כנרת, רענן, עידו
כנרת רוזנבלום, הפריסאית הרשמית, כותבת לאמהות אובדות דו"ח ביצוע על היממה הפריסאית הדחוסה שלה. כרגיל היא מעניינת ומרובת חשבונות נפש. רענן שקד כתב בשבעה ימים טור בן שלושה עמודים על התפרצות התינוק לחייהם. חבל שאין קישור, טונות של רגש חוצב הטור הזה, אינטימיות במנות זהירות, והומור משונן במיוחד. משובח. עידו הרטוגזון, השכן מרשימות, […]
גאה להציג: אמהות אובדות
אני גאה להציג את הפיתוח החדש של הבלוג הזה שנכתב כאן מאז 2003, "אמהות אובדות", אתר המביא את קולן של האמהות שמצאתי אותן שותפות לתמונת החיים שלי, ומשקפות את הג'ינגול הלא נגמר שלנו. רבות מהן כותבות גם ברשימות. גם אבות כמובן מוזמנים, וסיפורים שלהם כבר הופיעו באתר. עוד באתר: מנוע חיפוש משרות מותאם במיוחד למשרות המוגדרות מתאימות […]
אפילוג (נעדר)
לפנות ערב הביא לי הדוור מעטפה. הוא ביקש שאחתום בספרו, השם המלא שלי היה כתוב שם. זה המוכחש, המוחבא, מתעודת הזהות. הנחתי אותה על השולחן, התבוננתי בה. לא היה כתוב דבר מצד השולח. הילדה הסתקרנה ושאלה מה יש בה. עניתי שאמא לא יודעת. אולי יש שם פיל? אולי נחש? אולי שועל גדול? אבל היא […]
נעדר – סיפור בהמשכים , התשיעי; השיחה האחרונה לפני
ראשון הנטישה האכזרית ביותר היא נטישה שמתחוללת בתוך הזוגיות, כפעולה של קבע, כחלק מדפוס. נשאר איתי אבל לא נמצא לעולם. נוכחותו החמקמקה איתה התחתנתי והתרגלתי לחיות, מעירה בי שוב ושוב זעם מסמא, מכאיבה לי כמו הכשה מתמדת, היעדרותו היא ממארת בחיי, הגם שהוא שב בכל ערב מעבודתו, מניח את תיקו החום באנחה על הכיסא המרוט […]
רוני ואני מחלקות את הספרים הישנים שלנו. תבואו
כן, כן, אני כמעט לא כותבת, המרוץ תובע ממני יותר מידי, אבל בקרוב, כי אני מבעבעת לאיטי. ולפני הכל, חדשות מרעישות: בקרוב יעלה לרשת אתר חדש שהוא "ספין אוף", או הרחבה של הבלוג הזה. עד כאן. ביום ראשון הקרוב, רוני גלבפיש ואני נפקוד את יריד שבוע הספר בכיכר רבין, על טפינו הנרגשים, ונפתח בחלוקת […]
אמהות ובנות, בעניין הגוף
"אמהות בוחנות את ילדיהן בזכוכית מגדלת, ונדמה לי, שהבנות "זוכות" לתאורה אכזרית במיוחד", כתבה אורית יוגב, פסיכולוגית מוערכת שעוסקת בקשר שבין השמנה חריגה לפסיכולוגיה, (ולקוחה שלי בימים אלו בשביל הגילוי הנאות). למקרא המשפט החותך הזה עמדו בעיני רוחי מסדר הנשים שקיבלו את מסכת "התיקונים" מאמהותיהן, חברות ונשים שהכרתי במהלך השנים. סליחה שאני חולקת על סמכות, […]
אז מה בעצם את עושה?
בינואר האחרון, אחרי שהסתיימה ההרפתקה הכושלת שלי עם NRG, החלטתי שהגיע הזמן לבדוק איך זה לא לקבל משכורת קבועה, בטחון ותנאים, אלא להמציא אותם בכוחות עצמי. לכאורה צעד מטורף בתקופה הזו, ועם הרגלי הבזבזנות שלי וסלידתי מתשובות שליליות; את חלקו השני של המשפט לא המשכתי בכוונה, אני עוד במסע ההוכחה. לעצמי, למשפחה, למכרים […]
עושר ושפחת המעמד הבינוני
אנחנו חיים בהרצליה באזור הטרוגני מבחינה סוציואקונומית. יש פה משפחות שטובלות בכסף בבתים פרטיים רחבי ידיים, בריכות, מפלסים וגינות נאות, ויש אנשים כמונו, כמו שהספיקו להבין קוראיי הנאמנים, אני שפחה נאמנה של המעמד הבינוני הנשחק, הנדחק, הנסדק (יש לי טרמינל בראש עכשיו). בסיטואציות כאלו החיכוך המיידי הוא דרך מוסדות החינוך, בתי הספר, כמובן. הילדים מזמינים […]
סקרלט ג'והנסון מהרצליה פיתוח
סקרלט ג'והנסון מהרצליה פיתוח מנדנדת את זבת החוטם הפרטית שלה בפארק פריזלנד שמגלשותיו פלסטיק אדום בוהק בסופן חבטה ועורה הבלונדי מסנן אותן ואותי. you know better than that היא מפליאה חרישית רכּוּת במנוזלת שלה והביוגרפיה שלי קדה אפיים ארצה. הייתי רוצה שתחתום לי על קרוסלה שתחטוף אותי לפלנטה שלה שם יחנכוני הליכה על מדרכות לוהטות בלי […]
מגבת
חלוק המגבת האדום השייך לאימו המתה של בעלי שוכב בארוני, ללא טענות. לעולם איני מספיגה בו