מאבדת את הקול
האיבר החלש בגופי הוא הגרון ובמיוחד מיתרי הקול. כל כמה חודשים אני מצטננת ומיד לאחר מכן מאבדת את הקול, הופכת צרודה באופן מגוחך, והדיבור כמעט בלתי אפשרי בשבילי. זה די אירוני, משום שאני לא שתקנית במיוחד, והכושר הרטורי שלי הוא מכלי ההישרדות העיקריים שלי. והנה, זה שוב קורה, הפעם בעיתוי אומלל במיוחד. אומרים […]
עסקה עם אלוקים
בתי חולים הם אזור שמחוץ לזמן, מחוץ למציאות. שהות ממושכת במחלקות שלהם, גם כמלווה צמודה, מנתקת אותך מהעולם והבליו, ושואבת אותך לספירה אחרת, מין אזור דמדומים שבו שום דבר יותר לא נמדד או נתפס כפי שהיה קודם. החושים עוברים למצב פילטור אחר, כאילו כיסו אותם במסיכת חמצן. הריחות, הקליטה הויזואלית, הצלילים, הטעמים – כולם מושפעים מהמכונה […]
רשימת ציוד ללילה בבית חולים לילדים
זוג גרביים נוסף מצעים וכרית מהבית שמיכה אהובה שמעניקה חום לשתיכן. ספר שקראת בעבר וגרם לך למצב רוח מרומם, בשום אופן לא ספר מדכדך. כסף קטן למכונות. חטיפים מזינים כגון חטיפי גרנולה. סבון נוזלי מגבונים, המון. מטען לטלפון הנייד פנקס קטן ועט בקבוקי מים מינרלים. תפילה כפי שלא התפללת מימייך שזה הלילה האחרון שלה […]
בוגדת בבעלה עם סושי
האישה בוגדת בבעלה עם סושי. חומקת בלילות מרים, מושיבה את רעבונה בבארים, כמה נרגשת – אצבעות זרות מגלגלות אצה ודג בדייקנות בליפוף דביק. הטעמים הולמים בה, היא כמעט מסופקת. חוזרת הביתה בטיסה על מיכלית דלק של אשמה. דגים בבטנה אורז קשה בשערותיה. נואפת. כמעט שבעה.
נדודי שינה בפתח תקווה
כותרת שווה סרט. ביקרנו הבוקר בתערוכה שמציג מוזיאון פתח תקווה. הצלחתי לתפוס גם חלק מהדרכה מעניינת שנתנה יפעת, אמנית שפעם הייתה בלהקת פינג פונג. בחלק מהעבודות לא התרכזנו מספיק כי הגענו עם הילדים, אבל העבודה הראשית "ישנוני", סרט וידיאו של שעתיים וחצי שמוצגת בחלל הראשי, היא של מארק וולינג'ר, ובה אדם מחופש לדב ענק, שכולא […]
דגים במיתרי הקול
מוקדם מידי היום מנקר בי את סטיותיו. ראו אני נצמדת למעקה השגרה לאליבי האחריות כשציפורי הספק מסתבכות לי בשערות ודגים במיתרי הקול. בית השחי שלי הוא שטח מרעה לשורות נאלמות; אני מרימה ידיים כבו אורות ופלאפונים
שני פרשים
12:00 בצהריים, יום חול, ברחוב שאני גרה בו בהרצליה. שני פרשים במדים כחולים, רכובים על סוסים חומים מטופחים ויפים, רוכבים מולי ברחוב שלי. אני נוסעת מולם ולוקחת את ההגה ימינה, כדי לתת מקום לסוסים, לתת להם מקום. זו הרצליה, וזה הבית שלי ופה יש שני סוסים ועליהם פרשים במדים. זו אינה הזיה. הם שייכים למשטרה, […]
לאבד את רשימות
אני מודה שהייתי בחרדה צרוּפה בתחילת המשבר האחרון. הרע מכל עמד בדמיוני, הבלוג הזה בן חמש שנים, רק חלקו מגוּבה, עברתי בו כברת חיים אינטנסיבית, והנה, חששתי, הנבואה השחורה ביותר מתגשמת, הכל ייבלע בחור השחור של הרשת, ללא יכולת לאתר את עשרות אלפי המילים שלי, העדות בזמן אמת לקורות האם האובדת, וגם התגובות. כן. […]
מסלוּלים
ספונה בחדר שצבעיו דוהים והוא מתכווץ איתה היא מקשיבה לקולות הגברים דברי עסקים, לשון מעשים בחדרם הילדים זה כבר נמים אצבעותיה שום ולימון וחברבורות. מתוך הבית בין כתליו הנושמים הרושמים? נפרצים מסלולים למקומות, היכונו
מיהי אם מסורה? ראיון אצל קרן נויבך ב"סדר יום"
בעקבות ידיעה ב"ידיעות אחרונות" על חוקרת ישראלית, ד"ר טלי קמחי, שמצאה בניסוי בעכברים גן ההופך אמהות למסורות, והפרדתו מהן משנה את התנהגותן, "הן החלו להזניח את גוריהן ורק רצו לעשות סקס כל היום", כך בידיעה, התראיינתי לנויבך שהנחתה דיון עם ד"ר קמחי ואורחת נוספת ששמה נשמט לי לצערי, עוד אעדכן בהמשך. כאן אפשר לשמוע את […]