רשימת המעצבנים" של מדור התרבות של נענע לחג, מדהימה אותי בתעוזה שלה. מעניין למה קוראים לזה מדור תרבות, כי במקום כתבה עיתונאית, שפכו שם רשימת גידופים, לא חינניים מספיק, רשלנים, רדודים, ובעיקר מאוד מעצבנים, בחוצפה להתיימר להציג את מחדלי התרבות הישראלית שמייצגים רשימת האנשים האלה, לא הובא נימוק אחד אינטיליגנטי, ראוי או לא קטנוני. הובאה שם הרבה שינאה, צרות עין, והשקפת עולם של טוקבקיסט מצוי. והובאו שם דימויים בהמיים (צביקה הדר), גזעניים (קוסאשווילי) ושוביניסטים (עדי אשכנזי).
את סמל הרשלנות, הזחיחות והיהירות אפשר למצוא בנימוק של אחי רז לעדי אשכנזי: "תשתמשו קצת במוח שלכם. קלסו והעליבו עצמאית. זה הכי כיף" . זו עיתונות: במקום להתאמץ, להסביר, הזמן את עדר המגיבים להשתמש באותם דחפים אגרסיבים ושונאים, ולנפק תוצאה דומה באיכותה לכל הטקסט המחפיר הזה.
נ.ב
את מה שרענן שקד כבר שכח, וגו'
לא סתם הם קראו לאייטם שלהם "מיצג השטנה", אבל נראה לי שמדובר כאן ברעה מכל – ק נ א ה.
נדמה לי שאחי רז כתב בבלוג שלו נגד הקונספט של כתבות א"ב, והכתבה הזו לא שונה בהרבה בעיקרון. כבר עשינו כאלה במקומונים ב-94': אין מה לכתוב, צריך לעשות ספיישל, זורקים על כל הכותבים משימות, מרכיבים ויוצאים לחופשת החג. יותר משזה מזעזע, ויסלח לי איתי נאור ואולי גם יהיה מוכן להגיב, זה מרושל מעצם טיבו.
אבל כשבאים לתקוף, להשמיץ, להכחיד את קיומה התרבותי של פרסונה זה חמור שבעתיים. בעצם, זה לא רק קיום תרבותי. הדימוי הקופי של אורנה בנאי ממש מיסוגיניסטי.
אין שם שום אתיקה עיתונאית, סטנדרטים מקצועיים, וזה נראה כמו חלופת מיילים בין כמה חברים, וכך זה היה צריך להישאר באמת. אף אחד מהכותבים לא עושה את עבודתו. גם משטמה, או שטנה, צריכה גב של צידוקים.
דווקא כתבו שם כמה דברים די נכונים. לא הכל, אבל אולי את מתרעמת כי את לא מסכימה?
לאחי רז יש בלוג? מה הלינק?
אלו בסך הכל כמה חבר'ה שחושבים את עצמם למצחיקים ומאגניבים, בעוד שהם לא. ביקורת התרבות היא דבר חשוב מאוד, ובעיקר כשהיא יוצאת נגד הממסד ומה שמייצג אותו – על הדמויות המובילות-תרבותית ועוד.
"נענע" מנסה להיות הילד הרע של העיתונות המקוונת, ליצור תכנים מקוריים ונושכים, כאלה שלא דופקים חשבון. לצערי, עד היום לא ראיתי כתבה אחת מוצלחת שבאמת הבטיחה וקיימה. אפילו תכנים ראויים, כמו ראיון עם אחת ההוגות הפמינסטיות הגדולות (ג'ודית באטלר) התמקד במיצי הכוּס של אותה אחת (סליחה על הבוטות, זו לשון הכתבה).
בסופו של דבר, הוא מאוכלס באנשים שרחוקים מהמילה "עיתונאי" שנות אור, שאינם יודעים מהי עיתונות (ולמרבה הצער, גם לא יודעים מהי כתיבה נאותה ורהוטה). הכתבה הנוכחית היא דוגמה לתוכן שבכל עיתון (מקוון או לא) שמכבד את עצמו היה נגנז ומושלך אל הזבל. בנענע הוא מתפרסם ומתנוסס כפרוייקט לחג.
מיצג של שטנה, שנאה וצרות עין, שלא מבסס את הגיגיו על עובדות אלא כעס פנימי וגועלי. זה נראה כאילו הכותבים שם הם לא יותר מאשר חבורת חנונים שמשחקים אותה בריונים דיגיטליים. ועל זה נאמר – תנוחו.
ואנגלמן, אני לא כל כך מבינה למה אתה תופס את הטיעונים שלי כהגנה על אותם אנשים שאליהם התייחסו הכותבים. זה לא הנושא בכלל. אין שם עם מה לא להסכים, הביקורת היא על עיתונות רשת רשלנית, רדודה ונמוכה.
יש מי שזוכר את רשימת המעצבנים של מוסף הארץ, ומבין כמה שנות אור רחוקה העבודה של נענע, כמה אלימה, לא חיננית ולא מגובה בשום טיעון בעל ערך.
כבר כתבתי כאן על מה אני חושב על העבודה העיתונאית של אנשי נענע, לא רק במדור התרבות המא-גניב אלא גם במדור "חיים ברשת" שתקוע עמוק בתחת של עצמו (כלומר: של כותביו הבלוגרים שבטוחים שכל פיפס שקורה בישראבלוג זה headline news, כמו למשל שאיזה בלוגר אלמוני "קורא לח"כ דני יתום לחזור ולכתוב בבלוג שלו". וואו, איזה חדשות! תנו לי כותרת ראשית מזה! הם נתנו.)
עושה רושם שלנענע אין מודעות עצמי. הנסיון שלהם להיות האח הצעיר והרע של וואלה לא מצליח והם מקסימום מצליחים להיות האח הטעון טיפוח שלו.
טוב, הבנו את זה כבר מאז האייטיז. להיות חייזר, זה משהו מגניב קול כזה, יעני, אחד שרואה את המציאות מבחוץ, ולכן יש לו עליה השגות מקוריות שאנחנו לא חשבנו עליהן. וגם פוסט, להזכיר לנו שאנחנו בפוסט מודרניזם פוסט הכל, הכל הולך. אבל מאז אפילו אי.טי. כבר הלך לישון, וחלליות נאס"א מגששות לשוא אחרי כל מיני טיפות מים במאדים, התאומים נפלו וכל הפוסטיות הזאת נגמרה ולא מעניינת את אף אחד. החכמה להמציא שמות מתחכמים באינטרנט היא גם להעמיד מישהו בשר ודם מאחוריהם. לחייזר הפוסט איילי אין שום חידוש שום תחכום ואנחנו לא יכולים אפילו לפי השם הזה לדעת אם יש לו זין או כוס.
(החייזר הפוסט איילי מתוסכל מזה שלא כתבו עליו טור שטנה, בבחינת "אם לא כותבים עליך טור שטנה בנענע, אתה לא קיים" . אז הוא עושה את זה לעצמו)
אם אין ביכולתנו, ואין ביכולתנו, להיות מצחיקים או חכמים, לפחות נעצבן אנשים.
החלק העצוב הוא שיש ברשימת הביקורת גם תוכן מסוים, ולא מעט נקודות לעניין – אבל הם צפות בים של רוע והתחכמויות שווא.
מצד אחד אלה שהשעמום וחטטי השקד הם לחמי חוקם. מצד שני אלה שהיו באייטיז, שכבר ראו הכל, שמעו הכל, וכעת הם עסוקים בלהעלות גירה למגירה.
תודה לאל.
רק חבל שאין בה בדל נימוק ללמה הכתבה העלובה שפרסמתם ראויה. או שאתם מדור רק לאלה שלא היו באייטיז?
היה דווקא די מצחיק. אמנם לא כמו "לובה" מ"ארץ נהדרת", אבל בהחלט בסטנדרטים.
"מצד אחד חובבי השעמום, ומצד שני זקנים".
ואוו.
ועכשיו, קח את חבריך (שלמרבה הצער אינם מעלים גירה למגירה) ולכו תכתבו לנו סצינה של "מסע בין כוכבים" כשבמקום הדמויות הרגילות – שבצו פוליטיקאים. בהנחה שעוד לא עשיתם את זה.
כבוד.
מדובר באחד הפרויקטים היפים ביותר לחג. מצחיק, חכם, עמוק, אמיץ, בוטה, גס רוח ואמיתי לגמרי, כמו כל המדינה המחורטטת הזאת.
מה אתם, חבורה של חסידות עם קטרקט? תתעוררו!
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2897516,00.html
הלוואי שכל האינטרנט – לא, כל העולם – היה נראה ככה
הוא לא כתוב מספיק טוב (יום אחד אריאנה מלמד עוד תלמד תכתוב ברמה של אחי רז, אולי…פחחח)? הוא משמיץ מישהו לחינם? או שהעיקר להביא כאילו קונטרה?
את כתבות סיכום השנה שלהם.
תמיד "נענע!תרבות" (או איך שקוראים להם) מופיעים בין החידושים המרתקים של השנה. וגם שניים שלושה מהכותבים.
חייבים לאהוב אותם. איך אפשר לכעוס על ילדים כאלה מצחיקים?
(אה, ואיתי נאור הוא כתב המוזיקה הכי טוב בארץ. חמודים או לא? ;-))
שלכתוב הודעות בכינויים בדויים ולחשוב שלא מזהים אותם זו חוכמה מאוד קטנה.