שתן

המים נותרים חמימים באמבטיה אחרי שהתינוק נלקח ממנה ע"י אביו, נשלף מהאינטימיות המיימית, ומותיר אוטונומיה כמעט מוחלטת לאמא על כל איבר בגופה.

היא מנתקת את כיסא התינוק מהאמבט, מחליקה פנימה עד צוואר ומשתינה באמבטיה בפעם הראשונה בחייה, בזרם חד ותוקפני, שנבעט החוצה בלי שליטה. בתחילה היא נתקפת הלם מהאקט האקסצנטרי והתוקפני של הגוף, אבל אז היא נכנעת, צפה במי השתן רפויה ונפסדת, מתעלמת מהריח ומנסה לא לחשוב על מה שיבוא אחר כך, לא לשמוע הזדקקות.
זהו רגע עילאי של אושר, באמבטיה, עם השתן. היא מצליחה לנתק את האוזניים מהגוף, לא לשמוע את המתרחש מחוץ לחדר, לא להיות שייכת למישהו שרוצה.

כך נראה החופש . בחוץ ממשיך העולם את פס הייצור התובעני של צרכים והזנתם; הרצפה המגואלת דורשת בדחיפות מטאטא, החפצים החדים מבקשים להסתלק למקום גבוה, הירקות במגירה מבקשים להתחלף בטריים מהם, הסיר עומד על כך שימלאו אותו בתבשיל מזין, מכונת הכביסה מתחננת לעוד סיבוב. אם תפתח את פי הניקוז, ישמעו זאת כאות ויסתערו על מפתן הדלת . היא בתוך המים המושתנים שהולכים ומתקררים סביבה ולרגע אחד ארוך מבקשת להקפיא את עצמה בתוכם. הרגע נגמר. היא מקיזה את הרפש לביוב, ורוחצת ביסודיות את גופה עם ספוג . חמש שש דקות והחוצה, מנוגבת, לובשת טרנינג, מעיפה מבט אחרון בטיפות החופש על העור. עכשיו היא קצת פחות נכלמת מהרודנות הסמויה של מערכת השתן שלה, והיא הולכת למלא את תפקידה בהשכבה הלילית.