זוזי קצת, אמא האב, גם אני רוצה לשבת. אחר הצהריים אביך שגווניו אפור-טורקיז כיסה את היום. הילדה שיחקה בגינה הקטנה שהייתה בה רק נדנדה אחת חצי שבורה, קרוסלה במצב טוב ומגלשה ישנה ורעועה. אבא תשחק איתי, ביקשה הילדה, שקמה מהספסל ומשכה את אביה בידו, אחר כך אומר לה האב, עכשיו לכי שחקי קצת לבד. הוא רכן עם גופו קדימה והתעסק בטלפון הנייד שבידו, הריץ את תפריט האפשרויות, וחיפש למי להתקשר ברשימת הטלפונים הקבועים.

לא היה לו שום דבר מיוחד לומר למישהו כרגע, והוא יצא מרשימת הטלפונים ובחר במשחקים, כשהילדה נוברת בחול, אוספת אותו בכף ידה וחופנת, ואחר כך זורה אותו מלמעלה על כל סביבתה, ועל שיערה. האב בחר שחמט בתפריט המשחקים. אל הגינה הקטנה והחבויה בין ארבעה בניינים ברחוב הקטן הגיעו פתאום שני ילדים כבני 8. אני מסובב אמר הגבוה וחברו עלה לקרוסלה, אבא בוא נלך, אמרה הילדה הקטנה, כבת ארבע, רוצה הביתה". "עוד מעט אמא שלך תבוא" אמר כשהוא לא מזיז את ראשו מהמסך, "היא תגמור את הפגישה שלה, ותבוא לקחת אותך. הנה, לכי שחקי עם הילדים, טוב חמודה?"

הוא פתח את תפריט ההודעות ושלח SMS, את באה?? עם שני סימני שאלה. הוא חיכה לתשובה, הילדה נעמדה סמוך לקרוסלה, שסוחררה במהירות עצומה בידיו של הילד הגבוה והחזק, היא צפתה בהם במבט מבקש. אני חושב שהיא רוצה גם, קרץ הילד שישב בה לחברו, בוא נתחלף, הוא אמר לו, תן לי לסובב קצת. הנער עצר את הקרוסלה, ונתן לחברו לרדת, את עולה ילדה, הוא שאל אותה ? אבל אני מסובב מהר, זה לא לפחדניות", הוא גיחך. האב הרים את מבטו ואמר לה, "קרן את לא מפחדת, נכון? לכי לך לקרוסלה". הנייד צלצל, הוא ענה מיד ואמר, "איפה אתה? אני מחפש אותך כל היום, אני פה בגינה עם הילדה, מחכה לאמא שלה, יש לה פגישה זותי, כל יום רביעי אחרי העבודה היא יושבת עם חברה, מבלות אתה יודע".  מבטו לכד דמות נשית שחלפה ברחוב הסמוך,ונראתה לו דומה לאמא שלה, בשיער הקצר החלק ובהליכה, ואז היא התרחקה ונכנסה לאחד הבניינים. הוא בעט בחול והעיף אותו הלאה.

הילדה עמדה נטועה במקומה, עכשיו הילד שקודם סובב את הקרוסלה בחוזקה, קרא לה, נו תעלי כבר, אנחנו רוצים לסובב, היא קרבה בצעדים קטנים מאוד והתיישבה מול הילד השמנמן עם הנמשים. יאללה, תתחיל הוא קרץ לו, אבל חזק. היא הביטה ישר לתוך עיניו של הילד ואחזה חזק בגלגל המפריד ביניהם. "אני אומר לך", אמר לטלפון האב שעמד עכשיו עם הגב לזירת המשחק, צופה לכביש ותר במבטו אחרי החולפים, "אם היא לא באה עוד מעט אני לא יודע מה אני הולך", אמר, "הגזימה לגמרי מכל הצדדים", הוא הרחיק את הטלפון מאוזנו, הביט בשעון ובדק אם לא נכנסה הודעת SMS. אחר כך לכסן מבטו לקרוסלה שהסתובבה מהר מידי, הציץ בבת הכמו ממוסמרת למושבה, אוחזת בחוזקה בגלגל ומביטה קדימה בבעתה, הילד מולה צחקק ואמר "את לא פוחדת נכון? אני יכול להגיד לחבר שלי שיסובב יותר מהר". הם החליפו צחוקים, והאב חייך לטלפון, כנראה משהו ששמע, "נוסעת לשלושה ימים לעבודה? מה אתה אומר, הוא הגביה את הקול, "סידרו את עצמן מכל הכיוונים הנשים האלו", הוא גיחך לטלפון, " מה הן היו עושות בלעדינו, אני שואל את עצמי". פתאום זה היה באוויר, הריח, חריף ותוקפני. סליחה, סליחה. אדוני? אמר הגבוה, "אני חושב שהילדה הזאת עשתה קקי במכנסיים".

5 תגובות

  1. וחשבתי לעצמי "הלוואי שריקי המציאה את זה…הלוואי שריקי המציאה…". ולא, לא רוצה באמת לדעת.

  2. יולי, כמובן שהמצאתי. למרבה הצער אני מאמינה שיש מאות סיטואציות כאלו ודומות באין ספור גינות ובתים, גם עם אימהות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *