יש דבר מה בהיר וחד, שאותו את יודעת. הוא נמצא שם למרות שאת מתעלמת ממנו, או שוכחת אותו 23 שעות ביממה מלבד שעת החלום לפנות בוקר שמבהירה לך היטב.
הדבר צף מידי פעם במצבים סמליים (לא מאמינה במיסטיקה, לא לזה אני חותרת), באבחת מחשבה עורפת לב, אבל מיד נעלם, כי זה יותר מידי.
והנה, ערב אחד, הדבר דופק לך בדלת, אומר שלום בשקט, מתיישב בסלון ולא מוכן לזוז. לא עושה דרמות, לא צועק והשכנים אינם יודעים. אבל הוא שם. בהיר, חריף, סופי.
ואז כל מיני דברים שנראו מנותקים הופכים לסליל אחד מרושע של רצף הגיוני. והרבה עובדות קטנות מתפרקות לך בדם ומרעילות אותך כמו ידיעה שקיבלת בדואר על כך שאמך מתה ולא מצאו אותך בשביל לספר לך.
נדמה לי שכשזה פורסם לא היתה אפשרות להגיב, ולא יכולתי לכתוב כמה הזדהיתי. אין מה לדבר, יש לך כישרון מיוחד לנסח את רגעי השפל האלה.
ועל הנשימה של הילד, אני מקווה שיש לו רופא/ת ילדים טוב/ה. ואם זו אסתמה, תרשמי שם של תרופת פלא: סינגולייר. מחוללת פלאים, והיום כבר נותנים אותה מגיל צעיר, לא כמו הילדה שלי שחיכתה לה שנים.
אנחנו הולכים עכשיו לקבל סוף סוף מרשם לסינגולייר. האם הפסקתם לגמרי עם הבודיקורט כשנתתם את זה?
עשית לי את הערב.
לא לגמרי, מדי פעם יש התקפים שמחייבים משאפים (מרחיבי סימפונות וסטרואידים), אבל התדירות שלהם פחתה פלאים ובד בבד עלתה איכות החיים מהרבה מאוד בחינות. זו תרופה מעולה. בהצלחה.
במשך כמה זמן ניתן להשתמש בסינגולייר כטיפול מונע ?