באחד מימי השבוע, כשהגעתי לפדות את הפעוט מהגן הוא הביא מתנה מיוחדת: חוברת צביעה מושקעת שמוקדשת לגיבורה מסוג אחר: הפרה האדומה של עלית. שאלתי את הגננת מאיפה זה, והיא סיפרה שאנשים מקונצרן עלית היו בגן, גן פרטי, שמיועד לגילאי שנתיים עד ארבע, ערכו הפעלות ללקוחות הפוטנציאלים, וחילקו את החוברת בסוף.

את הסתייגותי הנמרצת מהכנסת תכנים פרסומיים במסווה של פעילות חינוכית לגן הגננת שמעה בהרחבה. אבל לאנשי עלית יש לי כמה שאלות ובעיקר תהיה ראשית: השתגעתם???!!

לכל הרוחות, הילד בן שנתיים! שנתיים ורבע, לעזאזל, הוא לא צרכן. הרעיון שמגיל כזה הוא אנוּס להפנים לוגואים, ושדרים המעודדים אותו לצרוך מוצר מסוים, מעורר חלחלה, מפחיד. אני יודעת שהצגתם את זה לגננות כפעילות יצירתית-חינוכית נטו, נו באמת, מתי עלית הפכה למפעל חינוכי? המטרה הראשית והבלעדית שלה, וזה בסדר גמור, היא רווח. אבל ילדים בגיל הרך הם תמימים, ואינם עושים את ההפרדה והסינון המתבקש, בין תוכן לפרסומת. השגה כזו של האינטרס של עלית, דרך גני הילדים, היא מניפולטיבית, אפילו מסוכנת. היום האח הגדול אינו השלטון, הוא התאגיד. והרי בפעם הבאה שנהיה בסופרמרקט והוא יבחין בפרה, הוא יזעק שהוא רוצה, ואתם יודעים מה, דווקא עכשיו, אני אמנע מרכישת מוצרי הלוגו הזה.  יש גבול.  

8 תגובות

  1. קשה לי לתאר כמה המלה "אונס" מתאימה לי למה שמשרדי הפרסום קוראים לו "עוד יום בעבודה".
    אונס למוח.

    ויש תחושה אדירה של חוסר אונים
    של השתלטות התאגידים והמקמבנים והעסקנים והחרטטנים למיניהם על כל סנטימטר פנוי, כל מאית דקת שידור, ואי אפשר לבחור שלא להסתכל, כי אם לא תסתכל, גם לא תראה את הטמבון של המכונית שמולך, ואם תסתכל כדי לראות את הטמבון, אז תספוג עוד איזה טיטול, עוד איזה יוגורט, עוד איזה ילדה בת 14 שמשחקת במשחקים של ילדים גדולים כדי שלמישהו יהיה יותר כסף לקנות בו עוד דברים.

    אם יש משהו שבגללו אני שונא (וזה לגמרי פעיל, לגמרי חי, לגמרי שונא) את המדינה שלנו (ואני מאוד מאוד אוהב אותה, מאוד מאוד מאוד, מבחירה מוחלטת אני פה) זה הפרסומת.
    וצדק מיכה שיטרית כשדיקלם את המחאה שלו על הפרסומות בדיסק "רדיו בלה בלה"

    ועכשיו, בדיוק כשחשבתי שאין יותר לאן ללכת בעניין הזה, ש 4000 פרסומות ליום בממוצע לאדם זה באמת הגבול, כתבת על אנשי עלית.

    אני חושב שאם יעזו לעשות זאת לילדים שלי (כשיהיו בעתיד שיבוא בעתיד) אני בהחלט אקטלג את זה בתור "אונס" ואנהג בהתאם (ולמרות שאני אדם שאלימות היא לא אמצעי בשבילו, אני לא יודע איך הייתי מגיב לעניין)

    ריקי את ומלחמתך בעולם (הורים שבונים את האגו ההורי על חשבונך, וחברות שבונות את חשבון הבנק על הילדים) ראויים להערכה.
    וחוץ מזה שאני נהנה לקרוא אותך.

    לילה טוב

  2. אין גבול לציניות. הרי זה אידיאלי מבחינת עלית לשבות לקוחות פוטנציאליים כבר בגיל כל-כך צעיר, כשהם עוד לא יודעים את ההבדל בין מידע לבין פרסומת. ילד שכבר בגיל שנתיים יתרגל לשוקולד של הפרה מן הסתם יצרוך אותו גם כשיגדל.
    ומזעזע לא פחות שהגן נתן לאירוע כזה להתקיים. לדעתי ההורים שם צריכים להקים קול צעקה (או לקרוא את No Logo של נעמי קליין, ואז להבין בדיוק למה הם צריכים לצעוק).

  3. אסף, בילדותי אכלתי המון שוקולד פרה, אז כמעט ולא היה שום שוקולד אחר.
    והנה, 20 שנה מאוחר יותר אני בכלל לא אוהבת שוקולד פרה, אני מעדיפה שוקולד מריר משובח מתוצרת בלגית.

    תתפלא, אבל למרות הפרסומות אנשים מצליחים לפתח טעם אישי, ולא כל מי שאכל פרה בגיל שנתיים גם יאכל פרה בגיל 30.

    לדעתי עיקר הבעיה היא של בן ה30 שלוקח את אותו בן שנתיים לסופר וצריך להתמודד עם דרישות לשוקולד פרה ומעדן קרלו. מצד שני, אף אחד לא הבטיח שלהיות הורים זה קל…

  4. אז זהו שזה לא ממש מדויק לצערי הרב מאוד. ועוד יותר נורא זה שהבעיה הזו ידועה עלית לא המציאו את זה, מקדונלדס התערבו בתוכנית הלימוד בארצות הברית (אינני בטוחה לגבי הפרטים) אבל חבל שכל הילדים לא כמוך. בענין של טעם אישי זה תלוי, אני למשל הושפעתי מפרסומת שראיתי בניו יורק בילדותי ומאז קונה מותג מסויים של משחת שיניים פתטי תאמרי,וזה מה זה נכון אבל זו עובדה

  5. הן קיבלו משהו, זה ברור. לא פלא שפתחתי שם את המקרר וראיתי הרבה מוצרים של עלית והפרה האדומה. הבהרתי את הסתיגותי הנחרצת וקיבלתי הבטחה שזה לא יחזור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *