על ההטרדה ההיא
הר הגעש שמשתולל ברשימות בשבועיים האחרונים בנושא הטרדה מינית, עם הלבה המצחינה הזו, מוצא אצלי רגשות אמביוולנטיים. מצד אחד הרצון להצטרף אוטומטית למתרס הצדק, להתגייס לטובת המטרה הנאצלת של כיבוס הטינופת, הוקעה, עידוד נשים הבוחרות (ולא מאולצות) להתלונן על מנת להבריא את המורסה הזו. מהצד השני יש בי ספקנות בקשר לחלק מהמניעים של הקמפיין הזה, […]
חדשות אמהות אובדות
כל יום הוא יום האם/ טלי בר אור אולי זה היה צריך להיות הפוך? הרי יום המשפחה, מהרגע שאתה משיג לעצמך אחת, הוא עניין שבשגרה. המשפחה תמיד שם, ובכל יום, כל מה שלא אעשה, אעשה בסופו של דבר למענה. ושלרגע לא יובן מדבריי שמקונן בי צורך לברוח או משהו. חלילה. אבל יש בי געגוע גדול […]
ילדים ורשתות חברתיות – הכל בוער
דיון נוקב באמהות אובדות: עמית כנעני קוראת במאמר מצויין לחשוף רשימות של פדופילים ולמחול על זכויותיהם הדמוקרטיות של חשודים, תנו לי לדעת יותר, היא תובעת. אורית מגיבה וטוענת שרשימה כזו לא תציל אפילו ילד אחד. גם בקבוצה הגדלה בפייסבוק של אמהות אובדות (הצטרפו) יש דיון מעניין על אמהות ברשת, וילדים מצד שני. ובהארץ הבוקר: ראיון איתי […]
קום איל פו מחזירות מלחמה
נמאס לחברת קום איל פו שמשמיצים אותן באשמת אופורטוניזם וניכוס אג'נדה פמיניסטית לצרכי שיווק,והבגדים היקרים שלהן, וכל זה. אז הן הגיבו לי, והגבתי להן, ויצא מזה פוסט ויכוח. הנה
טוויטר טרף אותי
פוסט עם כמה עניינים: כבר התייחסו פה לטוויטר ולתכונתו הממכרת, אנסה להביא את העדות שלי, בתור נרקומנית סופנית שלו, בחודשים האחרונים. אני מרגישה שלדבר על טוויטר עכשיו זה לבקש ממני להתייחס לדרך שבה אני חושבת, או מדברת, דברים בסיסיים שעושים כמו לנשום, לאכול. כן, עד כדי כך. הוא הפך למוטמע כל כך בתבניות המכניזם שלי, […]
תינוקות ההכרה (שיר)
את מכירה את זה כשהם שואגים בבוקר בלילה לא הספקת לטמון אותם במרתפים שלך הם בוקעים כמו תינוקות מעוותים גנטית פצועים הכרתית שלא זוהו בשלב העוברי ודורשים את התרופה שלך. הם פולטים את החלומות שלך שעוכלו בחשיכה רסיסי קודים משובשים וזה שוב תורך לכבס את זה
הנה אני
אתחיל ב"היכן אני נמצאת", מאת אורלי קסטל בלום. הספר הזה יצא לאור כשהייתי בת עשרים, כשרק הגעתי לתל אביב, להשתקע בה, לפעמים לשקוע. אני זוכרת את עצמי הולכת עם הספר ברחובות אלנבי ובן יהודה, קוראת אותו בהליכה, תוך ניתוק גמור מהסביבה, מההולכים סביבי, מהגירויים השוטפים את הרחוב. והרי זה חלק מהספר ומהדמות הראשית בו, הניתוק […]
הסקס שאחרי
פרוייקט באמהות אובדות, הורים כותבים את האמת שלהם, על הסקס שאחרי הילדים. הראשונה היא צילה לייפר, שכותבת על הדימוי העצמי שלה כאמא טהורה, המתנגש עם העניין הזה, סקס. אני מזמינה את הקוראים שלי כאן, מוכנים להשתתף בניסוי? בואו להגיד את זה, ישיר, אמיתי, בלי מסיכות, איך זה באמת? האם הילדים הם רק תירוץ?
להפסיק לתת לבנקים לחלוב אותנו
אני רוצה לנצל את הבמה הזו להצטרףלקמפיין הרשת של חברי לרשימות, שוקי גלילי, ולבקש מכם לקחת כמה דקות כדי לקרוא את הנתונים המדהימים שהוא מביא בבלוג שלו על גביית העמלות הבריונית של הבנקים. קריאת הנתונים השאירה אותי, אדם שקורא מוספים כלכליים באופן שטחי, נדהמת ונזעמת. לפני שאתם מבטלים בציניות תבוסתנית את הסיכוי של מאבקי רשת […]
דימוי הגוף שלך עובר בירושה
טובה קראוזה לאמהות אובדות: "אם יש משהו לגבי עצמי שהייתי ועודני בטוחה בו בטחון מוחלט, הרי שזו יכולת הלמידה שלי. בכל פעם שאני נתקלת בקושי אקדמי, אני יודעת שאני יכולה להתגבר עליו, ושאכן אתגבר עליו בסופו של דבר (טוב, נו, אולי חוץ מתשבצי הגיון) פשוט כי אני יכולה. מאיפה הבטחון הזה? קרוב לוודאי שהוא נובע […]