מייל שטנה שקיבלתי הבוקר.
בעקבות הטור האחרון שלי בויינט, על איך ההורות הופכת את חלקינו לאנשים גסים ואטומים לזולת, נחת בתיבת המייל הפרטית שלי הטקסט הבא, מאת הכותבת "יפית ושמעון" (שם המשתמש שלה באי מייל של נטוויז'ן). הרווחים וסימני הפיסוק במקור. קראתי את הטור שלך על האימהות ו… ברור שאת מתוסכלת מהחיים… כנראה שבאמת חוץ מהמדיה הקיימת […]
פונץ' זו תמיסה נגד שקר
תיאטרון תמונע, 25.1.07 וידוי צורב: עד השבוע לא החזקתי באלבום של פונץ'. יש לי את האלבום של בבליקי, "הגברת עם היהלומים", ואני אוהבת אותו מאוד, אבל אותם לא הכרתי מלבד כמה שירים שהיו ברדיו בשנות התשעים. אני זוכרת איך באמצע שנות התשעים עוזי וייל כתב ב"העיר" מסטרפיס בלתי נשכח על הלהקה הזו, כזה שמצדיק […]
סמליות נושכת
בשבוע שעבר, באותם ימים שבהם הרגשתי לחרדתי איך מסך קהה ירד על החלק הטוב במוח שלי, וחוסם את הגישה שלי לחלק שבו מפעפעת הכתיבה, קרס הכונן העיקרי במחשב שלי, שבו אני שומרת את הקבצים, ואי אפשר להציל אותו יותר. סמליות ארסית. בלילה שאחרי הקריסה חלמתי: פתאום אני שוב בהריון, ואני מופתעת וחרדה, כי עוד הריון […]
"הנה היא באה, תקופה טובה… סוף סוף".
"הנה היא באה… תקופה טובה. סוף סוף". המילים האלו של גלעד כהנא ("כינרת", מתוך האלבום גג), מנגנות לי בדיסק ובתודעה בימים האחרונים. זהו לא שיר אופטימי, הו לא, אבל הפוסט הזה – כן. הסאב טקסט של השיר המופתי הזה ביקורתי, אירוני ומריר, אבל יש בו תקווה. יש בו היאחזות ביום יום שיביא נחמה; "כולם יושבים […]
לחזור הביתה למטבח
פורסם בynet, היום. בזמן האחרון יש להרבה חברות ואימהות שאני בקושי מכירה חלום אחד משותף: לפרוש מעבודתן ולהתמסר לגידול הילדים בבית. כן, לא משנה כמה הן עבדו כדי להגיע למעמד שיש להן בשוק העבודה ובקריירה, החלום הכי מתוק שלהן הוא לחכות לפעוטות באחת pm עם ארוחת צהריים חמה ומזינה שהן הפיקו, עדיף ממוצרים על […]
הורים קוראים לזה שבת המכּה
מהרגע שחזר הביתה מהגן הוא תסס כמו מיכלית דלק שמריחה גפרור בוער בסביבה. הר געש של אדרנלין, ובחוץ קור כלבים. לאן נלך? שעה מאוחר יותר התעלומה מתבהרת, הוא מספר בדרך אגב שהפעילות בגן העירוני היום כללה שעה וחצי של הפסטיגל האחרון בDVD. אז מה הפלא שהוא חזר טעון כמו אקדח של הארי המזוהם? זוהי, אם […]
בטרנד – ספרות אמהות
כתבה שהארץ תרגם מהניו יורק טיימס, על דור הסופרות שעד לפני כמה שנים כתבו ספרים כמו ברידג'ט ג'ונס, ועכשיו כשהפכו לאמהות, הן מפרסמות ספרים על חוויותיהן המרירות. מגלים לי את אמריקה. נ.ב סידרתי לכם בצד קישורים לרשימות הטובות שלי, לדעתי כמובן. שבת שלום
הבלתי אפשרי, כתיבה ואימהות
האם זה אפשרי בכלל להיות אמא לילדים קטנים ולעסוק בכתיבה כמוקד עיקרי של הזהות המקצועית והאישית שלך, ובאופן עקבי? השאלה הזו היא מרכז החיים שלי עכשיו. אני כותבת, יש ימים שיש לקרוא לזה כתיבה, אבל יש ימים רבים שזה לרצות לכתוב, לנסות לכתוב, ולראות איך החיים והיומיום התובעני פשוט מושכים מתחת לרגליי את הסיכוי לגמור את הספר […]
אמא (סיפור קצרצר)
לוקח לה שישה צלצולים עד שהיא עונה. בטח כועסת. כבר חודש לא התקשרתי אליה, בכל פעם שחשבתי לעשות זאת, דמיינתי את ה"הלו" המסכן שלה, את השמחה המסלידה והתקווה המכבידה שאני מעוררת בה בכל טלפון וויתרתי. לבסוף היא פולטת את ה'הלו' הכי מאומץ בכוח להישמע כאילו לא שיוועה לטלפון הזה, כאילו לא שכבה שם, על ספת הלבד החומה המתפוררת, לופתת בציפורניים […]
אהבה ללא תנאי?
פרשת בני סלע העלתה למודעות בשולי הדרמה הראשית דילמה כמו מקראית, ומאוד רגישה עבור אלו שיש להם ילדים: הכוונה כמובן לאימו של בני סלע, שנטען כי צידדה בבריחתו, והיא אף שילמה במשרתה בשל כך. בשיאה של הפרשה התראיינה לאתי אברמוב ב"ידיעות אחרונות" הביעה הסתייגות ממעשיו השפלים, אך התייחסה לבנה כאל קורבן לא פחות מאשר אלו […]