תורידי ת'ראש, ילדה

עלבון

 

כשאני נוסעת במכונית אני רואה אותה, שוב. היא מופיעה על פוסטר מדיה ענק, עם בטן הריונית ענקית, אותו מבט פגיע, קצת אבוד, ועם ילדה גדולה בידיה, שמסתכלת למטה, לאדמה.

פעם היכרנו. הילדה שלה הייתה בגן עם יו' שלי, ויום אחד פגשתי אותה בגינה, והתחלנו לשוחח. הזכרתי לה שהייתי הראשונה שכתבתי עליה בקריירה הקודמת-קודמת שלי, והיא שאלה באותה תמימות נעדרת טאקט, אם כתבתי דברים טובים. הילדה שלה התיידדה עם יו', וזה גרר כמה מפגשי פארק, וכמה שיחות. ואחר כך ראיתי אותה עוד פעם אחת, היא סיפרה שהיא שוב בהריון ונראתה מאושרת יותר. אישה יפה מאוד, גם בעיניים שלי, גם לפי כל הסטנדרטים נעדרי החמלה בשוק.

הבת שלה לא דומה לה. בעיניים שלי היא יפה, מתוקה וחיננית אבל מישהו בקרב היאפים הדשנים והזחוחים במשרד הפרסום של הקמפיין חשב כנראה שהיא לא מספיקה, לא עומדת בקריטריונים של ילדים בהירים, עם תווים מושלמים ומשעממים, מבט תכול/ירוק, ושביעות רצון פלקטית של פרסומות. ילדים מאושרים עלק.

קשה לזהות אותה עם המבט לרצפה. בהתחלה לא הייתי בטוחה שזו היא, ואני תוהה מה היה שם. האם התנו את השתתפותה של הבת בכך שלא תביט למצלמה? מישהו בצוות הקריאטיב חשב שזה יוריד את האפקטיביות המכירתית של המודעה? האם היא ניסתה, האם היו צריכים להתאמן הרבה ביום הצילום כדי להוריד לה את המבט הילדי למטה?

נכון, בטח, יש עוולות גדולות יותר. אבל קשה לי לא לחוש את העלבון הצורב מרוח על דרך נמיר.

 

איך להתעורר?

 

טובלת בקהות חושים . זה המשפט שנחרט לי בזיכרון בקשר לעצמי בזמן האחרון. קהות חושים זה אוכל, קניות ושיכחה. ריחוק ממוקדי הרעש הנפשיים, ופצעים שלא מדממים עכשיו, או חבושים היטב. כשאני יושבת מולה, אנחנו מאוד קרובות, והיא מספרת לי על השבר הנורא שנפער בחייה, אני רוצה להתמזג בה, ולא יודעת איך לעשות צעד אחד כדי להיחלץ מחממת הניילון השקופה שאני כלואה בה.    

 

ועוד לינק מעניין

 

http://ootips.org/horut/mothering-career.html

 

על אימהות וקריירה, מתוך אתר באופן טבעי.