לפני מספר שבועות, יצא לי לחצות את הכביש ברגל באור אדום. שעת בוקר מאוחרת, מול קניון גדול בצפון תל אביב, עברתי אחרי שבדקתי כאזרחית אחראית פחות או יותר, שאין מכוניות בטווח כמה ק"מ, אבל אוּפס, זה לא עזר לי.
שוטרת תנועה שהתחבאה מאחורי מעקה בטון קפצה מולי, ורשמה לי דו"ח, 100 שקלים. השוטרת הקשיבה בפנים חתומות לתירוצים העלובים שלי, לכך שהיה לי בוקר מחורבן ומתיש, ואפילו העירה בלגלוג תוך כדי מילוי הפרטים מתעודת הזהות שלי "אז אם לא היו מכוניות, מותר לעבור על החוק ולעבור באדום?".
הרצינות התהומית הזו למילוי החוק, מעיד על נאמנות גבוהה של השוטרת לתפקידה, כשומרת הציבור ממפירת חוק מסוכנת כמוני, אבל הקנס, הו הקנס, זה סיפור אחר. הוא מעיד על שימוש המשטרה בסעיפי חוק כדי לגבות כמה עשרות שקלים מאזרחים הולכי רגל, רצוי בקרבת קניונים, כדי להעשיר את קופתה העניה.
האם הם אומרים שם לעצמם במשטרה, נו מה יש, מיסים הם משלמים, למה שלא ישלמו גם לנו, משרתי ציבור, כמה גרושים אם הם עושים פדיחה קטנה?
אז ככה, משטרה מתוחכמת שלנו. הייתי בולעת בלי מאמץ את הדרך המקולקלת שלכם לגבות מס על הפשע הנוראי שלי, אם בכל פעם שהייתי מחייגת 100, מסיבות פרוזאיות תודה לאל, הייתם טורחים גם לענות, פשוט לענות, ולא להותיר אותי תוהה וחרדה ממה היה קורה אם הייתי על פי תהום וזקוקה למענה הזה שיציל את חיי. נסו בשביל הצמרמורת לחייג פעם את המספר הזה, תספרו אחרי כמה חיוגים עונים לכם, אם בכלל.
הייתי מצייתת לחוק המשמעותי הזה בשתיקה אם הייתם מתייחסים ברצינות לתלונות החברה שלי על איומים מצד מטריד אובססיבי, ולא סוגרים את התיק באותו תירוץ מסמר שיער "אין עניין לציבור". אם הייתה לאזרחים כאן תחושה של הגנה מצד השומרים שהופקדו על כך, כשביתם נפרץ, הרכב שלהם נגנב, כשדוקרים אותם בכבישים. הגנה מפני הרוע, העוול האלים וההורג שמשתולל כאן, ברחוב, בבתי הספר, בבית פנימה, בין הורים מתעללים לילדיהם ונשותיהם, בין צודקים וכוחנים לחלשים שאינם יכולים להגן על עצמם.
אם היה כאן פחות חוסר אונים, הפקרה ותחושה שאין מי שמגן, שעושה את תפקידו, כי ככה זה, "המצב הבטחוני", שממשיך לספק עילה להשאיר אותנו מאוד לא בטוחים, מופרטים מהגנת אלו שהופקדו על כך, אולי הייתי מרגישה פחות כעס וניכור כלפי הקנס הקטן הזה, שמזכיר כמו עקיצה צורבת איפה אנחנו חיים באמת. ואתמול קיבלתי מכתב ממשטרת ישראל. בקשתי לבטל את הקנס מהמניעים שפירטתי כאן נדחתה. הנימוק: "מדובר בעבירה חמורה".
הראשונה-כספי הקנסות המוטלים על הולכי רגל ונהגים לא נכנסים לקופת המשטרה, כי אם לקופת משרד המשפטים, שזו עוולה, לדעתי האישית.
השניה-אין קשר בין מצוקת כוח האדם במשטרה(שקיימת גם קיימת. גיסתי-לעתיד-לשעבר שוטרת בירושלים, הבחורה טוחנת ימים כלילות במשמרות ארוכות, שלא לדבר על סופי שבוע וחגים) לבין זה שלך לא מתאים לשלם קנס על חציית מעבר חציה באור אדום, כי יש לך תלונות על תפקוד המשטרה. אלה שתי שיחות נפרדות, ואין ליצור הקבלה בינהם, גם לא רעיונית, כי אז לשני העניינים שהבאת בפוסט שלך לא ימצא פתרון. יש סלוגן שאומר "בכביש היה חכם ולא צודק", אני חושבת שבכל תחום בחיים שלנו, האמרה הזו עובדת יופי, בטח כשמדובר בנורמות התנהגותיות בכבישים ובדרכים שלנו. נכון, צריך לטפל במיידי במשטרה ובבעיות שלה, וגם צריך לטפל בנורמות האלה, שאנשים נוטלים לעצמם זכות להפר חוקים, גם אם קלים סובייקטיבית למפר אותם, ולבקש שיבטלו לך דוח, כשברור לכל הנוגעים בדבר שאת בהחלט עברת על החוק, לא משנה מה דעתך עליו, זה גם סוג של זלזול במערכת החוק, לדעתי כמובן.
במקרה הזה – תמיד כדאי גם לדעת שפה שלישית ולהתחיל לדבר בשטף. (אם יש דרכון זר בנמצא זה גם עוזר.)
זה עבד בכל פעם שניסיתי. 🙂
אין קשר בין משטרת התנועה, המחלקת דו"חות בענייני תנועה, ובין היחידות המטפלות בפריצה, גניבה והטרדות.
במסגרת עבודה מסויימת, התלוויתי במשך כמה שבועות לניידות משטרה מכל הסוגים. באחת הפעמים הראשונות, אחרי לילה שלם בניידת סיור, אמרתי לשוטר שהתלוויתי אליו שאני חושבת שאם זה היה אפשרי, כדאי היה שכל אזרח יבלה משמרת בניידת משטרה ויראה איך זה פועל. כמות ההתראות, האירועים והכמעט-אירועים שקורים במשמרת אחת היא בלתי נתפסת לאדם מבחוץ, שניזון מחדשות בכלי התקשורת. עד היום, עם כל מהדורת חדשות, אני מזכירה לעצמי שזה אפילו לא החלק המאה ממה שבאמת קורה כל יום, כל הזמן. התחושה שלנו, שלוקח למשטרה הרבה זמן להגיע, מקבלת פרופורציות כשרואים עם כמה אירועים שלא שומעים עליהם בחדשות הם מתעסקים.
אז נכון שיש את השוטרים ש"נעלמים קצת" במהלך משמרת, ויש מציקים, ויש גסי רוח. יש בהחלט בעיות, והרבה. בכל זאת, לא יודעת מה איתך, אבל אני לא הייתי מסוגלת לעשות את העבודה שלהם, יום אחר יום, משמרת אחר משמרת.
לגבי משטרת התנועה, תתפלאי עד כמה הם מסורים לעבודתם. הם אמורים לאכוף את חוקי התנועה, זו העבודה שלהם. כשאת משווה מעבר באור אדום לשוד, את מקטינה את העבירה וגם מפספסת את הנקודה. בספר העבירות שלהם, מעבר באור אדום הוא עבירה בעלת חשיבות בהחלט. שוד שייך לספר אחר.
וזה לא שאין מניאקים שבחרו בעבודה הזאת כי הם נהנים מתחושת הכוח, וזה לא שלא שמעתי פה ושם שמצפים משוטרים שאינם במשטרת התנועה לחזור ממשמרת עם כמה דוחות תנועה, ככה, בשביל הספורט. אבל בסה"כ, מדובר באנשים שעושים עבודה חשובה ולא פשוטה, וכשאני חושבת על הפידבקים שהם מקבלים מהציבור לפעמים, לא תמיד ברור לי למה הם ממשיכים לעשות אותה.
אמנם יש מן הצדק בטיעונים שהבאתן, ונכון שערבוב העוולות והחולשות במשטרה הוא קצת חלש ערכית, ובכל זאת, אני עדיין מרגישה שעדיף היה להוציאת את עבודת השוטרת החרוצה על מקרים אחרים.
http://images.maariv.co.il/cache/NP_15.html
תודה שהגבתן
כנראה שמעולם לא הייתן בשיעור סוציולוגיה. כי שם נאמר שהנורמות החברתיות תמיד עולות על החוקתיות.
תסלחו לי מאוד אבל השוטרת הזאת כשהיא דופקת רפורטים מטופשים על מעבר חציה לא נמצאת במקום אחר, ובעיניי ההתנהגות הזאת של להתחבא מאחורי מעקה בטון היא פחדנית ולא ראוייה למשטרה. כמו שלא ראוי שמדינה תעשה כספה מהימורים חוקיים כביכול (רק דוגמה לא שייכת ומקבילה בעיניי). השיא שלי היה כששוטר דפק לי רפורט על שעברתי באדום תוך התחבאות מאחורי רכב שחנה על אי תנועה, פרטי, וכששאלתי אותו למה הוא מתחבא מאחורי מכוניות פרטיות שחונות במקום אסור אז הוא ענה לי, "מה אני אעשה, הוא חונה פה". אדוני, זה תפקידך פעם אחרונה שבדקתי, להזיז אותו.
ואגב, כולנו עבריינים, אין אחד שלא עובר על המהירות המותרת מדי פעם, אין אחד שלא מצפצף בשטח עירוני (עבירה על החוק), הנורמות החברתיות תמיד מנצחות אתהחוקתיות והחוק נאלץ להתיישר או שהוא הופך חלק גדול מאוד מהאזרחים לעבריינים.