http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3084215,00.html

12 תגובות

  1. אשת הנשיא לא צפתה מעולם באף פרק מהסידרה המעוללת.
    קראתי את הכתבה על אותו נאום מפורסם ועל כותביו , בין היתר היא מודה כי לא ראתה אף פרק אך ביתה "מכורה"

  2. הי ריקי,
    מודה שאני מצפה לראות את הסדרה, שיחסי הציבור האגרסיבים שלה הצליחו לפתות גם אותי.
    אבל- יש משהו מעצבן אפריורי בטקסט על נוירוזות אמהיות של עקרות בית עשירות מהפרברים האמריקאים, כשבסיפור הישראלי המצוי לבד מהעבדות במשק הבית ובטיפוח הילדים את גם צריכה לעבוד במשרה מלאה.
    בהנחה כמובן, שאת לא חלק משושלת דנקנר, עופר, או מוזס.
    סליחה, תיקון- אם יש לך עבודה במשרה מלאה, שמשלמת שכר מינימום, אובר דראפט שאפשר לישון איתו לפחות חלק מהלילה, וקצת נוירוזות לרפד את החבילה- את יכולה לראות בעצמך ברת מזל.

  3. ממרומי שני פרקים לפני סוף העונה (מיתרונות האמריקאיות) אני יכולה רק להלל ולשבח וכשאני חושבת על זה, אין אפילו סיבה מוגדרת.
    בליל ראשון אחד זפזפנו במקרה הישר לתחילת הפרק הראשון וזו הפכה להיות הסדרה היחידה שאנחנו מקפידים לראות עד רמת ה"להקליט אם אנחנו לא נמצאים". נראה כאילו חוץ מחייזרים יש בה הכל – דרמה, קומדיה, ביזאר, סבוניות ומעל הכל – יש בה את מה שצריך כדי לעצבן את השמרנים. חברות מובילות סירבו לפרסם בזמן שידורה בטענה שהיא פוגעת בערכי המשפחתיות האמריקאים המקודשים. עכשיו הם מכים על חטא ומנסים להשתחל בכל זאת.
    מה שהכי מפתיע היא ההצלחה המסחררת כביכול ל"עוד סדרה", רק אחרי שצופים בפרקים המתקדמים שלה מבינים שבכל זאת יש בה משהו.
    וקטנה לנגה – אל תנסי להשוות. זו סדרה אמריקאית בסטנדרטים אמריקאיים שעוקבת אחרי אורח חיים אמריקאי טיפוסי, לא עשירון עליון ולא ישראליות, למרות האזכור החד פעמי של ברי את "פלשתיין".
    (ואני מתאמצת מאוד לא לספיילר אבל אם יהיו שאלות…)

  4. אינטרנט, את יודעת. שני קליקים ואת מוצאת מאיפה להוריד את הפרק ששודר ממש אתמול בערב. עוד קליק – והוא אצלך על המחשב.

  5. שיבואו, נראה.
    בכל מקרה- דרמה קומית טובה, פלוס ביזאר, פלוס בעיטה בבצים של הרפובליקנים, ואם הדיאלוגים גם כן טובים- לא אכפת לי שהגיבורה תהיה שרי אריסון והצרות שלה עם בנזוגה המשמשן.

  6. מובן שעול אימהות המעמד הבינוני בישראל רצחני בהרבה בחובה לעבוד ולפרנס, לתמרן וכו', היי, אני מדברת מפס הייצור של הפועלות. אבל, וזה אבד גדול (טעות הקלדה שהחלטתי לא לתקן, כנראה שאני אוהבת את השורש הזה ) – בהיכרותי עם אימהות שנשארות בבית (אף אחת מהן לא עשירה אמנם), המצוקות שלהן גדולות מאוד, כי גם להן נוספת האצבע המאשימה של החברה והבעל, את לא עובדת, את לא שווה כלום. את לא עושה כלום עם החיים שלך, וזה לא רק זה. הטובענות של החיים בבית משבשת את ההערכה העצמית, והופכת אותך למכונת סיפוקים עבור בני הבית. בזמנו שלקחתי חופש של חודש וחצי כדי לכתוב, והייתי בעצם עקרת בית, כמעט התחרפנתי מזה.
    כך שאני כן מאמינה שלאימהות, אפילו אימהות מעמד לבן, יש את הרגעים הקודרים שלהן, אחרי הכל ילדים הם ילדים, ולינט, הו לינט. כבשה אותי בינתיים. גם ברי ואן דר קאמפ, אבל מכיוון אחר.

  7. קראתי שבאמת היא לא צפתה, אבל א', אני לא קונה את זה ובית גם אם לא, השימוש בשם הסידרה מעיד על חדירתה למיין סטרים לא?

  8. ותראי כל פרק בנפרד, אחת לשבוע על מסך טלוויזיה הגיוני עם רגליים על השולחן והמון מאנצ'יז.
    זה שווה את זה ולו בשל הקטעים שאת תביני והוא פחות…

  9. ואני אומרת- הדשא הקצוץ בסאברביה האמריקאית הרבה- הרבה יותר ירוק.
    ובטח שהיאוש יותר נוח.
    אבל אני אמשיך לראות כדי לגלות מי רצח את לורה פאלמר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *