כמה קצרים: מעיין הירשביין, הפיטורים, שיחה
נערה דקיקה עם שיער כהה וארוך מאוד מתיישבת ליד פסנתר לבן בדירה שכורה טיפוסית בתל אביב, יש לה נקודת חן על לחי שמאל. זו מעיין הירשביין עוד רגע היא תפיק עוצמה גדולה מהקלידים האלו, הקול המתריס והחם, והמילים הישירות שהיא כותבת על מערכות היחסים שלה עם נשים. בשיר הזה "אנ'לא צריכה", היא מגיעה לשיא, עם […]
מנהלת קהילות לנצח
עברו כבר כמה שנים מאז עזבתי את תפקידי כמנהלת הקהילות של ynet, ולאחרונה שבתי לחשוב על הימים הם, כנראה בגלל העבודה החדשה שלי. אלו היו שמונה שנים סוערות למדי, ברוב הזמן, אמוציונאליות ורבות דילמות ו – טוב, אי אפשר להימנע, אינטרקציות מסוגים שונים. לא רק וירטואלים. (מה זו בכלל המילה הזו היום). אם יש לי […]
הביקור
כשיצאנו מפרדס חנה, אל הכביש הלוט בחושך סמיך סמיך, אמר הבן שלי "כשאני חושב על הנפש, אני מדמיין משהו כזה, עם צורה של ענן, שיוצאים ממנו חוטים דקים דקים לבנים וצהובים, מסורבלים, אבל יותר רזה מענן". הילדה כבר שקעה אל תוך שינה עמוקה ועבה. בחלל המכונית היו פסים דקים דקים של הדבר החמקמק, המסתורי, שאין […]
החיים אוסרים עלי לכתוב בלוג
עברנו דירה. למתמידים מביניכם שזוכרים שרק לפני שנתיים עברנו להרצליה, ובכן, רומן הפרברים הזה לא עלה יפה, ולפיכך אחת השכונות הצפוניות של תל אביב קלטה אותנו לחיקה הרגוע למראית עין. היעדרותי מהבלוג והאטה מסוימת של "אמהות אובדות" אינה מקרית. החודשיים האחרונים הם ויה דולורוזה בדרך לחלום הכל-ישראלי החדש: עיסוק קדחתני בענייני נדל"ן, בעלי דירות, פרוצדורות, […]
החלל שהוא בית
צריך אומץ להתעמת עם הדף, עם העמוד הפתוח שעל המסך. לבוא, לתת דין וחשבון, סליחה! לאן נעלמת, מה עשית כל הימים, שבהם לא ביקרת אצלי, באילו מסכים הסתובבת. הדף לבן עכור ומגורען, מזכיר לי את הדגים שאני מגדלת בבטן, אין להם קול, אבל הם עושים תנועות עם הפה. מבקשים לומר, ואני מאכילה אותם פרורי לחם. […]
נערת הרוק משתחררת
הקשבתי היום ל"טל השילוני מארחת", באולפן התארחה נילי לנדסמן, שהוציאה לא מזמן את "בטוב וברע", ספרה השלישי. טל שוחחה איתה הרבה על תקופת שנות התשעים, קריירת עיתונאית המוזיקה שהייתה לה אז, האנשים שהכירה, הפרספקטיבה שיש לה היום. בין היתר אמרה לנדסמן כי התרחש אצלה נתק ממוזיקה לכמה שנים, ולאחרונה היא חוזרת לזה. היא סיפרה למשל […]
תגידי, את עדיין כותבת בלוג?
המשפט הזה עלה לי בשיחה חפוזה עם עצמי היום בבוקר. חשבתי על זה שלא כתבתי בו די הרבה זמן, מלבד הודעות וקישורים, ותהיתי ביני לבין עצמי, מה קרה בעצם ואיך אפשר להחזיר את הבלוגריות לחיי. נכון שאני כותבת באמהות אובדות, טורים ודעות, אבל זה לא אותו דבר, אין בהם את הכתיבה בתדר הבלוגרי, שיכולה להתפזר, […]
הבלתי אפשרי, כתיבה ואימהות
האם זה אפשרי בכלל להיות אמא לילדים קטנים ולעסוק בכתיבה כמוקד עיקרי של הזהות המקצועית והאישית שלך, ובאופן עקבי? השאלה הזו היא מרכז החיים שלי עכשיו. אני כותבת, יש ימים שיש לקרוא לזה כתיבה, אבל יש ימים רבים שזה לרצות לכתוב, לנסות לכתוב, ולראות איך החיים והיומיום התובעני פשוט מושכים מתחת לרגליי את הסיכוי לגמור את הספר […]
לטלפן
בעשר בבוקר כבר לא נשאר למי לטלפן. בשבע הוא הלך לעבודה ואני קמתי מהר, הוצאתי את המכשיר מהמחבוא במגירה וחיברתי אותו. התקשרתי ליעל, והיא ענתה ישנונית כזו, "מה השעה?", "תשע בערך", אני אומרת לה וחותכת מהר למה שיש לי להגיד, "את לא יודעת מה קרה לי אתמול". הכנתי את זה עוד קודם. אני משתדלת להיות […]
הצתה מאוד מאוחרת
רק עכשיו גיליתי שיש "רב מילים" ברשת. מביש, ואצטרך לבדוק את עצמי בקרוב, אבל הפיצ'ר הכי מענג שם הוא ההצעות לחריזה של כל מילה קיימת שאתם מזינים בחיפוש, והחלוקה הערכית לסוגי החרוזים, משובח, ראוי ועובר. פנטסטי איך הובסתי. טוב לכותבים שנסחפו בגל החריזה הנוכחי, (מעניין אם מאיה ארד מכירה את האתר), ובכלל פרקטי מאוד ומעשיר […]