 לפני החורים)
http://www.notes.co.il/sharabani/5613.asp
לדעתי הן דווקא נעליים יפות.
ואחרי קריאת התיאורים כאן – נראה לי שכך יהיה.
אני יכולה לומר שהם נוחים בצורה בלתי רגילה, צד אחד אבל יש להם שני חסרונות בולטים – הראשון הוא שכאשר מסתובבים איתם בחוץ נכנסים דרכם כל מיני דברים כמו עלים וחול לתוך הנעל, וקשה להוציאם. דבר שני, הם הורסים את הלקה על הציפורניים ברגליים.
מצד שני, אם את מחובבי הקרוקס אולי את לא מחובבי הלקה על הציפורניים ברגליים.
ימימה, כנראה הקטע לא טוב אם לא הובהר כמה הן מגעילות אותי, אבל בסוף ההריון נראה שלא תהיה לי ברירה, את יודעת למה.
שאם *את* באופן אישי, ריקי, אלא זו היתה אמירה כללית על חובבי קרוקס לעומת חובבי לקה בציפורניים של הרגליים.
השנה לרגל הטיולים הרגליים הרבים שאני עושה הצטיידתי בסנדלי טבע (אני לא מסוגלת בכלל לחשוב על קרוקס לקיץ) שגם הם פעם נראו לי מכוערים במיוחד והיום ליד הקרוקס הם נראים פאר היצירה. והם גם לא הורסים את הלקה.
מצד שני – למי יש זמן למרוח לקה?
משום מה נראה לי לכה יותר מאשר לקה.
והעדות שלי: לי היו קרוקס עוד לפני שזה היה אופנתי. מכרו אותם במספר חנויות מצומצם (רק בחנויות טיולים סטייל "למטייל" ו"מסלול"), ואמא שלי שראתה אותם על חברה שלה, התלהבה ושיכנעה אותי ללכת למדוד. מדדתי, זה נראה חביב עד ביזאר, אז קניתי. הלכתי איתם חודש מתוך מחשבה שהן נוחות, ואז התחילו לי בעיות בכף הרגל. האשמה היא כנראה לא בקרוקס אלא בכף הרגל שלי, שזקוקה לתמיכה רבה יותר משהקרוקס היו מסוגלים להציע, אבל בכל זאת, היום הכפכפים האלה משמשים אותי כנעלי-בריכה בלבד.
מצד שני, בן זוגי, לו קניתי זוג קרוקס אשתקד, נשבע בהן.
גם בירקנשטוק נראות לידן כמו שיא הסטייל והעידון. לקה לרגליים נראה לי תמיד מטונף וגם וולגרי.
ולא לשאר בני משפחתי (כי כמובן, בגלל ההייפ כבר חשבתי שמשהו לא בסדר איתי). וניסיתי אותן כמה שעות.
לדעתי עדיף כפכפי אצבע או סנדלים.
לא ניסיתי את הכפכפים האלה ואני לא זוכר שראיתי אותם בסביבתי הקרובה. אבל אם הבחירה היא בין קרוקס מכוערים ונוחים לבין נעלי עקב יפהפיות ומעקמות רגליים וגב, אין בכלל ספק שהקרוקס לוקחים.
לא מתקרבת עם מקל (ריקי, הנה עוד נושא שבו אנחנו מסכימות בלהט!).
הדברים האלה נראים כמו כיסוי רדיאטור של ננסים.
או שמא לכה, ברגליים, היתה תקופה שהתחלתי למרוח, ובאותו זמן הסתובבתי לא מעט באירופה והבחנתי שכל הנשים המטופחות ביותר היו תמיד עם גלזורה על כפות הרגליים (ולא על הידיים!). עליהן זה לא נראה וולגרי בכלל. (לי דווקא בידיים נראה וולגרי.)
חוץ מזה, זה גם תלוי איך שנראות הציפורניים ברגליים שלך.
קניתי את שלי לפני שנה, בהפנינג של מצעד הגאווה. אחרי ההליכה השנתית כאבו לי הרגלים תופת והפתרון של כפכף נוח נורא, גם במחיר שערורייתי, נראה לי מושלם.
זה נוח ברמות שאני לא יודעת להסביר. ממש ממש ממש נוח.
נכון, אי-אפשר ללבוש את זה עם כל מכנס, אבל עם ג'ינס? שום בעיה
ואני מצטרפת לקריאה הפמיניסטית של עידוק (חיבוקים ונשיקות) אני מעדיפה את הנוחות על הצהרה אופנתית
יש מילה כזו. היא מתארת איזה תרכיב של גל חדש, חיבור לאני הפנימי ועוד זבל פוסט מודרני בפרוטה. כנראה, חלק ממנו זו ההצהרה הלא אופנתית במפגיע, כסוג של אמירה אישית ואופנה. בוז
ברור שגם אני מעדיפה נוחות, אני לא ידועה בתור חקיינית של קארי ברדשאו, והציון שלי בסטייל בקושי עובר, אבל יש נוחות פחות תפלצתית, ואלו הסנדלים המועדפות עלי
http://www.lordandtaylor.com/gifts/OnlineShopping/LT?DSP=4&PCR=21:200000:200016:200646&IID=2003627&c=1
נוחים , יפים וכייפים.
טעם וריח…
וזאת לא דקלרציה אופנתית
על טעם ועל ריח.
הקרוקס נראים לי כמו יופי של נעליים, ואני לא קונה רק מפני המחיר המוגזם.
הסנדלים שלך, לעומת זאת, ממש לא יפים בעיני, ובכל זאת לא עושים אותך פסולת חיתון. בכלל, גם כאמירה צחוקית לא.
להיות קורבן אופנה, בעיני, זה בדיוק מה שהדגמת את עצמך בקטע הקצר הנ"ל:
לשפוט אדם לפי מה שהוא לובש/נועל/עונד כשהוא יוצא את פתח ביתו. מה האופנה שכן נכונה בעיניך, זו כבר שאלה טריוויאלית. כל עוד יש אחת שכן ואחת שלא, את קורבן של זו שכן.
🙂
לא מזיעים בהם נורא (זה מפלסטיק. חם פה)?
שיפוט אסתטי או שיפוט אחר אינו דבר רע בהכרח. הוא עושה אנשים מעורבים, מעורר דיון או מחלוקת, לעיתים מפגין אכפתיות, ובכל אופן הופך את הסביבה הציבורית לקצת יותר פוליטית. מאידך, אנשים כמוך, 'לא שיפוטיים', מייצרים סביבה אדישה, משעממת, מונטונית וקישוטית. ובכן, אפשר לשפוט אדם לפי מה שהוא אומר, כותב, וגם בוחר לקנות או לנעול.ואני שופט אותך על בסיס מה שכתבת. זה בדיוק מה שעשו ממציאי הקרוק – הם זיהו קהל שכנראה דומה לך – אמיתי, מחובר לעצמו, לא עושה עניין מאופנה, זורם ורוחני, ועשו עליו קופה (זה באמת מפתיע שאינך קונה). הדבר הזה הפך להיות מדים של פלורנטין עד בבלי, כמו הבייבי ביורן או המזון האורגני. הוא גם הפך להיות מפגע אסתטי בחלל הציבורי, בדיוק בגלל גישה כמו שלך, שאומרת חיה ותן לחיות, אל תציק וכו', גישה רפובליקאית שמביאה לוולגריזציה ולאפטיה כללית.
אני ממש לא מחזיקה מעצמי שופטת של אופנות, ואני מניחה שאם ליסה פרץ תפגוש בי ברחוב היא תדון אותי לכף חובה רצינית. שימי לב שלא טענתי מה כן נכון, רק הבאתי דוגמה לסנדל שכן חביב עלי באופן אישי, תוך הודאה שגם טעמי האישי לא משהו. ובכל זאת, נראה לי שאין עוררין כמעט על כיעורו של הסנדל ההוא, ויש הרבה שמודים שהכיעור עצמו הוא סוג של הצהרה.
במרחב האורבאני, רק בארץ הקודש, סנדלים, נעליים או שעון, יכולים להיות נושא, נושא חשוב כמו הפוליטיקה המדוברת בימי שישי בין הפיצוחים והטלוויזיה.
במקום קטן, למרות הגלובליזציה, הסנדלים יכולים להיות נושא חשוב ומרכזי. כמו שבעבר כולם נסעו בסובארו, אכלו אותו דבר, ישנו באותה מיטה וקונים מוצרים דומים, גם היום כולם מתנהגים כמו שבלונה, כמו בתבניות דומות ומושכפלות.
וגם החללים שבהם אנו חיים, דומים מאוד. אותה דירה משוכפלת אלפי פעמים, ולמרות השוני הבסיסי שקיים מאדם לאדם, כולנו צורכים את אותו מוצר, וכמובן שהיזם המפולפל עושה קופה עלינו.
יש היררכיה, סנדלים כמו כל מוצר בר שימוש אחר, הם נושא שיחה חביב, אבל לא חשוב כמו נושאים תרבותיים ופוליטיים אחרים, למרות שאני מסכימה עם מי שטען כי אסתטיקה היא גם פוליטיקה.
במילים אחרות, אני ממש לא פוסט מודרנית והתלבטתי עם להעלות נושא כל כך אסקפיסטי לבלוג. הופתעתי מכמות ההתיחסות (תודה) מצד שני, זה מאוד נורמאלי. יופי שזה מעורר אנשים להגיב ולהתייחס, לכן לא ממש הבנתי את ההערה של זו ש, ששיפוט אסתטי הוא קורבני. אנחנו כל הזמן שופטים אסתטית את הסביבה, לפי הערכים והתרבות שלנו.
סנדלים זה באמת מאוד פוליטי.
לדעתי אתה טועה, ודווקא אנשים שופטניים יוצרים מרחב משעמם ומונוטוני – כי הוא מאורגן בדרך שנראית להם. שיפוטיות אסטתית נוגדת אינדיבידואיזציה של האסטתיקה וןאוכפת את טעם ההמון על המיעוט.
הקרוקס הם דווקא דוגמא למישטור הטעם, שבמקרה בגלל צבעוניותם חביבים עלי, אבל יכולנו באותה מידה להתווכח על מכנסי הערווה. זה לא באמת משנה אם זה יפה או מכוער בעינינו – אני לא מאמינה שלמישהו יש הזכות למנוע מאדם אחר להתלבש כפי רצונו, טעמו, ויכולתו.
ממש לא אכפת לי איך אתה שופט אותי, עם או בלי קרוקס. דיונים על אסתטיקה הם מעולים, אבל לא כשהם נוגעים לבחירה אישית, שאז הם פלישה למרחב שאין לך, או לאף אחד אחר, רשות להיות בו.
ולריקי – ברור שסנדליך הם דוגמא, וזו לא היתה התקפה אישית, זו רק היתה אמירה, חיי לך בסנדלייך ויחיו הם בקרוקס שלהם, איש תחת גפנו ותחת אצבעותיו.
אני מסכים איתך שתוצר הלוואי הזה של תעשיית הנפט, הוא אולי לא הנושא הכי פוליטי או משמעותי.
אני לא מסכים איתך באשר לכך ששיפוטיות אסתטית היא נגד האינדיבידואיזיציה (נשמע כמו מחלה). היא דווקא עשויה לעורר למחשבה, לייצר אלטרנטיבה, להתנגש עם הזרם המרכזי ולהציע חלופה של המיעוט. אני מניח שכך היית מתייחסת לביקורת של אהוד אשרי על עונת "כוכב נולד 27".
יתרה מזו, אם תסכימי שהאסתטיקה, וודאי זו הצרכנית, היא חלק ממנגנון רחב יותר שאינו קישוט גרידא, אזי לסוג מסויים של ביקורת יש ערך, בלי קשר לכך שזכותו של כל אדם לראות מה שהוא רוצה בטלויזיה ולקנות מה שרוצה בחנות.
בשום שלב לא הצעתי לאסור על איש ללכת כפי שהוא בוחר. אבל אם הוא בוחר לצאת החוצה, לפרהסיה, כשעל רגליו חתיכת פלסטיק בצבע ירוק בקבוק, אני בוחר להתייחס לכך. הוא בשדה הראיה שלי לא פחות מאשר אני בתחום ההעדפות הצרכניות שלו.
את היא זו שממסגרת דיונים "מעולים" על אסתטיקה למגרש הצר, הקישוטי כמדומני, בעוד שלא מעט "בחירות אישיות" נושאות השפעה רחבה יותר – אם זה השפה בה את משתמשת, הדברים אותם את קונה, האופן בו את מחנכת את ילדייך וכו'. וזו בדיוק הביקורת שלי – הנטיה להפוך את הכל לעניינים של טעם אישי ובידור מעקרות את המרחב מהפוליטי שבו והופכות את כולם לנתיני "קדימה" ודומיה.
יש לי ביקורת על הקרוקס, והיא נוגעת למחירן.
מצד שני, אם יש מי שמשלם, למה לא? אולי הן שוות את מחירן?
אם מוצר הוא מוצלח, נוח, ונאה (בעיני מעריציו), אזי העדר הוא בסך הכל קבוצה של אנשים שהעבירה מפה לאוזן את המלצתם עליו. כשמוצר טוב פורץ לשוק, וצולח את המשוכה הבלתי נראית שהופכת אותו ללהיט, האם זה מפחית משהו מאיכויותיו? הרי משתמשי הקרוקס מעידים שהן יופי של דבר. אני מעדיפה את העדר הזה על פני עדר מעריצות סקס והעיר שמשתרכות ממקום למקום בנעלי עקב בלתי אפשריות ומזיקות לבריאות.
אני עדר מהסוג הכי מעצבן – עדר הלהכעיס. הדיון פה עשה לי חשק של ממש לזוג משלי. כזו פתיה אני!
31 ???
עכשיו 32
בירקנשטוק זה עוד יפה, משהו בהומוגניות שלהם מאוד אסתטי, אבל הקרוקס הזה פשוט מכוער. לפחות נועלי הקרוקס נענשים על ידי לכלוך ועלים שחודרים להם פנימה. גם כריות כתפיים היו פופולאריות באייטיז, ההמונים לא יודעים מה הם עושים.
יש רגעים שאני רואה בך מעצבת דעת קהל, ממעצבת אופנה את רחוקה ואולי טוב שתגעי במקלדת ולא באופנה
אם את רוצה גם עצה בחינם תביטי יותר למעלה
תראי פחות נעלים ויותר אנשים
ולא משנה מה הם נועלים, באמת.
כשמביטים יותר למעלה רואים יצורים כמוך (למרות שזה לא דורש להרים את הראש גבוה במיוחד, במקרה שלך), ולכן יש יתרון בלהישאר בנעלים
לא כבדים כמו סנדל,
לא טיפשים כמו נעל,
לכן אני איתם צועד
כל צעד וכל שעל.
ואם רגליי מיוזעות
אחרי מסע בחורש
אנשים לא מרגישים
כמו שקרה עם "שורש".
ובקיצור, למקוריוּת
אני מוכן לתרום
כמו, למשל, "חולצת הזוש"
שיש לי עד היום.
תאמין לי שאת/ה חסר חיים!! לא משנה מי זה
לעשות ככה כתבה על נעליים??
אני רוצה לראות
תלבש/י אותם יום יומיים שלוש ואני רוצה לראות את את/ה תורידו אותם…
מותק תראו את הנוחות של הנעליים עצמם אחר כך תעבירו ביקורת על איך שהם נראות…ובלי שוק קשר,
אני יכולה עכשיו לפתוח לך פה מגילת רות על הדברים החיוביים שיש לנעליים האלו.
פייי מאה שעולים על הדברים ה=מ=פ=ג=ר=י=ם השטוטיים והלא מעניינים שאת/ה כתבת כאן~~
לך תחפש/י חיים!!
במקום לעשות כתבה על נעליייים…..!!
אתם סתם מדברים שטויות הנעליים האלה הם אחלה של נעליים הם גם לדעתי יפות רצח .. והם לא יקרות מה אתם רוצים זה מחיר של נעל היום .. וגם החומר של הנעל יקר אז מה אתם רוצים ??.
חה זה לקוקסינלים…וגם הם בטח לא רוצים את החרא המכוער הזה…
המשפט הזה ממצה את כל הענין:
"כחלק מהשגרה הלא סקסית שהם מטפחים…"
אדם שעדיין רואה בעצמו יצור אטרקטיבי ומיני, במידה זו או אחרת, לא יעז לעטות על כפות רגליו את הזוועה המחוררת הזו מהפלסטיק הצבעוני
הקרוקס למאה ה-21 הם מה שהיו הרולים בשיער והחלוק המסמורטט של עקרת הבית בשנות השבעים. זה הרבה דברים, אבל "סקסי" זה לא
ואף מלה על מכנסי 7/8 ועל ג'ינס נמוכים
הקרוקס לדעתי לא נראים רעים בכלל. הם נותנים מין מראה "לא אכפת לי" שכזה. זה גם מאוד נוח, זה כאילו שאתה הולך יחף. וזה יעיל, אפשר להיכנס אם זה למים, ואפילו אפשר לרחוץ את הלכלוך של זה במים. הבעיה היא שהם קצת יקרים.