המשפחה והמחשב האישי
קראתי השבוע מחקר שבו מתברר כי אחוז גבוה במיוחד של ילדים ובני נוער מעדיפים לתקשר עם הוריהם בSMS, מכל דרך אחרת. אני חושבת שמספיקה עובדה זו כדי להוכיח שאנחנו כבר בעתיד מדע-בדיוני שאף סופר לא ניבא בשנות ילדותי. לא מזמן רכשנו עבור בני הבכור, בן שש וחצי, מחשב משלו שמונח בחדרו. בעצם, מה מונח, דולק […]
הגזמה תסריטאית
תגידו לי אתם: אשה עוזבת את העיר שהיא אוהבת ועוברת לפרוור מטופח ומושקע. שבועיים אחר כך היא שוברת את כף רגלה, ביום הראשון לספטמבר, כשהיא יוצאת מהבית כדי לקחת את הבן הבכור לכיתה א' ואת התינוקת לגן חדש. האין זו הגזמה תסריטאית? לא, לא, תקשיבו, זה ממשיך: השבר מאלץ אותה לשכב בבית ולהמנע מביקורים בעיר שעזבה, היא […]
שפת אם
השכנה הטיוואנית חדרה למדינת החלומות הכבושים בחמש לפנות בוקר צעקה חנוקה בחנייה, טריקת דלת מכונית דיפלומטית והסתלקה השינה. כל היום הזה מלווה אותי השפה הזרה שלה, לא חרישית בכלל לא חרישית בכלל אני אוּמה של רגשות אמביוולנטיים ושפת האם שלי היא הפרעה
כן, לא, שחור לבן (הסיפור שהופיע במסמרים)
הילד הגיע מבית הספר בצהריי היום, ובגדיו מוכתמים בוץ כהה וקשה. תיקו שנשמט מיד עם כניסתו לרצפה היה מרוצף גם הוא בכתמי בוץ רטוב. מה קרה? כלום! אמר בזעף. עיניו ממנה והלאה. יש אוכל? לא הספקתי, קח לך מהמקרר, מיונז-נקניק-עגבניה ויש לחם על השיש. הוא ניגש את הארון ופתח שקית תפוצ'יפס. איך היא מתעבת […]
רשמים של הכרה פצועה
השמאלית התעוררה ראשונה קומי, אמרה לשניה את דוויה. בלילה חלקו אותות ערש ומכאוב רשמים מההכרה הפצועה מבקעים את כסות העור הדק זהו שבר פתוח. ולעולם לא תחזרי להיות קו מחובר
כתיבה היא זין
הוא משתמש בכתיבה כמו שגבר משתמש בזקפה מכאן שכתיבה היא הזין שלו. הוא מרוקן את כיסיו מדימויים מחוממים והם חוזרים אליו לפּנים, אתה מדהים. כך מחזיר עטרה ליושנה, לטעמה, לערוותה לרגע הקדום שבו היה ילד ואמא שלו אמרה, ואוו!
אתיקה של זוגיות
אהובי, בוא נגנוב דבר מן החיים נחמוס דבר שאין לנו חלל שגרה נשקר ביחד בלי בושה. נתנקש בהם כשיחשדו בנו בקלה כחמורה ולא ידעו מקום קבורה. אתה תתכנן, אני אבצע או להפך, בכל תנוחה בלי מטרה וללא תוכנית ומשנה סדורה.
שנה של מילים טובות
יש לי יחסים מדומיינים עם הקהל שקורא אותי. כשאני שולחת לו דיוור, אני מתפללת שההודעה על הפוסט החדש לא מתקבלת ברטינה, אי נחת או סתם אדישות, וכשאני לא שולחת, אני מקווה שהוא לא נוטר לי על כך. זו הבמה שלי ואני אבכה או אשתולל אם יתחשק לי, אבל בסופו של דבר, גם אני חושבת […]
החֹטם, מגזין מקוון חדש לאמנות ושירה
גיליתי דרך הבלוג של גיאחה, ואני מעבירה הלאה. בינתיים קראתי את טל ניצן ובקריאה שניה ושלישית אני חושבת שהשיר שלה מצויין.
צום המילים (שני קצרים)
בתשע ושלושים בבוקר, יום חול עובדת הניקיון של הסופרפארם, מזליפה אל חזה התזת בושם חטופה לא לפני שהיא מגניבה מבט זריז לכל צד וצד וצד. זה היה רגע אינטימי. ***********************************לפנים היה זר לי אחר כך הלך וקרב הלך ונטמע עד שגר בתוכי. כיסא, שולחן כתיבה, מקשיםיש להיטיב ראי כדי לדעת של מי המילים אחר כך מגע. […]