לפנות ערב באתי אל חדרי.
מפני הבל פיו של העולם נמלטתי
ורק בו ידעתי
אין לי מלבדו דבר.
הוא הריק
הדובר אותי
מראה משוננת ללא קליפה.
לקיומם של הדברים האחרים
הנחתי לגווע
ברחוב ללא מוצא.
מכאן הישן הסתחרר ונמחה
ילדיי דהו ממסכי הביוגרפיה
בגדיי קמלו.
מצב חשבון עדכני-
סרבני.
האד שעל החלון היה לבטון,
מנעולי שכחה נפרמו.
בקעתי.
מתאמץ מדי להיות נטליה גינצבורג. בלי הפשטות, הצלילות או היכולת לעשות אמנות. זה נראה בעיקר כמו ניסיון לקושש רחמים על חיים קשים קשים.
אין שום קשר בין השיר הזה לגינצבורג, שכלל לא כתבה שירה, אבל אני מבינה שמאוד אכפת לך מגולדן.