כפי שאברהם אבינו שמע בשעתו קול אלוהינו הקורא לו להעלות את בנו כזבח לאל, שומע מנחם בן את קולו של האל האלטרנטיבי של דת הניו אייג', ומטגן את בנו בייסורים על מזבח האמונה הברברית לא פחות, וחושף את קרביו של החולה (מי מהם?) בכתבה הזו.
בשנים האחרונות קראתי וידויים מטרידים מאוד על נכונותם של הורים לסכן את חייהם של ילדיהם ובלבד שלא יעברו על אף חוק או ציווי מדיברות התורה הניו אייג'ית, שלא ברור באיזה מעמד או מקדש ניתנה, היכן כתביה הרשמיים והבלתי שרלטנים ומי נביאה האמיתי.
למשל קראתי על הורים שמסרבים לחגור חגורות בטיחות לילדיהם כי "זה לא טבעי", שמסרבים לתת כל סוג של חיסון או תרופה כי "הגוף אמור לחסן את עצמו לבד", גם במקרים של מחלות מסוכנות, שמתעקשים ללדת בבית גם במקרה של הריון בסיכון ויש עוד מהפרעותיו הגדולות של האדם המאמין בעידן החדש.
אחד המקרים המצמררים ביותר ששמעתי עליהם התרחש בצפת, לפני כחמש שנים, אמא של ילד כבן עשר הניחה לו לגסוס למוות מדלקת ריאות מול עיניה, רק משום שלא האמינה בטיפול רפואי קונבציונאלי וסירבה לאפשר לו לראות רופא. האם המקרה של בן כל כך שונה בחריפותו? ימים יגידו, אני מקווה מאוד שכן, אבל מעבר לזעם המבעבע בביקורת הספציפית על בן, יש פה בהחלט תופעה פסיכולוגית, עיוות המוני – אמנם במימדים קטנים תודה לאל – של החלק ההורי הכי מפורסם, החובה להגן על חיי הילד שלך.
רגע, אל תקפצו, אני יודעת שמאמיני השיטה הזו בטוחים שכך הם מגנים על חיי הילדים שלהם, אבל בהעדר מבוגר אחראי – זוכרים? מסרבים לחגור בחגורות בטיחות, מסרבים לתת תרופות , האם אין מקום לשקול שוב התערבות כלשהי, גם אם נתפסת כהתערבות "המערכת החולה"? האם אנחנו כשכני הורים מזניחים, חבריהם, קרוביהם צריכים לנקוט התערבות תוקפנית? כמה זמן ועד מתי צריך לעמוד מנגד?
ומה בדיוק השתבש במנגנון הביולוגי החייתי של הדחף להגן על הילדים? האם האמונה זללה אותו?
נ.ב
חזרתי
.
למישהו יש עשרה מ"ל פרוזאק עד מחר?
הכתבה קצת ישנה, לפני ארבע שנים, ויש הורים יותר גרועים
חוסר בבי 12 יכול לגרום לסימנים כמו סכיזופרניה
אבל ספק אם יש הורים יותר מטומטמים.
הופניתי ע"י חברה המומה וקראתי כמה קטעים נבחרים.
האמת?
יותר מכל זה נשמע כמו נסיון התכחשות למציאות מצד מנחם בן. נסיון שאפשר כמובן להבין, אם כי זה לא מפחית מהצער למקרא הדברים. אני מקווה שזה לא ייגמר בטרגדיה, אבל לאור התיאורים המפורטים של "קוקי" (כמה הולם אותו השם) אני ממש לא אופטימית.
ריקי, איזה יופי שחזרת. גם אני בדרך.
את בבעיה?
עוד טמבל אוויל. האיש הזה הוא אחד מהבהמות רפות השכל הגדולות הרועות בשדותינו.
"חוסר בבי 12 יכול לגרום לסימנים כמו סכיזופרניה"?
תקפצי חמש פעמים על רגל אחת כל יום בשלוש בצהריים, אחרת יהיה לך התקף פסיכוטי. באמת, נשבע לך. אחר כך אל תגידי לא ידעתי.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=pubmed&dopt=Abstract&list_uids=15029091
ישנם עוד הרבה קישורים ממדליין ו
NIH
לפסיכוזה חריפה עקב מחסור בבי 12 בפרט בצעירים
ואנמיה כזו יכולה גם להיגרם מהרעלות
וזיהומים מסויימים
אבל לא חשוב העובדות העיקר לקפוץ שלוש פעמים
לא היה לי סבלנות לקרוא אפילו רבע מהכתבה הארוכה הזו, אבל שמתי לב לאזכור של האנמיה
הרבה פעמים כאשר בני נוער מתחרפנים לא טורחים לבדוק את הויטמין הזה בדם, וגם לא נוכחות של סמים, כמו אקסטזי ואחרים שיוצרים פסיכוזה
אבל כניראה שזה לא המקום לדון בזה
שנה טובה
http://www.intelihealth.com/IH/ihtIH/WSIHW000/9339/20862.html
ובכל זאת למי שמתעניין בבי 12 עוד קישור כללי, שנותן תמונה מקיפה של הנושא
גם אנחנו לא חיסנו את העדר.
גם אנחנו נוטים להאמין כי יש בעיה ב"תזונה המקובלת".
אבל בשום פנים ואופן לא נוותר על חגורת הבטיחות. לא בגלל שזה לא טבעי אלא למען הביטחון הנפשי של ההורים המוכים. אנחנו זקוקים למשהו שירסן את ההשתוללות באוטו. כבר שנים שאנחנו מחפשים התקן ריסון שקושר גם את הידיים וגם סוגר את הפה. אם אפשר היה לקבל איזה חומר הרדמה, טבעי כמובן, היינו מצטיידים בו בדחיפות רבה.
לעניין החיסונים:
לא חיסנו ומתנו מפחד. הלוואי והייתה בנו איזו אמונה נאיבית ב"טבעי זה יפה". אמונה בכלל עושה את החיים קלים יותר. אבל אנחנו פחדנו מהנזקים שעושים החיסונים. ישנם כל כך הרבה מקרים בהם מקבלי החיסון נפגעו בעוצמות כה גבוהות שזה ממש נורא. אבל רובם ככולם של אירועים אלו מושתקים. הערכות שונות מדברות על כך שבאוכלוסיה בריאה, במצב תזונתי תקין ובאורח חיים שפוי הפגיעה מהחיסון שקולה לפגיעה מהמחלה עצמה.
בלי להיכנס לויכוחים סמנטיים ובלי לריב על נתונים שלא מוצגים כאן, העובדה הפשוטה היא שיש מחלוקת רצינית ביותר בנושא גם בקרב מומחי הרפואה הקונבנציונאלית.
אז מה עשינו? לא חיסנו והיינו עם יד על הדופק, תרתי משמע, הייתה לנו רופאת ילדים (קונבנציונאלית) ששמעה אותנו, הבינה את פחדינו והתחייבה להיות לנו "קו אדום". כלומר אם מתפתח איזה איום בריאותי היא מיד מצלצלת בפעמוני החירום.
תודה לאלים כולם, כולל אלו של ה"טבעיים", טפו, טפו, טפו, אנחנו עדיין בסדר בלי עין הרע.
לא פרשת כדי להשקיע ולהתקדם במקום עבודה?
טוב שלא היית צריכה הרבה זמן כדי להסיק מסקנות
באיזה שהוא איזון בין הכסת"ח הפולשני האלים וההיסטרי של המערכת וההורות המיושנת לבין ההתכחשות העיוורת לחובותיך ולאינסטינקטים שלך בכסות ניו אייג'ית.
בדוגמת החיסונים שנתת אני מכירה הרבה מאד זוגות שקיבלו החלטות ביניים – לתת חלק מהחיסונים הרגילים וחלק מהם שהם יותר שנויים במחלוקת לוותר או להחליף בחיסון הומיאופטי למשל. אני מאמינה באחריות ביקורתית ובמעורבות בחיי בילד שמשאירה לו מקום לצמוח אבל לא נטישה שלו לגורלו בטרם הוא מסוגל להתמודד עם גורלו או לתת לו לגדול פרא מפונק שאח"כ יבוא לך לחנוק אותו בשנתו לפי כל שיטות עקרון הרצף וכד'….
ברוכה השבה!
אם כי, אם לא לתת חלק מהחיסונים לפחות על בסיס אינטלקטואלי, לדעת למה. ולא כולם מתאמצים.
לתמי, הפרוזאק סתם בדיחה.
יואב, אתה מדבר על החרדה מנזקי החיסונים וכותב, "ישנם כל כך הרבה מקרים בהם מקבלי החיסון נפגעו בעוצמות כה גבוהות שזה ממש נורא". האם אתה מכיר אישית מקרים כאלו? האם יש בסיס למדעי שזו אכן הסיבה?
מרוב עייפות לא שמתי לב לתגובה שלך. יאללה, שובי לכאן, חסרת
הכתבה מסופשבוע הזה. למה לפני 4 שנים?
יש משהו בדבריה של אירית. הלא אמרו חכמינו "נפש בריאה בגוף בריא". לחסכים פיזיים יש השפעה ישירה על הנפש.
משום מה היה נידמה לי שהתאריך הוא שנת 2000 ולא היא
טוב, קל לזהות את א.ו. אם לא לפי ראשי התיבות אז לפי הפיסקה על שכרו הגבוה, והעניין הדי אובססיווי שלו עם דמויות מהתקשורת וכל דבר שמריח מפרסום.
האמת, שהסיפור פה הוא לדעתי על סמים, ולא שום דבר אחר, לא פסיכיאטריה ולא ניו אייג'. יש שם בעיית סמים כרונית, שאולי שייכת לעוד כמה קשרים חברתיים לא בריאים של הכותב וזה גם מה שקרה לילד. הכי הדהים אותי זה שאחרי כל מה שהילד עבר הוא שלח אותו לצבא כאילו לא קרה כלום. ברור שגם ילד שפוי עם כזו טראומה יתפלק שם על כל הראש, בפרט אחרי כל הפירסום, הסמים והשטויות שהוא חי בתוכם. הצבא רק מחכה לכאלה לעשות מהם סלאמי וכמה ניסויים על תרופות חדשות שמשווקות לעירק אבו ראייב או גואנטנמו אח"כ, ואולי הפרופסור שהוזכר חיפש כמה שפנים, לך תדע, הכל אפשרי.
בכל מקרה, אין פה צדיקים בסיפור הזה, לא ההורים, לא הצבא, לא הרופאים, ולא העיתון שמפרסם.
קראתי את התגובות באתר המקורי, מעניין מה שזה מוציא מאנשים. בכל מקרה היה די ברור שמעורב שם אקסטזי או אפילו חשיש ומריחואנה. טרם נדונו מספיק הנזקים העצומים של הסמים האלה, ואנשים חושבים שזה לא נורא.
איזה מדינה
יותר ביזרי זה הכתבה על הכלב האסקי שנשך את הילדה בנתניה, ושלל התגובות על זה. יצירת אמנות ללא צורך בתוספות.
אין ספק שדבריו של מנחם בן מטרידים מאד, מהרבה סיבות – חשיפה אינטימית מדי של חיי בנו (ומי עתיד לשלם על זה את המחיר?), המסקנה ש"הפעם" (2004) בהחלט מדובר בריפוי והמסר הבעייתי שהוא משגר לקרובים אומללים. כמובן שלא באתי לסנגר על טיפולים פסיכיאטריים (טלי? ירדן? אייכם?), גם המסקנות הטבעוניות (?) של בן יכולות להיות מסוכנות (רק כדי לסבר את האוזן, הומאופתיה וטבעונות הן שתי גישות שונות).
אולי זו השריטה הפרטית של מנחם בן? דרכו הצבעונית, האקסהיביציוניסטית, הרגשנית ומלאת הלהט, לספר את קורותיו ולשגר מסר שהוא בנפשו? אולי לא צריך לקפוץ ולקשר את זה עם "תרבות הניו אייג'"? ובכלל, מהי תרבות הניו אייג' ומיהו נביאה, ריקי? אולי גם מנהל חשבונות "נורמטיבי" שמבלבל LSD עם LCD ולוקח אקמול על כל פיפס עלול לסרב לאשפז את בנו הפסיכוטי (דוגמיות אמיתיות) בגלל הטיפולים הקשים?
מסיבותיי, אני מפקפקת בנכונות הערכותיו של מנחם בן (עצם הבאת הכתבה הישנה בגוף החדשה מראה עד כמה הוא הערכתו-קביעתו הקודמת פספסה, ומי יודע מה צופן העתיד), אבל מאמינה שהוא מבקש להיטיב עם בנו, גם אם הדרך לוקה לדעת רובנו.
היות והנקודה החיסונית עלתה בעקיפין, אני רוצה להוסיף עליה. צריך להבחין בין מקרה כזה לבין הורים שנמנעים מחיסונים מסוימים (ואני יודעת שהאמירה הזו עשויה לקומם כאן רבים). המצב כאן לא סימטרי – אנחנו מתרשמים ממצבו של קוקי בהעדר טיפול, אנחנו לא מקשיבים (ובכלל, לא נחשפים) למה שקרה לחלק מהילדים שחוסנו ופיתחו מחלות קשות אחר כך.
להורים שמבקשים מידע נוסף על נזקי חיסונים, כדי לבצע החלטה מושכלת ביחס לבריאות ילדיהם, אני ממליצה להתחיל בעיון בחוברת של ארגון "חסון". למשל ב http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=139749&PopupID=0
בישראל אין חוק שמחייב הורים לחסן את ילדיהם. יש הרבה דיווחים על נזקים שהתעוררו בעקבות חיסונים, בארץ ובעולם. כל הורה יכול להסיק בעצמו את מה שנכון עבורו. המערכת (אחות בטיפת חלב, רופאי הילדים) טוענת שאין בטענה הזו ממש. אז בקשו מהם "רק" לחתום על טופס פשוט, שהם מתחייבים שאין בחיסונים כדי גרימת נזק ושהם נוטלים על כך אחריות. לא שמעתי עד היום על מישהו שחתם. זה מעניין.
כמתלבטת בנושא שטרם חיסנה אשמח לקבל מידע נוסף. הייתי במשרד הבריאות שוב התמקחנו על חיסונים מסויימים ואחרים לא, ובסוף לא השתכנעתי להתחיל את הסדרה. באזורים מסויימים בצפון אמריקה, שם שהיתי, החיסונים די מוחרמים על ידי ההורים. נידמה לי שהנחת העבודה של משרד הבריאות היא שיש נזקים, וזה גם מפורט באחוזים והסברים בחוברת החיסונים שהם מחלקים. הם קצת ממזערים את החשש לעומת הפלגה בשבח היתרונות ובסכנה שבמחלות המדוברות. קשה להחליט. ההתלבטות הראשונה שלי החלה בגלל מקרה אצל קרובי משפחה שלי שטוענים שהילדה שלהם ניזוקה מאד עד כדי פיגור ושיתוק. אני לא יודעת לבחון את המדעיות של זה, אבל כמי שנמצאת קרוב לזה, נבהלתי עד מאד.
מחומר שקראתי עוד בחו"ל עיקר הקצף יוצא על המתכות, כספית וכולי שנמצאות בנוזל המוליך את החיסון, ולו מיוחסים נזקים נוירולוגים. בקליפורניה בסוף הוציאו חיסון אחד לחלוטין בגלל מאבק כזה, והרבה רואים בזה אישור לחשדות הגרועים ביותר. היום קשה לדעת ולגבש דעה מושכלת ועצמאית.
באשר לכתבה של מנחם בן, הנושא מורכב ועסקתי בו הרבה. מצד אחד המערכת הפסיכיאטרית מה יש לאמר זה לא מציאה, והצבא בכלל מגלה חוסר אחריות מוחלט כלפי החיילים שנפגעים במהלך השירות. ומצד שני ניראה שהבחור סבל מאד בזמן המתואר. עם כל ההתלבטות לגבי החשיפה ונזקיה לבחור, הרי טוב שהנושא עולה לדיון ציבורי כיון שממילא זה מתרחש בשטח.
לי עלתה נקודה אחרת מן המאמר שלא נוגעים בה. מדוע הבחור לא מקבל תגמולים ממשרד הביטחון ? הרי אחת משתיים : אם הוא חולה כרוני אז לא היה צריך לגייס אותו והצבא גם נכשל בתהליך המיון כשלון צורב. ואם הוא לא חולה, אז משהו שם מוטט אותו ומסתבר גם שכמעט מת בטיפול במהלך השירות הצבאי. כל הנושא של אחריות צה"ל לפגיעות נפשיות כאלה לא מטופל מספיק. במשפט יש מונח שנקרא "גולגולת דקה: זאת אומרת מצב שבו אדם נכנס לסיטואציה עם רגישות גבוהה מן הרגיל, ובכל זאת קובע המשפט כי המזיק לו ישלם על כל נזקיו גם אם הם בלתי צפויים עקב הרגישות. מעבר לכך, איזה מן מיון עורך הצבא בפרופילים שלו, ולמה לא עורכים חקירה של מי שנתן לו פרופיל 97 ?
נכון שהוא תחמן וגם ההורים לא מסרו את כל המידע, אבל הצבא לא אמור להסתמך על זה, כיון שאם הוא משוגע לדעתם, ובן של משוגע לדעת אחרים, אז אחריות הצבא גבוהה יותר, מכוח הכללים של המשפט.
עליו להגיש תביעה נגד קצין התגמולים לנכות מצה"ל, ואז לא רק שהתשלום ראוי אלא שיש גם שיקום מקצועי בדרך כלל הרבה יותר טוב מזה של ביטוח לאומי. הרי הילד הזה יכול לפרוח, בהינתן תנאים מתאימים, ואם הוא "כרוני" על אחת כמה וכמה שראוי לתגמולים מהצבא.
אני יודעת שזה נושא פחות מרגש בכתבה, אבל להערכתי ישנם די הרבה מקרים כאלה, מספיק כדי שהעניין יזכה לטיפול עקרוני ולא מתחמק. לדעתי, הפתרון הראוי הוא שיפור מערך המיון של הצה"ל תוך הטלת אחריות ישירה על טעויות כאלה, במקביל למערך בדיקה של התעללויות וטראומות בשירות הסדיר שמוליכות להתפרקות ונזקים גדולים.
כאדם, אני חושבת שצריך כבר מזמן לבטל גיוס חובה , ואולי גם את הצבא, אבל אם זה חיוני, שיקחו אחריות.
איריס
המחלוקת סביב החיסונים כל כך עמוקה, והנתונים אינסופיים. זה נושא טעון טעון טעון, יצרי מאד, אלים, הרבה כסף (*). מקווה לנפק על זה פוסט.
כמה מחשבות.
1. חיסונים בארה"ב – תלוי איפה. יש איזורים שבהם חיסון הילד הוא תנאי לקבלתו למערכת החינוך. לא בארץ (מלבד ההתייחסות המערכתית הלא-אוהדת, כאילו הילד הוא אויב הציבור, פרזיט בן פרזיטים שנסמכים על herd immunity וכיוב').
2. מלבד כספית, החיסונים מכילים אלומיניום. מוחם של חולי אלצהיימר מכיל אלומיניום בשיעור גבוה. שאר מרעין בישין משתנים מחיסון לחיסון. באופן כללי – פורמלין (מסרטן גדול), אנטיביוטיקה (ניאומיצין, שבכמויות ניכרות גורמת לחירשות), מוצרי הנדסה גנטית, עוברים שהופלו, וירוסים לא מתוכננים מהחיות מהן הופק החיסון (לדוג', SV40, וירוס מקופים שהופיע בחיסוני הפוליו וגרם לסרטן; מאז שנת 2000 מדברים על BSE, הידוע כמחולל הפרה המשוגעת).
3. כמה מילים ביחס לנזקי החיסונים – באופן כללי, הגישה ההומאופתית היא שיש אפשרות של החלשה של המערכת החיסונית, כשחושפים תינוק רך במהלך השנה הראשונה לחייו לעשרים ושמונה מנות חיסון (ישראל).
4. יותר ספציפית – יש מחקרים שמדגימים יחס ישיר בין החיסון המשולש למוות בעריסה (שייבנר), עלייה חדה בשיעור המחלות האוטואימוניות (כולל סוכרת), מחלות נוירולוגיות (למשל, פרכוסים בדרגות שונות), ליקויי למידה, הפרעות קשב וריכוז, אוטיזם. (הייתה סערה גדולה בנושא בבריטניה סביב הנתונים של דר' וויקפילד שקישר בין MMR לאוטיזם– הם הופרכו, ואז שוב אוששו. הסאגה לא הסתיימה).
חשוב גם לזכור:
1. החיסונים לא מהווים הגנה מלאה מפני המחלות שכנגדן הם ניתנים. ישנן מגיפות שמתפרצות באיזורים שמחוסנים לחלוטין.
2. הנתונים מעובדים על ידי כל צד לטובתו-הוא, אבל ישנם מחקרים רבים שמדגימים ירידה בשכיחות המחלות הללו טרם הכנסת החיסונים – למשל בעקבות שיפור תנאי המחייה (תזונה, הגיינה).
3. המחלות הללו לאו-דווקא קטלניות. אדרבא, יש הטוענים שהן "מבשילות" את המערכת החיסונית של הילד, דרכן הוא "לומד" לתת מענה לוירוסים קשים יותר. יש המקשרים בין ירידה במחלות ילדות מסוימות לעלייה בשכיחות סרטנים מסוימים.
4. למחלות הילדות הללו, במידה והן מופיעות באוכלוסיה, יש מענה הומאופתי. לדוגמא, עשרות רבות של הכנות שיעילות במצבי שעלת.
ועדיין, אני לא מעודדת או מטיפה שלא להתחסן, פשוט לקבל החלטה באופן מושכל.
אפשר לפרוס את החיסונים, להתחיל בגיל קצת יותר מאוחר, לחשוב פעמיים כשחיסון דומה גרר מחלה קשה במשפחה, לתת כשהילד יחסית בריא ולא סיים לפני שבוע דלקת אוזניים קשה..
(*) הכוונה לכסף שחב' התרופות יכולות להפסיד, להומאופתיה יש כסף מ-א-ד קטן בתמונה הזו, הלוואי שלא אצטרך יותר לטפל בילדים שניזוקו בעקבות חיסונים.
עניין הניו אייג' הוא שולי לחלוטין במאמר הזה. העיקר הוא האופן שבו מנחם בן סומך אך ורק על שיקול הדעת שלו עצמו בטיפול שלו בבנו. ושיקול הדעת הזה מסתמך בין השאר על תצפיות הנוגעות להשפעה ההרסנית של תרופות אנטי פסיכוטיות על אנשים שונים שקרא או הכיר או פגש. למה זה פחות מכובד בעינייך מהורים שמוכנים להפקיד את כל שיקול הדעת בטיפול בילדם בידיו של מומחה? אם "קוקי" היה מתאשפז קרוב לודאי שהיה נכנס למעגל של תרופות ואישפוזים שלא היה נחלץ ממנו בחיים. ככה זה הרבה מאוד פעמים עם נערים שלוקים בסכיזופרניה. נכון לעכשיו הוא הרויח לפחות כמה שנים טובות של חיים ללא אישפוזים וללא תרופות, ואין לדעת מה יהיה בעתיד. נכון לעכשיו, מנחם בן קיבל את מלוא הצידוק לדרך הבלתי קונבנציונלית שנקט בה.
מדברים אחרים שכתבת כאן בעבר התרשמתי שאת דווקא תומכת בכך שהורים יפעילו את השיפוט שלהם בגידול ילדיהם ולא ילכו כעיוורים אחרי מומחים מסוגים שונים. מאוד הפליאה אותי הרשימה הזו.
וודאי שאינני תומכת בהליכה כעיוורים אחרי מומחים, לא בעלי דיפלומה "נורמטיבית", ולא אחר בעלי מומחיות מטעמם. אבל מרתיעים אותי יותר הורים או אנשים בכלל שהולכים צעד רחוק יותר מנהיה אחר אלו ומכתירים את עצמם כבעלי הידע המקצועי במקרים אקוטיים כאלו, רק משום שקראו איזה מאמר באינטרנט.
זה דבר אחר לגמרי שבן סירב למול את בנו כדת ישראל (ראיינתי אותו על זה בעבר) – מתוקף אמונתו או אי אמונתו יותר נכון בממסד הדתי ובציוויו. אין לי כל בעיה עם ההחלטה הזו שלו מאחר ולא הוכח שהיא מזיקה או מסכנת את חייוו של הילוד, ואף הצהרתי שהייתי נוהגת כך בעצמי אם הייתי נחשפת למספיק מידע (כן, באינטרנט, בין היתר) קודם לכן, אבל פה אין מדובר במישור של "סגנון חיים", רוחני ככל שיהיה. סכיזופרניה היא מחלה דרמטית וקשה, ויש לי לצערי ניסיון קרוב במגע עימה. כמו שנכתב כאן, בהיעדר טיפול מתאים חיי החולה פשוט נטרפים, תרתי משמע, וגם של משפחתו. אני רואה הרבה יהירות ורדידות בתפקיד שלקח לעצמו בן, במקרה הזה, אני כן חושבת שזה עסק למומחים שבכל זאת חקרו כמה שנים את השטח הזה, וכן, זה לא קל להיות במעגל התרופתי, ולפעמים באשפוז, אבל את יודעת מה, יש פה הרבה מאוד דמוניזציה לנושא הזה, משום שהתרופות האלה, במיוחד מהדור החדש, מחזירות צלם אנוש. הן מעניקות יכולת לתפקד ברמות מסוימות, ודווקא מפחיתות תלות באשפוזים וטיפולים פסיכולוגים סיזיפיים ללא תוצאות.
ואת זה אני אומרת דווקא בתור מי שנתקלה גם בצד הרע והמכוער של המערכת, שהפכה מישהי יקרה לי ל"זומבי" בגלל תרופות מהדור הישן. אבל את יודעת מה, אני כבר תקופה יודעת שאין רומנטיקה בנושאים האלה, וזה לא שאם משפחתה הייתה עוטפת אותה באהבה אינסופית ומכילה היא הייתה נרפאת מהמחלה האיומה הזו. זה גדול על אנשים רגילים שאין להם הכלים וזה מה שהרגיז אותי אצל בן.
לסיכום הדברים – התצפיות שבן ערך על השפעות תרופות אנטי פסיכוטיות אינן מספיקות לדעתי לקבוע קביעה כל כך דרמטית והרסנית על חיי בנו (וראי התגובות) שעשויה להיות הרת אסון להמשך חיוו. גם אני לא מאמינה שהחיים אחרי סכיזופרניה יכולים לחזור להיות "רגילים", כי זה כל הזמן אורב באפילה, האפשרות להתפרצות הבאה שתהיה קשה בהרבה. דווקא המגיבים כאן "מהמערכת" שכנעו אותי יותר. כמובן שחשוב שגם הטיפול הקונבציונלי יהיה מצויין ולאוו דווקא בחסדי קופות החולים ומערכת הבריאות שלא תמיד מעניקה את התרופות הטובות ביותר משיקולי תקציב, ולצערי עדיף להיות עשיר וחולה מאשר עני וחולה, אבל זה כבר דיון אחר לגמרי.
פה ושם כשעולה הנושא אני שמה לב כמה זעם יש כלפי הממסד הפסיכיאטרי, ומהיכרותי עם פן מסוים שלו (שקשור בעובדים יותר מאשר ב"לקוחות") אתם לא יודעים כמה ידע, כמה נסיון, כמה יכולת הכלה ודאגה ואכפתיות – בכמויות – צריכות להיות למי שעובד במקצוע הכל-כך לא מתגמל הזה. ויש אפשרות לשפר את חיי המטופלים, בהחלט. דבי, לפי מה את קובעת שאם "קוקי" היה מתאשפז הוא היה נכנס למעגל אינסופי של תרופות ואישפוזים? המטרה היא לרפא או לפחות לעזור לבנאדם לחזור לתפקד ולחזור לסביבתו הטבעית, אף פעם אין מיטות מיותרות ובתי חולים פסיכיאטריים רק נסגרים כל הזמן במדינה הזאת, וגם בלי קשר לכסף שאין, אף אחד לא רוצה להפוך את המטופל לכרוני.
ההערה על הסמים מאוד נכונה. יש אנשים שחטפו התקף פסיכוטי בעקבות תערובות סמים למיניהן, וזה בד"כ לא משהו חד פעמי.
גם אני ראיתי זומביות, וראיתי איך נותנים תרופות ממכרות עם תופעות לואי איומות בלי ליידע אפילו את החולה, הצעירה להכאיב, במה מלעיטים אותה, וראיתי אטימות וזילזול ופטרונות שלא זו בלבד שלא הועילה אלא אף גרמה נזק רב מאוד.
מנחם בן הוא אדם יהיר ודעתן וככזה מעורר אנטגוניזם, אבל דא עקא שהתנהגות קוראת תיגר ולא קונבנציונלית מגיעה הרבה פעמים מאנשים יהירים ודעתנים. זו לא סיבה בעיני לבטל את הנימוקים שעומדים מאחוריה. ואני חושבת שמי שטוען שאין שום סיבה לפקפק בתרופות פסיכיאטריות ובמהימנות של המחלקות הפסיכיאטריות טומן את הראש בחול, במקרה הטוב. אין לי שמץ מושג מה הייתי עושה במקומו, ואני מאוד מאוד מקווה שלעולם לא איאלץ לעמוד בפני החלטה כזו, אבל ברור לי שלא הייתי מכנה זאת עקידת ילד. אם כבר, הייתי שומרת את התואר הזה להתעקשות של מ.ב. שבנו ישמור על פרופיל 97.
האפשרות לא לחסן היום היא תוצאה של העובדה שהרוב המכריע של האוכלוסייה כן מחסן, ולכן סיכויי ההדבקה של תינוק קטנים. זה גם מה שמאפשר למערכת לא לחסן את מיעוט התינוקות שעשוי להיפגע מהחיסון בסיכוי גבוה. ככל שיותר אנשים לא יחסנו, כך הסיכון יגדל עבור כולם.
זה טיעון תקף ברמת המקרו, אבל בסך הכל אנחנו הורים של הילד שלנו, אחד או שלושה לא חשוב, והאם אדם יכול להתיחס לעצמו ובשרו כאילו הוא מספר סטטיסטי לטובת הכלל ? אני לא מצליחה להבין את הטיעון הזה בתור שיקול של הורה אם לחסן או לא. נכון שאנחנו נתבעים ל"קורבנות" כמו גיוס ילדים לצבא, אבל לפחות באופן תיאורטי זה נעשה אחרי שהם יוצאים מהקטינות, ומחליטים לעצמם או שבעצם החברה או המדינה לוקחת עליהם את הפיקוד והסמכות. כאשר ילד הוא תחת חסות הוריו כל מה שהם יכולים לעשות זה לפעול לטובתו שלו בלבד, בלי לחשוב על ילדים אחרים. כמובן משום שזה חיים ומוות, ובעניינים פחות קריטיים אפשר גם לאזן צרכים של חברה מול יחיד. אני לא אומרת את זה כפרובוקציה או שלילת הטיעון שלך, אני מנסה להסביר וגם לשאול מה הורה ממוצע שאינו רופא וגם לא ממונה מטעם משרד הבריאות על בריאות הצבור יכול להשיב לטיעון כזה ? (בהשאלה זה קצת דומה לברית מילה אצל חילונים, שנעשית למען מסורת השבט, אבל שוב הנזק לא כל כך גדול וגם אפשר בדוחק לאמר שההורה החילוני מוצא טעמים לטובת הקטין לבצע את הניתוח הזה גם אם אינו מאמין בהוראה הדתית נטו). בהשאווה מאד רחוקה כיון שזה נוגע לבעלי חיים ולא ילדים, ישנו הויכוח על העיקור האוניברסלי שנכפה היום על ידי האגודות למיניהם. הטיעון הוא שצריך לצמצם את מספר בעלי החיים בכלל, אבל אני יכולה רק לחשוב על הכלב או החתול שלי, ועל האושר שלו וזכותו הטבעית לרבייה או לשלמות, וגם לקחת אחריות רק על הגורים שנולדים אצלי, ולכן לא הבנתי את הטיעון שמופנה כלפי הפרט בשם הצרכים הכלליים ? הרי אם מדובר על החלטה חברתית מחייבת יוצא חוק שמחייב את הקורבן הזה מהפרט, לאחר שהמחוקקים דנו ודשו בנושא (כמובן זה תיאורטי בעיקר בכנסת שלנו, אבל נניח שהם מקיימים איזה שהוא דיון ושקלא וטריא בשמנו) אבל אם אין חוק, משמע המדינה או החברה לא השתכנעה שיש להנחית את העניין מלמעלה, אלא הותירה את שיקול הדעת לפרט, ומכאן שהפרט הוא בעל זכות ואף *חובה* (אזרחית והורית) להשתמש בשיקול הדעת שלו כפי הבנתו שלו, את צרכיו וטובתו של ילדו בלבד, ולא של החברה כולה. אני בהתלבטות עדיין, ולאחר שנכנעתי ללחצים לעשות ברית מילה נגד מצפוני אני כבר פחות נוחה לשמוע טיעונים לטובת החברה. יש חוק, וזה גבול החובה שלי לחברה למעט התנדבות, שזה לא משהו שאני יכולה להחליט עבור ילד קטין, אלא רק עבור עצמי.
א.
אוקיי, אם יש משהו שמעצבן אותי, זה כשכותבים על משהו שאני כתבתי, אבל יותר טוב ממני.
אין שום סיבה לתחושת הנחיתות הזו. אני מאוד אוהבת את הבלוג שלך.
נפגשנו באורנה ואלה נכון?
איך שקראתי את הטיעון "זה תקף ברמת המקרו", ידעתי שתהיה פה אפולוגטיקה או ארגומנט מהסוג המניפולטיבי, וצר לי לומר, לדעתי חטאת בזה, ויותר מזה באנוכיות אופנתית הרווחת כל כך בדת הזו של הניו אייג' (וכתב על זה מזמן טוב ממני גדי טאוב, הסכמתי איתו מאוד).
אין לך שום סולידריות עם ילדים של אחרים, ולא ממש אכפת לך אם הם ידבקו באחת ממחלות הילדות שחלקן מסכנות חיים, משום שאת "את הקורבן שלך הקרבת כשמלת את בנך", עשית מספיק למען החברה, ברמת המקרו כמובן, הקרבת את אמונותיך הנעלות לטובת הכלל, ואם לא יחייבו אותך בחוק, עד פה את מוכנה ללכת כדי לא להיות נתון סטטיסטי.
אם כולם היו בדיעה הזו, באמת לא היה פה עוני, כי כל העניים היו נכחדים, וגם חולים הזקוקים לתרומות דם או איברים (יש המאמינים שזה לא לפי הדת), והיינו חברה הומוגנית מאוד.
את כותבת: "כאשר ילד הוא תחת חסות הוריו כל מה שהם יכולים לעשות זה לפעול לטובתו שלו בלבד, בלי לחשוב על ילדים אחרים". את מרתיחה את דמי. הייתי רוצה שאנשים כמוך יחשבו גם על הילד שלי, בכביש, בגן השעשועים, במוסדות החינוך, משום שאם כולם יחשבו כמוך באמת נהיה סופית הג'ונגל הגיהנומי שבו כל אחד נוהג רק לפני הנוחיות שלו ומצפצף על הסיכון ש"איכות החיים שלו" גורמת לאחרים.
כן
🙂
ורציתי להגיד שנראית אז קצת מתנצלת על עצם הישיבה שם, אז הנה אני עושה לך נו נו נו: מגיע לך לשבת שם, בחיי.
נכון. אני עוד צריכה ללמוד לתת לעצמי רשות מלאה, לא רק בפועל, גם בנשמה.
להיכנס לתגובות הפוסטים שלך
הניו אייג', זה היה טיעון משפטי נטו (גם זו דת מסויימת) לגבי הצורה שבה מתנהלת חברה מבחינת האיזון בין צורכי הכלל לזכויות הפרט, וניתוח הוהפלדיאני פשוט של מונח ה"זכות" וה"חובה" וה"רשות" ומה משמעותם.
שתי מילים: דילמת האסירים.
:-))
עדיין לא ידוע מה מקור הסכיזופרניה, כך שאני חושב שהטענה כי לא ניתן לפתור בעיה סכיזופרנית ללא התערבות רפואית היא קביעה קצת חריפה.
חוץ מזה, זה עבד לו, לא?
הבעיה היא לא שהוא עשה זאת, אלא התחושה הניתנת כאילו זו הדרך הכי טובה.
זו לא הדרך הכי טובה, זו דרך. יש לה מחיר, כמו לטיפול פסיכיאטרי. הבעיה היא תמיד שאנו באים להחליט במקרה פרטי על סמך נתונים אודות המקרה הכללי, כאשר אנו לא באמת יודעים מה יקרה במקרה הפרטי.
יכול להיות שעבור הנער הזה זה היה הצעד הנכון, ייתכן שהוא היה משתגע מתרופות פסיכיאטריות, עד כמה שהסיכוי קלוש.
לעולם לא נדע.
זו באמת שאלה טובה – מי צריך להחליט. הלוואי והיתה לי תחילתה של תשובה
עדיין לא ידוע מה מקור הסכיזופרניה, כך שאני חושב שהטענה כי לא ניתן לפתור בעיה סכיזופרנית ללא התערבות רפואית היא קביעה קצת חריפה.
חוץ מזה, זה עבד לו, לא?
הבעיה היא לא שהוא עשה זאת, אלא התחושה הניתנת כאילו זו הדרך הכי טובה.
זו לא הדרך הכי טובה, זו דרך. יש לה מחיר, כמו לטיפול פסיכיאטרי. הבעיה היא תמיד שאנו באים להחליט במקרה פרטי על סמך נתונים אודות המקרה הכללי, כאשר אנו לא באמת יודעים מה יקרה במקרה הפרטי.
יכול להיות שעבור הנער הזה זה היה הצעד הנכון, ייתכן שהוא היה משתגע מתרופות פסיכיאטריות, עד כמה שהסיכוי קלוש.
לעולם לא נדע.
זו באמת שאלה טובה – מי צריך להחליט. הלוואי והיתה לי תחילתה של תשובה
כרגיל, אני מגיבה מאוחר, אבל מבחינתי לפחות עדיף מאוחר מאשר…
האמת היא שבעניין החיסונים אין לי דיעה. הלכתי עם העדר – מפוחדת אימים – לחסן את ילדיי, למרות שאני ממש לא שלמה עם הסוגייה אבל לא היו לי האנרגיות לערוך לימוד מדוקדק בעניין. מה שכן, בזמנו קראתי כתבה על חיסונים ואחד הרופאים שהיו סמי בעד סמי נגד טענו שעיקר הבעיה היא הגיל הרך של החיסון. זה גרם לי לאחר בחצי שנה את כל החיסונים – פתרון ביניים שיכולתי לחיות איתו.
אני בכלל בדיעה שאנחנו כלואים בין הרצון לחיות על פי האינסטינקטים שלנו ועל פי חוקי הטבע והביולוגיה שלנו לבין הרצון להנות ממותרות העולם המודרני (ובהם מערכת רפואה מפותחת, תחבורה חדשנית וכיו"ב).
הקונפליקט המתמיד הזה מוליד ויכוחים מהסוג הנ"ל, ואני לא תמיימרת אפילו לחוות דיעה לכאן או לכאן, היות וגם המלומדות בעיניי היא לא גורם מספק פה. נכנס פה מרכיב אישיותי של ההורים שגורם להם ללכת לכיוונים שונים המבוססים על אמונות שונות.
מבחינתי, איש באמונתו יחיה, קטונתי מלשפוט.
איזה כיף שחזרת, כבר חשבתי שנפרדנו 🙂
http://observer.guardian.co.uk/uk_news/story/0,6903,1379771,00.html
The families allege the vaccine was responsible for their children developing a range of conditions, including Crohn's disease, arthritis, epilepsy and encephalitis – an inflammation of the brain
למי שאין כוח לקרוא באנגלית וארוך זה ניצחון משפטי באנגליה על החיסון המשולש – ההורים שרוצים לתבוע יקבלו סיוע משפטי מן המדינה להגשת התביעות רק על הנזקים הבאים:
מחלת קרון, ארתריתיס, אפילפסיה ואנצפליטיס (דלקת מוח) ולא על אוטיזם דוקא.
הכתבה מציינת שביפן הכירו בתי משפט בנזקים האלה כנובעים מאותו חיסון, ולכן יש סיכוי שגם באנגליה יקבלו את הקביעה.
סתם במקרה ראיתי
תודה 🙂 נעים שאת שמחה.
בדיעבד לא היה אכפת גם לי לחכות חצי שנה, אם הייתי נתקלת באנשי מקצוע שהיו אומרים לי שזה קריטי, הגיל. לא מזמן עשינו את החיסון האחרון לגיל הפעוט, עד בית ספר. שמחה שזה מאחורינו.
מה שלא ברור לי שאם מכירים בנזקים הנ"ל למה לא מפסיקים מיידית את החיסונים האלה?
אני באמת אחרונת המומחים בנושא, פשוט זה עלה פה וצץ אצלי במקרה וחשבתי שיעניין את האמהות. ניראה לי שמדובר על החיסון שכבר בוטל במתכונת הישנה, אפילו בארץ. אם את זוכרת היתה תקופת ה"חיסון הפרטי" שאנשים העדיפו לקנות מחומש פרטי במקום לקבל את המשולש ממשרד הבריאות. אחכ" משרד הבריאות בעצמו החליף את החיסונים. הבעיות היו בעיקר עם המשולש הישן, והכוונה ב"ישן" ללפני שנתיים או משהו כזה. נידמה לי שאפילו פה מודים בחצי פה שזה היה חיסון בעייתי. אני רק לא יודעת אם פה מישהו תבע, ואם כן, מה קרה. לא התעמקתי בנושא, פשוט אני לא חיסנתי. יש נקודה משפטית נוספת עם החיסונים וזה המנהג הפסול של משרד הבריאות לחסן את הילודים מייד אחרי הלידה ועוד בטרם ראו את האם, בהפטיטיס , והרבה פעמים זה אפילו נגד בקשת ההורים. מתן טיפול כלשהו לילד ללא הסכמה והרשאה מפורשת מההורה היא תקיפה לפי החוק. משום מה אף אחד לא עשה משהו בעניין זה. או שאולי כן, ואני לא יודעת.
בברכה