שבר
כף רגל הימנית נשברה אתמול, בעקבות התחלקות לא זהירה ביציאה מהבית, בדרך לעבודה ועוד קודם לכיתה א' וגן חדש. בהתחלה לא שיערתי את עוצמת הנזק, דידיתי תוך כאב עצום לכאן ושם, ואז הלכתי למוקד. גבס שנגמר מתחת לברך ובמפרצי האצבעות לופף עלי בידי רופא מקסים. זה יקח חודש להחלמה. אירוניה, יש לה דרכים מופלאות להשתלב […]
התקשורת מקהה את הרגש האנושי כלפי סיפור רוז
אין ספק, מדובר בתעלומה, בסיפור משפחתי מעוות ומסמר שיער, אבל כפי שמשפחתה התעלמה ממנה בחייה, גם התקשורת מתעלמת כרגע מהילדה עצמה, במציצת הדם הבזויה מזוויות הסיפור. להפוך את ה"אבא" הצרפתי לגיבור, כשהוא מתראיין כל דקה לאתר אחר, ומחווה דעה כזו או אחרת על קרוביו, לעסוק בדמות הסבתא המפחידה, ובעיקר לבנות את דמותו של הסבא […]
היה זה אוגוסט ושנאנו בלהט
היה זה אוגוסט ושנאנו בלהט אחד את השניה וגם אני. אקלים רע עד זדוני וצמא בבית, ברזי הפח חלדו מחסך. חריקות הדלתות כשבאנו ויצאנו נשמעו כמו אזעקה יבשה. היה חם ויבש בפנים הארץ במרכזה, בדיוק בפעימה.
שאלו אותי אז עניתי
בשאלון של סיני גז
להתעורר בבית זר ואז להבין שהוא שלך
דבר מוזר, להתעורר בבית זר, ואז להבין שהוא שלך. שמונה שנים כמעט חיינו בבית ההוא, ורק כשעזבנו הבנו כמה יקר הוא, איך הפך בעינינו למובן מאליו עד ששכחנו להשקיע בו, שכחנו לראות אותו. אתמול בבוקר הוצאו הדברים האחרונים, הבית שזוג התהווה בו, נולדו בו שני ילדים, הזוג התפורר בו ואז נרקם מחדש, נוּקה מכל הסימנים […]
הוא הניף את היד והוריד לה סטירה
דרום תל אביב, שישי בצהריים ותופת החמה מבעירה את הרחוב ובני האדם, ללא הנחות מין, גיל, ומעמד סוציואקונומי. יום אחרי מעבר הדירה אנחנו מתפזרים איש למטלותיו, כל אחד מאיתנו תר אחרי הדברים שיהפכו אותנו לנתיני פרברים מקטלוג, דברים מיותרים מפלסטיק, רטאן, ובשר אדום. בפינת הרחוב, צמוד לחנות הצעצועים הזולים עומדת אשה שחורה גדולה ומולה […]
חיה באינטרנט עוד לפני שנברא
1991-2. הייתי עיתונאית מקומונים, ודורון צברי היה הראשון שקיבל אותי לעבודה. "את כתבת" הוא אמר. אז הייתה אצלו דיכוטומיה, כתבת או כותבת. היינו מיודדים, אני זוכרת אותו כאחד האנשים הטובים והרגישים שפגשתי בעיתונות. הוא הכיר את ההתמכרות שלי לשיחות טלפוניות אין סופיות, עם גפי, איתו, ואחר כך עם גפי עליו, וחוזר חלילה. יום אחד הוא […]
המבורגר
יש רגעים שאני משתוקקת להיות גבר לצאת החוצה לעיר ברוכסן מתקלף מרוב צורך להיכנס להסתכל על השפתיים של הנערה הבשרנית ההיא שמוכרת מיץ תעשייתי בקניון ולחשוב על המבורגר עם צי'ז נמסה ומוקירת תודה ואחר כך לרכוס הכל פנימה ___________________________________________ (האתר החדש יקח עוד קצת זמן).
עשר שאלות לשד יודע מי, על פרידה
1. כשעוזבים בית, ועוברים לאחר, האם ליבו נשבר? 2. ולאן מסלקים הדיירים החדשים את כל הרסיסים? 3. היכן נמצאת עליית הגג הסודית שבה נועלים את כל הזכרונות? 4. איזה מהרגשות לא נכנסים לארגזים, אפילו הגדולים ביותר? 5. איזה צבעים וריח היו לשטיח הזה, כשמשכו לי אותו מתחת לרגליים? 6. האם מכשירים חשמליים […]
אסור לקנות כרטיס לעבר (מוריסי)
משעמם אותי, פסק ע' שפגשתי במקרה בחוץ, אחרי שיצאתי במחאה על החרבתו העצובה. של "Death of a disco dancer". את לא מבינה, חרץ בלעג א', זה לא היה מוריסי שראית, זה היה מישהו מזדקן, שמן, שעושה קאברים של מוריסי. בגידת הגוף, בגידת הזמן, בגידת הקול, אכזריים הם. שעה שלמה שאני מתבוננת בקליפים […]